התלבטות לאחרי שמינית.

בעזרת ד´.

שלום רב.

מראש אני מתנצל על כך שאני לא נותן תשובה חד משמעית - אין לי אפשרות כזו ולו מעצם הסיבה שאני לא מכיר אותך ואת כל מהלך החיים שלך כדי להחליט במקומך החלטה כל כך חשובה כמו זו - בסוף זה החלטה שלך ואך ורק שלך.

אני אנסה לתת לך כמה נקודות שעל פיהן תנסה לברר בעצמך מה כבר התשובה.

קודם כל - תדע שזו אחת מההחלטות החשובות ביותר בחיים שלך, וזו לא יומרנות לומר כך. הגיל הזה שבין 18-23 הוא אחד מהקריטים ביותר בהתפתחות ובעיצוב של האישיות ושל החיים בכלל. לא לחשוב לשניה להעביר את ההחלטה הזו בזריזות או בחוסר צומת לב. ההחלטה הזו יכולה להיות ההבדל בין אם בעוד 60 שנה תסתכל אחורה בצער או בשמחה.

ומתוך כך - תדע שאלו הם החיים שלך. זה כבר לא תיכון שעוד אפשר להגיד שההורים מחליטים בשבילנו בצורה כזו או אחרת - זהו. אתה יוצא עכשיו לחיים. אתה כבר מתחיל את הדרך מלהיות ´הילד של אבא ואמא´ לאדם עצמאי ואחראי על חייו. אתה לא יכול לשחק עם החיים שלך, כי נגמרו המשחקים. עכשיו זה המציאות האמיתית, ובטח שבהחלטה חשובה כמו זו.
לכן אתה לא יכול לתת להורים שלך או לכל אחד אחר להחליט בשבילך את ההחלטה הזו. הרי זה החיים שלך - ורק אתה בפנים יודע בסוף מה הכי טוב לך באמת. נכון, אנחנו שואלים ומתיעצים ושמחים מאוד לשמוע מה דעת הסובבים אותנו - אך בהחלט לא נותנים להם לקבוע בשבילנו. יכול להיות שאנחנו נקבל את ההצעה שלהם - וזה בסדר גמור, ויכול להיות שלא - וזה גם בסדר גמור. אחרי הכל זה החיים שלנו.

כל אחד צריך ללכת למקום שמתאים לו. ואך ורק לשם. גם כשאני הייתי בשמינית התלבטתי בדיוק את אותם התלבטויות וחשבתי ללכת לעתודה, וברגע האחרון החלטתי ללכת לישיבה. ההתלבטות היתה לי קשה מאוד - וההורים והחברים לחצו - ולבסוף החלטתי מה שהחלטתי - גם אם בהתחלה ההורים שלי לא הכי התלהבו מזה - הם למדו לכבד את ההחלטה שלי, ולימים שמחו לגלות שזו באמת היתה ההחלטה הנכונה בשבילי וזה מה שהייתי צריך לעשות.

יכול להיות שאני משוחד, אך אני לא הכי מתלהב מהרעיון של העתודה. כשלעצמו צריך לדעת שיש בו סיכון לא קטן - שבמידה ותיפול מהמסלול (פסיכומטרי נמוך או אפילו חוסר מקום!) תתברג מהר מאוד ל3 שנים צבא רגיל, ולא הכי פשוט לצאת משם למסלולים אחרים, בטח שלא לישיבה. וגם המסלול עצמו, האם בטוח אנחנו רוצים להכנס עכשיו ל´רומן´ (ולאו דווקא במובן החיובי) כל כך ארוך שנים עם הצבא?
ומצד שני יש משהו במה שאבא שלך אומר - המסלול של ישיבה הוא ארוך וממה בדיוק נתפרנס?

לכן מעל לכל אני חושב שאתה צריך להחליט בינך לבין עצמך מה אתה רוצה לעשות עכשיו עם החיים שלך.

נכון, יש יתרונות גדולים - במידה ואתה מצליח סידרת לעצמך את החיים. יש לך תואר, ומקצוע מבוקש, ואפילו כמה שנים של נסיון. אתה יוצא לשוק העבודה בגיל 25-6 ויש סיכוי טוב שיחטפו אותך כמו לחמניות חמות. מבחינת עבודה אתה מסודר.
נכון, גם לא בטוח שישר תצא מזה חילוני - אפשר ללכת למסגרות כמו מכון לב - חצי יום לימודים, חצי יום תורה. יש שם הרבה דתיים, אין בנות. נשמע אידיאלי?

נכון. אבל מצד שני זה כמו להמשיך בעצם את הישיבה התיכונית. הרי זה לא מה שעשית בשנים האחרונות בדיוק? חצי יום תורה וחצי יום לימודים? לעשות בחינות על החומר בגמרא ולהגיש עבודות? - האם זה מה שאתה צריך עכשיו?

זה אותו דבר גם במכללות שהזכרת, בצורה כזו או אחרת.

לעומת זאת בישיבה המטרה היא אחרת.
לדעתי באים לישיבה כדי להשתנות.
יש כאלה שילכו לישיבות גבוהות וישארו שם 50 שנה, ויש שילכו לישיבות הסדר וישארו שם 5 שנים - העקרון הוא אותו עקרון. באים לישיבה כדי לשנות את החיים כולם למשהו אחר - הרבה יותר גדול, הרבה יותר קדוש. באים להתחנך לתורה.
גם אלה שבאים רק למסגרת של "הסדר" ולא נמצאים שנים ארוכות בישיבה - המסגרת הזו משנה לחלוטין. עצם ההמצאות בתוך עולם של תורה, בוקר וערב כל הזמן - זה משנה. כשאתה נכנס לתוך ה"בועה" הזו אתה משתנה. אתה מתחזק מבחינה דתית, מבחינה רוחנית ולימודית - אתה סופג אידיאלים ובונה קומה על גבי קומה אישיות חדשה. יכול להיות שתצא משם אדם אחר לחלוטין ממה שנכנסת - וכל מה שתעשה בחיים יהיה שונה. כי זה מה שהתורה עושה.

נכון, גם במכללות שם לומדים תורה, וגם במכון לב ובמקומות נוספים - נכון. אך לדעתי אם לא נכנסים לתוך העולם הזה במלואו - לא בטוח שהשינוי הזה יקרה. כמו במקווה - שצריך להכנס עם כל הגוף ו"להוולד מחדש". זה מה שישיבה עושה.

נכון, יש את העניין של מקצוע שצריך ללמוד. המציאות לא פשוטה בכלל והמצב הכלכלי במדינה לא הכי בעננים. נכון. אך כל מקצוע שלא נלמד, ומה שלא נעשה שיכול לסדר אותנו בחיים מבחינה כלכלית - מה זה שווה אם לא יהיה מאחור רוח? מה זה יהיה שווה אם נקים חברה שתכבוש את העולם אבל את הרוחניות והקדושה של החיים שלנו שכחנו מאחור? ותורה מה תהא עליה?

לכן נראה לי שאתה צריך לעשות חישוב - יש אנשים שקל להם לעשות את השינוי הזה, יש כאלה שיכולים לבנות את הבניין הרוחני והאידאלים שלהם גם בחצי יום לימודים, גם תוך כדי לימודי מקצוע, וגם תוך כדי צבא, בעצמי אני מכיר לא מעט אנשים כאלה. אם אתה אחד מהאנשים האלה, אם זה מה שמתאים לך וזה מה שאתה צריך - לך לזה. רק תזכור שאין לך דקה פנויה להתעצל, כי אתה צריך לעבוד פי 2 יותר קשה, כדי להצליח בשני התחומים.

אך אם אתה חושב שלא תצליח לעמוד באתגר הזה - אם אתה לא בטוח שתוכל לצאת מעתודה אותו האדם שהיית יוצא אם היית הולך לישיבה - חבל שתפספס את המטרה העצומה הזו. נכון המקצוע חשוב, נכון שקשה להסתדר בשנים הראשונות אחרי זה אם מקימים משפחה, ונכון שהעתיד הכלכלי לא הכי בטוח - אך זה מה שאני החלטתי על עצמי - כסף זה לא הכל בחיים. יש משהו הרבה יותר חשוב והרבה יותר עיקרי בחיים שפועם בנו ומדריך אותנו. הקדושה הפנימית שלנו, מה שד´ דורש מאיתנו. נכון, אז יהיה לי יותר קשה למצוא עבודה - אך למי לא קשה היום למצוא עבודה? את מה שאני עושה עכשיו בישיבה אני לא אוכל לעשות אף פעם בחיים. את המקצוע אני עוד יכול לדחות שנה שנתיים - את הבניין הרוחני לא.


שוב, אני לא מכיר אותך או יודע בדיוק את מהלך חייך. אני בטוח שיש עוד משתנים רבים שמעצבים את התמונה בסיפור הזה הרבה יותר מהשחור-לבן שהצגתי עד כה. אך רק ממילותך אני יכול להסיק - שאתה מחפס להתחזק רוחנית. אתה רוצה לבנות משהו גדול עם החיים שלך. ובמידה וזה היה אני, הייתי מתלבט מאוד אם זה מה שאני אמצא אם אלך ללמוד מקצוע יחד עם הלימודי קודש. נכון, לומדים שם תורה ברמה גבוהה מאוד - אך לא בטוח שאני אזכה לעבור את השינוי שעברתי כשלמדתי בישיבה. יש לי חברים שלמדו במסגרות כאלה וברוך ד´ הם מצליחים מאוד בחיים - גם מבחינה הרוחנית. אך הם היו חזקים מאוד גם קודם, לא היתה להם בעיה להמשיך ולצמוח יחד עם הלימודים האלה. אתה צריך לבדוק טוב טוב בעצמך אם זה באמת מה שאתה צריך, אם זה מה ד´ היה רוצה שתעשה...

תחשוב טוב על הדברים, אל תחליט בפזיזות. דבר גם עם הוריך על כך. אני אשמח לעזור עוד אם צריך ולשמוע בסופו של דבר גם מה החלטת.

שבת שלום ובהצלחה במה שלא תבחר!
מוטי.
zgabbay@gmail.com