התאהבות בהדרכה

שלום.
ראשית, כדאי לציין שעמדת הפתיחה שלך בהתמודדות עם הבעיה היא עמדה מצוינת: את מזהה את המצב כבעיה הדורשת טיפול והתייחסות, במטרה ליצור שינוי. את גם מתייעצת במטרה לבחון אפשרויות שונות לפתרון. הצעדים האלה כשלעצמם מעידים על מקצוענות ויושרה.

אני אקדים ואומר, שבכונה אני לא רוצה להכנס לתשובות הרגילות של 'קשר בגיל צעיר', שמתפרסמות אצלינו באתר השכם והערב. גם משום שכאן יש בעיה מרכזית אחרת, כמו שאני אסביר, וגם משום שהרבה פעמים, קשרים כאלו כן הובילו בצורה זו או אחרת לנישואים (ובכל זאת זה לא רצוי ולא טוב).

חשוב להבין שכמו בכל מקצוע, גם בהדרכה יש כללים אתיים - כללי אתיקה שמחייבים את כולם. אתיקה, לצורך הדיון, היא מערכת של כללים שמתייחסים להיבט הערכי או המוסרי בהתנהגות מקצועית של בעל תפקיד. כללי אתיקה בעצם מגדירים גבולות שנחשבים חיוניים במקצוע מסוים, בדגש על ההיבט המוסרי והמקצועי. למשל, אנחנו מצפים מרופא להתעלם משיקולים של רווח חומרי או אישי כשהוא מטפל בחולה, ולהתרכז רק ברווחתו ובשלומו של המטופל שלו. כמו כן נצפה ממנו לא להעניק טיפול טוב יותר לאדם יפה במיוחד, או עשיר במיוחד, לעומת מטופלים עניים או בעלי טעם אופנתי מזעזע.
כללי האתיקה חשובים במיוחד בתחום ההדרכה, כיוון שהעמדה שבה נמצא המדריך יכולה להיות קריטית ורבת השפעה בהקשר של החניכים, ממש כמו השפעה של פסיכולוג, מחנך או רופא. בעלי מקצועות כאלה מחויבים להוגנות וניטרליות מסוימת, כיוון שיש בידיהם [כוח] רב ומשמעותי.
למרות הקרבה והאיזון היחסיים שיש בין מדריך לחניך, כדאי לזכור שעדיין יש ביניהם יחסי כוח. למדריך יש מעמד וסמכויות שלחניך אין. לכן חשוב לשמור ולוודא שלא מתרחש מצב שבו מתקיים ניצול של חניכים או פגיעה בהם, שעלולים לנבוע מכוחו העדיף של המדריך. פגיעה כזאת יכולה לקרות גם אם המדריך ממש לא מתכוון לפגוע ולא בהכרח מודע לפגיעה שהוא גורם.
אחת הפגיעות האפשריות בהקשר הזה היא יחסים קרובים של אהבה. בלי להיכנס יותר מדי לעומק, אהבה יכולה להיות דבר בריא ומועיל כאשר היא מתקיימת בסביבה [מאוזנת], בין שני בני אדם שכוחו והשפעתו של האחד לא גדול מזה של האחר. מצב שבו מורה, לדוגמא (בעל תפקיד רשמי, כוח, סמכות והשפעה) מתאהב בתלמידה ולהיפך, הוא מסוכן משתי בחינות עיקריות: ראשית, התחושות של התאהבות עלולות להתברר כמשהו אחר ושונה, למשל תלות, שתלטנות, צורך בתשומת לב והערכה, ועוד. מצב מבולבל כזה יכול לפגוע בשני הצדדים באופן משמעותי, למרות שלכולם יש כוונות טובות ללא ספק. הסיכון השני (והפחות קריטי אולי) נוגע למטרות של בעל התפקיד. המדריך, מעצם תפקידו, נמצא בעמדה שונה מזו של החניך. כיוון ש"אהבה מקלקלת את השורה", ושואפת לאיזון בין הצדדים, המרחב וההבחנה בין החניך למדריך מיטשטשים וממילא המדריך כבר לא מסוגל למלא את תפקידו. לכן, למרות הפיתוי, חשוב מאוד שמדריכים יעמדו על המשמר ויזהו מבעוד מועד מצבים כאלה.
אז מה עושים כשחושדים שמצב של התאהבות מתפתח? דבר ראשון, עצם המודעות לקיומה של התופעה, בתוספת ההבנה שמדובר ביחסים לא בריאים עם פוטנציאל הרסני – היא צעד ראשון וחשוב. בהמשך יש כמה אפשרויות לתגובה: אפשרות אחת היא לעדן את היחסים עם אותו חניך ופשוט להפחית מהעוצמה שלהם, כצעד שמחזק ומחדד את הגבולות בין הצדדים. למשל, אם אתם מדברים ביניכם הרבה ("שחנשי"ם"), אפשר לדבר פחות. במהלך השיחות את יכולה לשתף קצת פחות ולא להעלות דברים אישיים, למשל חוויות שלך מהיומיום, התלבטויות, קשיים, וכדומה. גם שפת הגוף שלך יכולה לסייע לך לשדר את השדרים הרצויים. אפשר גם לנתב את השיחות ביניהם למסגרת קבוצתית יותר, ו"לפתוח" אותם לחניכים נוספים.
לעיתים, אפשר אפילו להתנתק באופן קצת יותר משמעותי מהחניך, ולשמור על ריחוק מסוים ממנו. יש לך אפשרות לעשות זאת במיוחד כיוון שנכנס איתך מדריך נוסף. בכל מקרה חשוב להקפיד לא ליצור ניתוק מוחלט וחד כדי לא ליצור פגיעה חמורה באמון של החניך, במיוחד לאור הקשר הקרוב שיש לכם כרגע. קחי בחשבון שמדריך ממש לא חייב להיות "פסיכולוג" של החניכים שלו. כדאי ורצוי לדבר ולהתעניין, אבל לא מוכרחים להיכנס לפינות מאוד אישיות ורגישות. ויותר מזה – לך עצמך אין שום מחויבות לשתף ולפתוח דברים מחייך הפרטיים, בטח לא אם את נמצאת בסיטואציה כל כך רגישה ועדינה.

לסיום, הדבר החשוב מבחינתך הוא להיות אחראית בעיקר למקום הרגשי שבו את נמצאת. את כותבת על חשש מהתפתחות של התאהבות גם מצידך. זו המשימה הראשונה שלך – לשים את התחושות האלה בתוך גבולות ולשמור עליהם רחוק מהסניף ומהחניך (כאמור, מומלץ מאוד גם לבחון בינך לבין עצמך האם מדובר באהבה או ברגש דומה שמגיע מכיוון אחר). אם לא תצליחי לעשות את זה, בהחלט יש מקום לשקול עזיבה של הקבוצה, כיוון שהאחריות המקצועית כלפי החניכים מוטלת עלייך ולא עליהם. לדוגמא, גם פסיכולוג שלא מצליח להשתלט על התאהבות שלו במטופלת או להיפך, מחויב מבחינה אתית להפסיק את הטיפול (באופן מבוקר והדרגתי כמובן, תוך מציאת פתרונות אחרים למטופלת).
לסיכום, הערנות והמודעות שלך מבורכים וחשיבותם גדולה. אם תרגישי שאת מסוגלת לשים את התחושות שלך כלפי החניך בתוך גבולות סבירים ולשמור על תפקוד מקצועי בהדרכה, ושגם החניך מצידו לא חורג מדפוס היחסים הסביר ו"נרגע" קצת מה"התאהבות" שלו, אפשר להמשיך לעבוד. אם לא – פני אלינו שוב ונחשוב יחד על הצעד הבא, כאשר עזיבה של הקבוצה היא בהחלט בגדר אפשרות – לטובתם של כל הצדדים.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com