התכתבות עם חייל במחסום

חייל יקר ואהוב!
חשוב לי שתדע אני לא כותב את זה כסיסמא או כאמצעי טקטי. כל עם ישראל אסיר תודת נצח לחיילי צה"ל אשר מסכנים את נפשם יום יום ולילה לילה לטובת עם ישראל וארץ ישראל. אני באמת מרגיש ככה! ולדעתי כל תושבי הגוש מרגישים כך אף הם, ואני כותב את זה כמי שנמצא כאן כבר כמה שבועות. ואיך אפשר לא לאהוב את חיילי צה"ל, שעושים ימים כלילות למען העם והארץ? בזכותך, ובזכות חיילים רבים כמוך, חיים יהודים רבים אשר היו עלולים למצוא את עצמם נפגעים. אי אפשר לתאר במילים את גודל השכר בשמים להצלת נפש אחת מישראל, ועל אחת כמה וכמה כשהדבר כרוך בהשקעת מאמץ פיזי ונפשי.

דוקא על רקע האהבה הגדולה לחייל צה"ל, באה זעקתה של הילדה שפנתה אליך. כאב לי שפירשת אותם כ"שנאה", ו"הסתה". אני רוצה שתדע שהם באו ממקום מאוד מאוד עמוק של איכפתיות ואהבה לצה"ל, לעם ולארץ. כאשר דברים מאוד מאוד כואבים, מתבטאים לפעמים גם בחריפות – כדי לבטא את גודל הכאב. הם באו ממקום של איכפתיות מאוד גדולה לעתיד הארץ ולעתיד העם.
אני רוצה לנסות ולהסביר את המשפט הקצר שאמרה לך אותה ילדה, שיתכן ונאמרו בלהט רגשות בצורה שפגעה בך, ועל כך הייתי מבקש בשמה את סליחתך אם הייתי יודע מי היא.

זעקתה של הילדה שפגשת, בתרגום לשפת הלוגיקה הקרה, הוא שציות לחוק אינו ערך עליון. יש ערכים שעומדים כבסיס לו, והם ערכי המצפון והמוסר האנושיים, ולאנשי האמונה – גם ערכי האמונה והתורה. כולם מסכימים שיש גבולות מוסריים וערכיים שאי אפשר לעבור, ולומר בתום לב "אני רק מבצע פקודה" בלי לשאת באחריות. רק בצבא של שכירי חרב מתנהגים החיילים כמו רובוטים שפועלים רק לפי פקודות, ואינם משתמשים במצפונם האישי והערכי.
אני מקווה שאתה מסכים עם העיקרון הזה, והוא נקודת המוצא להמשך הדיון. כמובן, יתכן שלדעתך חוק הגירוש אינו סותר שום מוסר ומצפון, אך חשוב לי שתסכים שלפחות לשיטת מי שכן רואה כך את הדברים, חובה עליו לעשות ככל שביכולתו שצבא הגנה לישראל האהוב כל כך לא יוכתם בכתם כל כך חמור.

תושבי גוש קטיף נקראו להתיישב שם ע"י ממשלות ישראל. הם קיבלו לידיהם שטח חולות צחיח והפכו אותו לגן עדן. בשנים האחרונות הם נמצאים תחת התקפות בלתי פוסקות שהיו מרוקנות מזמן ישובים אחרים מיושביהם, ולמרות זאת גדל מספר התושבים בגוש קטיף תוך כדי המלחמה. משפחות הנפגעים כמו משפחת כהן שרגלי ילדיהן נקטעו בפיגוע, דוד חטואל שאיבד את כל משפחתו, חנה ברט שנותרה משותקת, ועוד, לא עזבו את בתיהן.
ציבור זה מוכיח יום יום לאוייב שלא ניתן לנצח אותנו בשום אופן, ובעמידתם הם אלו שקיבעו את הניצחון הישראלי בתודעת האוייב. לעומתם, הערבים הרוצחים משפחות שלמות, יורים פגזים לתוך ישובים אזרחיים, מוודאים רציחת אם וארבעת בנותיה, מתנהגים כמו הפושעים הנאצים הגרועים ביותר.
[איזה רף ערכי מצדיק הריסת מפעל חייהם של אנשים אלו? האם די במילים כמו "חוק" ו"כך החליטו"? ]

אני קורא לך מעומק הלב, אל תכתים את ידך בשותפות עם מעשה עוול שאין כדוגמתו. אני שואל אותך – האם אתה מבין בשביל מה זה? האם מישהו מחבריך מבין, או שכולם עושים את זה "כי החליטו"? האם צה"ל יהפוך לרובוט אשר רק "מבצע פקודות", או שהוא לא יתן יד לביצוע פקודות אשר סותרות את הערכים, המוסר והתורה?
כתבת "הוא היה יכול לענות למסכנה על ערכים, דמוקרטיה ומדינה" – האם הפניית עורף לבוחר ב180 מעלות היא דמוקרטיה? האם הליכה למשאל מתוך הבטחה לכבד אותו ואחר כך לזרוק אותו לפח היא דמוקרטיה? איזה ערך יש לדמוקרטיה מחוסרת חיים? אני חייב להדגיש שהבעיה העיקרית בתוכנית הגירוש אינה חוסר הדמוקרטיה שבה, אבל הזלזול המוחלט בערכי הדמוקרטיה הוא מדד לזלזול המוחלט שיש בתוכנית הזו כמעט בכל ערך אפשרי.

אני משער שמפעילים על חיילים שטיפת מח, שאי ציות לפקודות הוא הרס הדמוקרטיה, העם החליט, וכו'. האם לא ההיפך הוא הנכון? האם ציות עיור לכל פקודה אינו מסוכן הרבה יותר? אני משער שאומרים לחיילים "לפעמים הפרט צריך להיפגע בשביל הכלל". האם מישהו יעלה על הדעת לפנות בכח את כל תושבי רמת השרון, כולל עקירת קברים ובתי כנסת, רק בשביל "שיפור המצב המדיני" – במציאות מזרח תיכונית שמשתנית ללא הרף? אין לי ספק שלא. אבל כשמדובר במתנחלים, זה כבר משהו אחר. הם הרי אזרחים סוג ב', שאפשר להכפיש אותם בלי סוף בתקשורת, שאפשר להתעלם לגמרי מהכאב שלהם ולדבר רק על "המתנחלים האלימים", אין בעיה להרוס את מפעל חייהם. התוכנית הזו היא כל כולה יריקה בפרצוף על אזרחים מעולים, אזרחים שאוהבים את עמם וארצם, מתגייסים ליחידות קרביות הרבה יותר מהממוצע הארצי – איך אפשר להיות שותף לגירושם בכח מבתיהם ומסירתו לרוצחים???

אולי אתה לא יודע, אבל ההתישבות בחבל עזה הינה בת למעלה מ - 30 שנה. המשפחות שם כוללות בחלקן דור רביעי. מהנסיון של גירוש ימית ב - 82 ידוע כי חלק גדול של המשפחות התפרקו, רבים ירדו מהארץ, רבים נשארו מובטלים שנים רבות, ויש שאף התאבדו. גם בקרב החיילים שלקחו חלק בגרוש נרשמו משברים נפשיים גדולים, וגם היום, המשטרה ביקשה חצי מיליון ש"ח כדי לממן פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיטפלו בטראומות של שוטרים המגרשים.
אלפי חיילים הודיעו שהם לא יוכלו נפשית למלא פקודה כזו. עובדה היא שכמעט לא נמצאו יחידות "אורגניות" לצורך הביצוע, ורוב החיילים שאמורים לבצע את הפקודה במעגל הראשון קובצו מיחידות שונות, אשר יש להן מה להפסיד אם יסרבו. זהו אות שמדובר כאן בפקודה שחצתה את הקו האדום הערכי כמה כמה פעמים.
תושבי הגוש יודעים שה' איתם. כמעט לכל אחד מתושבי הגוש יש יותר מסיפור אחד על פצמ"ר ש... כמעט פגע בו. כל תושבי הגוש אוהבים את האדמה הזו שהאירה להם פנים, שהצמיחה להם גידולים אשר אף אחד לא חלם שתצמיח.
האם צה"ל יהפך לחברת כח אדם במדים, מבצעי פקודות הנגועות באטימות, אכזריות ובחוסר מוסריות משווע, או שהוא יחזור להיות להיות צבא ישראל?
בידך התשובה.
סליחה אם הדברים היו חריפים, אבל דע לך שאני מרגיש שלא ביטאתי אפילו בפסיק את מה שאני חש. אני מבקש סליחה גם על כך שניסיתי לבטא במילים ובחשבונות לוגיים תחושה הרבה הרבה יותר עמוקה מהם.

יעקב,
yaakov@makshivim.org.il