התחלה חדשה באולפנא חדשה

שלום לך חברה יקרה!

מצטערת על העיכוב בשליחת התשובה, אך אני מקווה שהדברים יועילו בכל זאת.

אנחנו בתור בני אדם, בדרך כלל לא אוהבים שינויים. אנחנו אוהבים מה שאנחנו מכירים, אנחנו אוהבים להסתובב בחברה של אנשים שאנחנו מכירים וכו´. לכן, בכל שלב של שינוי בחיים, החשש הזה קיים, יש כאלה שהוא חזק יותר אצלם ויש כאלה שפחות חוששים. אבל צריך לדעת שזה טבעי, ונורמלי, ופשוט צריך לחשוב באופן אישי איך להתמודד עם זה.

אני חושבת שאם נבין מאיזה מקום מגיע החשש, לפי זה נוכל לדעת כיצד להתמודד איתו.

דבר ראשון- נגיד משהו כללי, שמתאים בכללי- בסופו של דבר, המקום שאליו אנו מתעתדים להגיע הוא מקום שבחרנו, מקום שאנחנו מאמינים שיהיה לנו בו טוב, שנצמח בו וזו הבחירה הטובה ביותר בשבילי בשביל להעביר את ארבע השנים בתיכון. כל שנותר הוא למצוא את הדרך להפיק את המירב. כלומר, הבסיס- הוא טוב ומצוין. נשאר לבדוק איך להפיק את השמן מהזיתים...

בנוסף, נראה לי כמו בכל דבר בחיים, צריך להתפלל על זה. לבקש מהקב"ה שיתן לנו כוחות להתמודד, שישלח לנו את השליחים שהכי מתאימים לנו, ושנזכה מתוך האתגר החדש לגדול באופן אישי, וגם לגדול עוד בעבודה ה´. זה הזמן גם לחזק עוד את האמונה, אם על ידי לימוד, ואם על ידי שיחה עם חברות. אמונה בהשגחה פרטית, שה´ דואג לכל אחד ואחד ואין אדם מגיע "במקרה" למקום כלשהו, ושהכל הכל באמת- רק מה´!

עכשיו ננסה לראות מאיזה מקום בנפש מגיע החשש, ונשתמש בדברים שאת הזכרת:
חשש מפני הלא ידוע- זה כנראה החשש העיקרי. אינך יודע מה עומד לפניך, ועם אילו קשיים אתה הולך להתמודד, אז הדמיון שלנו ממלא אותנו בפחד מהקשיים הכי נוראיים שאני יכול לדמיין לעצמי, כמעין מנגנון התגוננות- שאם אתכונן לגרוע ביותר, לא אופתע. לא תמיד זה טוב, כי לפעמים זה סתם מוציא מאיתנו כוחות שאינם כלל נחוצים , היות והקשיים אינם כל כך גדולים כמו שאני מדמיינת.
אני מניחה שכעת, לאחר שבת האולפנא הראשונה, את כבר יותר יודעת לקראת מה את הולכת, אז אני מקווה שגם החשש מפני הלא ידוע מעט נמוג.

לפעמים החשש נובע מדברים שאני כן יודעת, כמו פנימיה- שזו הפעם הראשונה שאני אגור לאורך זמן מחוץ לבית, או חברות חדשות שצריך לרכוש, ואני מכירה את עצמי כאחת שזה קצת קשה לה. אז, בדברים הללו, אפשר להכין את עצמי. לדוגמא- לגבי הפנימיה, אפשר לדאוג לדוגמא לתמונות יפות שתשימי על הקיר, שיתנו לך הרגשה ביתית, או מנורת לילה קטנה וחמודה. את יכולה גם לקחת איתך תמונות של בני המשפחה שלך ולתלות לידך, זה יכול להיות נחמד. לגבי החברות, אז אולי כבר בשבת גיבוש הראשונה פגשת חברות, וגם אם לא, אז לפעמים פשוט צריך קצת סבלנות. כמו שעד כה רכשת לך חברות, גם עכשיו בעז"ה תצליחי. וגם אם זה יקח קצת זמן, לא נורא.

אל תשכחי, שאת לא היחידה שמגיעה לשם חדשה, כולן ככה. וגם אם אחרות הגיעו עם איזו חברה מהבית, תמיד נחמד להכיר עוד חברות. ודווקא הקטע של הפנימיה- שממש ישנים יחד, בד"כ עוזר, שהבנות שאיתך בחדר הן החברות הראשונות שתיקשרי אליהן. כי קובעים מי ראשונה במקלחת, ומבקשים לעזור בהשכמה בבוקר. בקיצור, החיים מובילים לעזור אחת לשניה, ומתוך כך, נוצרים הקשרים החברתיים.

בנוסף לחברות יש גם מדריכה, שהיא כמו אחות גדולה, שנועדה להקל בדברים הללו, לעשות גם דברים נחמדים מלבד הלימודים. ויש גם מחנכת, שהיא קצת אמא במשך השבוע. וכמובן, שיש גם משפחה, שמחכה בבית, וחוזרים אליהם בכל סופשבוע, ולפעמים גם באמצע. כך שלא לגמרי יוצאים מהבית, וזה יכול גם קצת להרגיע אותך. (נעיר בסוגריים, שכמובן, אם אחרי כמה חודשים תהיה בעיה, אפשר יהיה לפנות למחנכת או למדריכה. לכן הם שם... )

ואם גם אחרי שתתחילי עדיין יהיה קצת חשש, אפשר להרים טלפון הביתה או לחברה קרובה שאולי הלכה ללמוד באולפנא אחרת, ולדבר ולספר, והחשש קצת יורד. וכמובן, יש את קו הטלפון של חברים מקשיבים, מוכן ומזומן גם לדברים כאלה 1599-5000-54 (א-ה בין 21:00-1:00 )

אז, אני מאחלת לך הצלחה רבה! מקווה שחששותייך יפוגו במהרה, ותגלי עד כמה חברות נפלאות יש לך שם באולפנא החדשה!

עלי והצליחי!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com