שאלה
בס"ד
שלום הרב,
עלתה בראשי שאלה,ודנתי בה עם חבר ולא מצאתי תשובה המתיישבת על הדעת.
בן אדם שמתפלל,יכול להתפלל על חונן הדעת ולא ללמוד כלל,יכול להתפלל רופא חולי עמו ישראל ולא יעשה דבר בנידון,למה שתענה תפילתו,למה תפילה כזו מותרת?
כשבאנו אני וחבר שלי לחבר אחר הוא אמר לנו שגם התפילה היא השתדלות,כמו שעבד יבוא למלך לבקש רחמים.
אבל למה באמת שתענה תפילתו?
אשמח לשמוע דעה וההארה בנושא
בתודה מראש,
נחום קליין,תלמיד בישיבה התיכונית תורה ומדע שעל יד מכון לב
תשובה
שלום
התפילה והלכותיה נלמדים מתפילת חנה אם שמואל.
חנה עשתה הכל על מנת לשנות את מצבה, ובפסגת המאמצים גם התפללה מעומק הלב עד בכי.
מכאן למדנו- תפילה הבאה ללא מאמץ האדם, מאמץ של כוונה ומאמץ של השתדלות מעשית להצליח, אינה תפילה ראויה.
ד' אינו אליל המחכה לשוחד בדמות קרבן או תפילה, אינו מחכה למלמולי אותיות שיגרמו שקסם מאגי.
ד' הוא מלך החיים, וככזה הוא מחכה ומצפה שנפנה אליו מעומק חיינו, מהבסיס השורשי ביותר שלנו.
רק תפילה מעומק האישיות היא תפילה, היא המוגדרת 'עבודה שבלב', שכן היא עבודה ועמל.
כל טוב