שאלה
לפני שנה הכניסו את השבט שלי להדרכה ובגלל ריב עם המדריך שלי ועוד כמה בעיות לא הכניסו אותי לכיתה ח' – שלשם לפי דעתי וגם לפי דעת מי שמכיר אותי אני מתאים – אלא לכיתה ו' בסניף חוץ.
אני מדריך אותם כבר חצי שנה ומצד אחד אני באמת מרגיש שיש לי פוול מה להשפיע עליהם כי מבחינה דתית הם ממש מידרדרים וצריך מישהו שיתפוס אותם. אבל מצד שני אני מתחרפן כי הם ילדים קטנים ואני צריך להתעסק בשטויות ואי אפשר לדבר איתם כמו ילדים בוגרים כי הם לא! ואני שאני לא מאמין בזה שיש מה להשפיע על ילדים קטנים – כלומר גם על ילד בן 3 יש מה להשפיע אבל תאחלס באמת לעשות משהו אפשר רק מגיל שיש לילד קצת חשיבה מעצמו והוא לא עושה בדיוק מה שאמא אמרה – מבחינת החניכים שלי הם באים לבייביסטר שישעשע אותם.זה לא שאני מצפה שיבואו לשמוע אותי מרצה להם אלא אני רוצה ילדים שאפשר לדבר אליהם נורמלי. כולם כל הזמן אומרים שהם לא כאלה ילדים קטנים ועכשיו הם כבר בכיתה ז' והם מתבגרים ובגלל שאני תקוע בזה שאני רוצה להדריך כיתה ח-ט אני מתייחס אל חניכים שלי כילדים קטנים. אז אני כל הזמן מנסה לשנות גישה: פעם אני מתייחס אליהם כילדים גדולים – מה שהם בעצם לא ולכן אני מתבאס, ופעם אני אומר: הם ילדים קטנים, אבל גם עליהם אפשר להשפיע – אבל אני עובד על עצמי כי תכלס כל מי שמדבר איתי על כמה זה חשוב להדריך קטנים הוא בעצמו הדריך כיתה ט..
מצד שלישי אני לא רוצה לעזוב. לא רק בגלל שיש מה להשפיע עליהם אלא גם בגלל שאני לומד בכיתה י"א שנה הבאה בישיבה בלי פנימייה ואני מגיע הביתה ב7 ואין לי מה לעשות ואני יודע שאני לא אוכל כל הזמן "ללמוד תורה" ואני עלול מתוך תסכול ושעמום לבלות את השנתיים הבאות מול הטלוויזיה.אני ממש לא יודע מה לעשות!!!! תודה...
תשובה
שלום.
השאלה שלך נוגעת בנושא שהרבה מדריכים ו"מועמדים להדרכה" מתחבטים בה: איך אנחנו מחליטים איזה מדריך מתאים לאיזו קבוצה? ועד כמה זה באמת משנה? האם יש קבוצות גיל שניתן "להשפיע" עליהן בקלות רבה יותר? אז תודה שעזרת להעלות את העניין למודעות של כולם.
נתחיל מהסוף של השאלה: לעזוב את ההדרכה זו לא בושה, נקודה. זו אפשרות שתמיד קיימת. תתפלא אתה ויתפלאו כל הקוראים האחרים, אבל יש עוד מגוון רחב של דרכים להעביר ת´זמן חוץ מהדרכה וטלוויזיה, וחלק מהדרכים האלה גם מהנות וגם מועילות. רק צריך לפתוח קצת את הראש ולחשוב.
ועכשיו לעניין המרכזי: אני מרגיש שאתה מתייחס לעצמך קצת כמו מאמן, קואוצ´ר. לא באת לשחק משחקים – באת להביא תוצאות ומהר, ושאף אחד לא יפריע. אה, ויש לך דרישות מוגדרות מאוד לגבי החניכים שאתה רוצה להדריך: שאפשר יהיה לדבר אליהם כמו בוגרים, בצורה נורמלית, ואז "תאכל´ס באמת לעשות משהו" איתם.
אז אני בהחלט מבין את מה שאתה אומר, ולמרות שאני באופן אישי הדרכתי חניכים "קטנים", אני ממש לא הטיפוס שנולד להיות גננת. ואתה יודע מה? באמת לא הייתי! כי זה לא אני. להגיד לך שהחניכים שלי תמיד הסתדרו עם זה? ממש לא. סתם לדוגמא, במחנה, כשכולם התארגנו לתעלולים של הלילה, הודעתי להם בחיוך מקסים ובנימוס רב שאני הולך לישון לי בנחת 8 שעות וחבל על הזמן אם מישהו יעיר אותי. איזה ייבוש! האם זה הפך אותי למדריך גרוע? לא. למה? כי לעובדה שהתייחסתי אליהם בצורה בוגרת היו מינוסים אבל גם פלוסים, כשהפלוס הכי גדול הוא שלא הייתי מזויף. ברגע שבו הם הכירו אותי ואני הכרתי אותם, הם קלטו את הראש שלי ואני את שלהם, ולא היה צורך להעמיד פנים. הם תמיד התרגזו שלא הלכתי איתם מכות (או יותר נכון – שלא החזרתי כשחטפתי...). אמרתי: חבר´ה – לא מתאים לי. תתמודדו. חננה רציני, נכון? באמת כזה הייתי. אלה דוגמאות לטענה שמדריך לא צריך "להתחפש" כדי להצליח, בלי קשר לגיל שבו הוא מדריך או לסניף או לתנועה.
מה שכן, כדאי למדריך להתאים את עצמו בצורות מסוימות לחניכים שלו, ולא סתם לעשות רק מה שנוח לו וזהו. המפתח לעניין הזה הוא ההיכרות. חייבים (ואני משתדל לא להשתמש במילה הזאת...) להפוך את ההיכרות המשמעותית עם החניכים לפרוייקט. למה בעצם? כי הדרכה לא הולכת ב"זבנג וגמרנו". זה תהליך ממושך של יחסים בין אנשים שלפעמים הם מאוד שונים. וזה נכון גם לגבי חניכים בכיתה ג´ וגם בכיתה ח´. לכן אמירות כמו "בגיל כזה וכזה אפשר להשפיע יותר מגיל אחר" הן חסרות בסיס לחלוטין בעיני. חוץ מזה, "כיתה ז´" זו הכללה מאוד מאוד גדולה. האם כל הילדים בכיתה ז´ דומים זה לזה? ממש לא. הדרכה היא תהליך שלא מתחיל מהמדריך וגם לא מהערכים. הוא מתחיל מהחניך באשר הוא נמצא. זו הנקודה שממנה מתחילים. ואתה מנסה "לדלג" עליה ולהגיע ישר למנה העיקרית. זה קצת כמו מפקד שמחליט לדלג על הטירונות ולהוביל מיד את החיילים לקרב.
בסופו של דבר יש לך את הילדים בקבוצה שלך, בלי קשר לשאלה מאיזו כיתה הם או איפה הם גרים ומה האורך של הציציות שלהם. ויש להם את השטויות שלהם והקטעים שלהם והדברים המעצבנים שמשגעים אותך. במובן הזה – אין קבוצה "מושלמת". לכל קבוצה יש את הקטעים שלה ובכל קבוצה המדריך צריך להתמודד עם ה"שטויות" האלה. ואתה יודע מה? מזל שזה ככה. כי ההתמודדויות האלה, ההתעסקות בכל מיני ענייני משמעת ושקט בתפילה ולהביא כסף למסע ומי משך לקומונרית בשיער וכל השאר – כל אלה יוצרים מגע אמיתי בינך לבין החניכים. לא מגע פיזי – מגע אנושי. זה הופך אתכם לאנשים בעולם האמיתי ולא לקבוצה של בובות שיושבות מול מורה בכיתה ממוזגת. בלי המגע הזה, בלי העושר הזה של התרחשויות ועניינים, יהיה לך מאוד קשה להכיר את החניכים שלך כפי שהם באמת. אז בעצם יוצא שמה שאתה אומר זה: "בכיתה ח´ וככל שהם מתבגרים, הם יודעים להסתיר דברים טוב יותר. הם כבר לומדים נימוסים, יש להם טאקט, הם יודעים להסתיר את הרגשות שלהם ולהתגונן – איזה תענוג! לא צריך להתעסק עם שטויות". אז זהו בדיוק. ככל שהם מתבגרים, קשה יותר לפענח מה באמת קורה איתם. לוקח יותר זמן להגיע אליהם, ליצור איתם יחסי אמון אמיתיים, להבין את הראש שלהם ולהתחיל לחשוב על לאן ללכת איתם בכלל בזמן שנשאר.
לסיכום: לדבר עם חניכים, להקשיב להם, לנסות באמת להבין את הראש המוזר שלהם – זה אתגר בכל גיל. וגם אם אתה חושב שהבנת ושראית כבר הכל, אתה תמיד עלול להיות מופתע מחדש. לכן משימת ההדרכה מתחילה מהבסיס: מהאנשים, לא מהערכים. מהביחד, לא מהספרים. מחוויות משותפות, ולא מהצ´ופרים. הבסיס של קשר אנושי וחברי. לבלות זמן ביחד וליהנות, לפטפט סתם על דברים טיפשיים כמו טלוויזיה והחתול של השכן, לשחק, לצחוק, לשתף, להקשיב – אלה החומרים שיוצרים חברות, קשר, אמון. זאת העבודה בשלב הראשון. רק אחרי שאתה באמת מכיר טוב את החניכים שלך ובאמת נהנה להיות איתם, רק אז מתחיל החיפוש אחר מטרות, אחרי התשובה לשאלה לאיזה כיוון כדאי לקחת אותם. זה דורש סבלנות, זה יכול לקחת זמן, אבל בסוף אתה יכול להגיע לתובנות שיכולות להיות מאוד משמעותיות לאותה "השפעה" שעליה אנחנו מדברים כל הזמן.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com
לקריאה נוספת בנושא:
תשובה למדריכה שמתקשה להתמודד עם חניכות קטנות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198
על השקעה בהדרכה וקביעת מטרות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374