שאל את הרב

הרהורי התנתקות.

חדשות כיפה חברים מקשיבים 05/09/05 22:40 א באלול התשסה

שאלה

שלום,

שאלות שעלו בי אחרי הגירוש הנורא...

אחרי שקרעו בגסות את כל הערכים שלי...

למה אנחנו צריכים להתגייס לצבא?

למה לתרום למדינה המנוולת הזאת?

למה לחגוג את יום העצמאות?

למה להניף את דגל ישראל?

איך נשיר "התקווה", כשמנעו ממנו בכח 'להיות עם חופשי בארצנו'?!...

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

אני שמח שאת שואלת את השאלה הזו, כיוון שזו השאלה המרכזית שצריכה ברור היום.
באמת האם עלינו להתקשר עם הציבור החילוני בישראל ואם כן באיזה אופן.

הגישה של היהדות במשך 2000 שנות חורבן הייתה כי "אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד´ אמות של הלכה בלבד". כלומר ה´ כביכול לא משתתף בגלוי במשחק של המציאות, לא דורש מאתנו להיות יצירתיים או לקחת אחריות כלשהי. הדבר היחיד והחשוב שנדרש מאתנו היא להוכיח כי אנו נאמנים לה´. דבר זה נעשה ע"י שמירת מצוות, עמל תורה וכד´.
ודאי יבוא יום בו ה´ יחזור למלוך בעולם , יבנה בו בית לשמו וישרה שלישית את שכינתו, אך יום זה לא עלינו להביאו. יבוא נביא אמת ויכריז עליו אנו אין לנו אלא לעסוק בדברים שהם ודאי רצונו של הבורא.

לעומת זאת ה"ציונות הדתית" וראש וראשון להם הרב קוק זצ"ל גרסו כי בטלה הגזרה ושוב ניתן לפעול לבניין הבית השלישי. גזירת הגלות נתפסה בעיניהם לא כאסור, אלא כעובדה מציאותית. כלומר הפיזור בין האומות וידם התקיפה של הגויים הם הם המעידים על קיום "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". משסר תוקף האומות ועוד שהם הסכימו לשיבת ציון וקיבוץ גלויות, הרי ששוב קורא לנו ה´ לרומם את המציאות בפועל לקבלת פני שכינה. משל לאשה שבעלה גירשה מעל פניו והייתה הולכת סביבות ביתו ומוצאת את הפתח נעול, יום אחד נדמה לה שהיא רואה את דודה מציץ מבעד החרכים ושוב ניסתה את הדלת והנה נפתחה בפניה. כך ישראל חלמו 2000 שנה על שיבת ציון והנה הגיע הרגע המיוחל!

ניקח את המשל שלב נוסף קדימה ונאמר כי היהדות החרדית מאמינה כי הזוגיות ביננו ובין ה´ עדיין בשלבי בנייה. ממילא ה´ לא נפתח בפנינו ואין אנו יכולים עדין לעמוד על עומק דעתו, ודאי לא במציאות כ"כ מורכבת. אין לנו אלא לדבוק בו במה שודאי אמת הוא ע"י ציות להוראותיו. בעוד שתלמידי הרב קוק זצ"ל סברו שהנאמנות כבר הוכחה לאורך כל הגלות. ה´ מרגיש שאנחנו "התבגרנו" והוא נותן לנו הזדמנות לפתוח דף חדש בקשרים בנינו. כעת הוא מצפה מאתנו להיות אקטיביים כלפי המציאות וליישם את אשר למדנו, לברר טוב מרע.

מכל האמור יוצא כי הבחירה שלנו לשיתוף פעולה עם אחינו החילוניים נובעת מתחושה כי גאולת ישראל "יצאה לדרך" והקב"ה מצפה מאתנו לקיום של "בכל דרכך דעהו" (כשהדגש הוא על "דרכך" שלך שיעשו מתוך תודעה אלוקית).

מכאן למיטב הבנתי מתחלקת הצ"ד לשתיים.
ישנם כאלה הסוברים כי כשם שהגלות הייתה הכרעה אלוקית- כך גם הגאולה היא כזאת. לדעתם הקב"ה "הלך" על המדינה כתהליך של "ראשית צמיחת גאולתנו" וגם אם יהיו עליות ומורדות בדרך, הרי שזה מבחן עד כמה אנו נאמנים לתהליך הגאולה. ממילא כל מה שיתפתח ויתקדם חייב לעבור דרך המדינה. מכאן שאמנם עברנו משבר רציני, אבל אל ייאוש - בכל תהליך ישנם עליות ומורדות,אבל התהליך ממשיך ומתקדם . כמו נער הנמצא במשבר גיל ההתבגרות שלמרות ואולי אפילו מתוך כל המשברים, יגדל להיות גבר. גישה זו נוקטת עמדה פרשנית כלפי המציאות, חוזרת ומדגישה לנו לא להתפשר ולקבל מציאות כפשוטה אלא להתבונן על המציאות מתוך הבנה אלוקית של התהליך.
גישה זו מיוצגת בצורה הברורה ביותר ע"י ביהמ"ד של ישיבת הר המור, תלמידיה ורבניה.

הגישה השנייה מציירת את ההתעניינות המחודשת של הקב"ה במציאות כקליפה ופרי. בכדי שהפרי יתפתח דרוש שומר טוב והוא תפקיד הקליפה להגן על הפרי. והנמשל: מאז החורבן השכינה מרחפת מעל מציאות, מחפשת כלי קיבול לרעיון של גאולה ההולכת ומבשילה. היהודים תפקיד מיוחד להם בעולם- להראות כי ניתן לחבר בין הרוח וחומר ויתר מכך- לגלות כי ניתן למשוך את ה´ לתוך העולם הגשמי.
לשם כך דרוש לו לעם ישראל מדינה. צריך חוק בכדי להסדיר את היחסים בחברה, דרוש צבא בכדי להגן מפני אויבים מבחוץ וכל זה בכדי שלעם יהיה כלי קיבול להכיל את רעיון הגאולה. העולה מן האמור הוא כי אין במדינה קדושה בפני עצמה- קדושתה נובעת מתוקף היותה כלי שרת לשכינה, אבל אסור שהקליפה תחנוק את הפרי, אסור שהחוק יהפוך להיות אידיאל.
התחושה כעת היא כי התהפכו היוצרות, המסגרת החליפה את מקום התמונה ומכיוון שכך צריך לבחון האם המדינה עדיין ממלאת את יעודה.
מכיוון שנראה שהניתוק של המדינה מן היהדות נעשה על רקע מהותי, מתוך אינטרס ברור להפוך את המדינה למדינת "כל אזרחיה", צריכה היהדות לחפש כלי חדש. במילים אחרות, אין לכבול את הקב"ה לציור מסוים דווקא ומתוך כך להכתיב לו את המציאות. עלינו להיות פתוחים לשינויים ואם יש צורך בכך להתנתק מהמדינה.
ההתנתקות מהמדינה היא בעצם הדגשת הנקודה שהחיבור בנינו נובע מתוקף היותנו בניו של יעקב אבינו ולא משום דבר אחר. לכן צריך להקים מוסדות שבמידת האפשר יהיו עצמאיים כלכלית ורעיונית.
גישה זו מיוצגת בעיקר ע"י ישיבת "עוד יוסף חי" ורבניה.

זהו - יש לך בחירה להמשיך ולשיר "ברך את מדינת ישראל" במנגינה של התקווה או ללכת ולנסות למצוא תחליפים למדינה "הציונית".
בחירה פשוטה לא???

מצטער שאני לא יכול לתת לך בחירות קלות יותר.
יה"ר שה´ יאיר את עיניך בבחירת דרכך!

אם ישנם שאלות נוספות
eyfy@walla.com
או דרך האתר שלנו
אליהו
חברים מקשיבים

נ.ב.
כמובן שבכל שיטה ישנם גוונים ותת גוונים רבים בכוונה הדגשתי את הקטבים.


כתבות נוספות