הרהורים רעים על הקב"ה

שלום,

לפני שנעסוק בבעיה שאת מתארת, אני רוצה לעסוק קצת בך.
הדבר הכי בולט במכתב שלך הוא הלחץ. את נורא לחוצה, וכואבת ועצובה שזהו מצבך. זה ממלא ממש את כל ישותך.
מצד אחד זה מעיד על טהרה, ושאיפות טובות. מצד שני – זה הדבר שאת הכי פחות צריכה עכשיו – להיות לחוצה.
לפני שאנחנו מתחילים לדבר על הבעיה עצמה – את צריכה לשבת לבד, עם עצמך, לעצום עיניים ולהחדיר לעצמך לראש: אני צריכה להירגע. אני בסדר. אני טובה. יש לי רצונות טובים. אני באמת טובה. המחשבות הללו אינן חלק ממני. אגב, אם את רוצה לדעת – אני חותם לך על כל מילה. את באמת טובה, ובסדר גמור, ובהחלט צריכה להירגע.
אני רוצה לספר לך כלל חשוב: יש דברים בעולם – שככל שנלחמים בהם חזק יותר – הם מתחזקים ולא עוזבים. אחד הדברים הללו הם מחשבות זרות. העצה נגד מחשבות זרות היא אחת מן השתיים: או להתעלם מהן, או להעביר את המחשבה למשהו אחר. להיאבק בהן, או "לגרש אותן" כמו שאת כותבת – היא דרך לא יעילה. אי אפשר לנצח כך מחשבות זרות, ולהפך – זה רק מגביר אותן ואת התסכול.
אנחנו צריכים באמת ובתמים להאמין שמה שמגדיר אותנו כ"טובים" או חלילה לא טובים, הוא הרצונות שלנו, השאיפות שלנו, המטרות שאנו מציבים לעצמנו. לעומת זאת, הקשיים שאנו עוברים בדרך – הם אינם "אנחנו". הם נסיונות, אתגרים, הם לא "אני". המטרה שלך היא להחזיק בטוב שבך, בשאיפות שלך, ולהתקדם לעברן ולממש אותן. אל הדברים שמפריעים לך בדרך את צריכה להתייחס בצורה אחת: איך אני עוברת אותם בלי להיפגע, או בפגיעה מינימלית. אסור לנו לטבוע בתוך הקשיים. דעי לך, שעיקר הניסיון במצבים כמו שלך הוא לא איך אני לא נכשלת בחטא, איך אני מגרשת את המחשבות הנוראות הללו, אלא איך אני לא טובעת בתוך ההרגשה של הכישלון, אלא ממשיכה הלאה בכל המרץ והשמחה. או! השמחה היא המילה הנכונה פה. איך אני נשארת בשמחה עם כל מה שאני עוברת. השמחה היא האנרגיה להמשיך, להסתכל קדימה ולא לאחור.
כתבתי את העניין בקצרה, אבל אפשר להאריך בו שעות. אני יכול להפנות אותך אל שני ספרים של רבי נתן מנמירוב, תלמידו של ר' נחמן מברסלב: האחד – השתפכות הנפש, והשני – משיבת נפש. הם עוסקים לא רק בזה, אבל גם בזה ובאריכות רבה. גם הספר "תשוב תחייני" של הרב יהושע שפירא יכול לענות לך, אם כי גם הוא לא עוסק ישירות בבעיה שאת מזכירה.
את כותבת שאת מתפללת לקב"ה שיעזור לך להתגבר על ההרהורים. זה טוב מאוד, אבל אם זה נעשה מתוך פחד ולחץ זה לא טוב. עיקר התפילה צריך להיות: "ה', תראה כמה אני רוצה להיות טובה ולהתקרב אליך, אני עוברת עכשיו קשיים כאלו וכאלו, תעזור לי בבקשה!", ולא: "ה', תראה את ההרהורים הרעים האלו, אני כל כך רעה ומבחילה, תעזור לי להילחם בהם". גם התפילה צריכה להיות במבט קדימה ולא לאחור, אל האהבה והשמחה והטוב, ולא אל החושך.
את כותבת שאת משוכנעת שהיצר הרע רוצה להפריע לך להתכוון התפילה בתחבולות שלו, ואני רוצה לחדש לך משהו: הוא לא רוצה להפריע לך להתכוון בתפילה. הוא רוצה להשכיח ממך את הטוב שבך, ולהשקיע אותך ברוע ובעצבות. הכלי שהוא מצא הוא אמנם הכוונה בתפילה, אבל זהו רק אמצעי, ולא מטרה. הניצחון שלו לא יהיה שתשתעבדי למחשבות האלה, אלא שתשקעי בעצבות ובייאוש מהיכולת שלך להיות טובה באמת.
את כותבת: "זה פשוט מזעזע ומבחיל שעולות לי המחשבות הללו". את צריכה להפסיק להזדעזע ולהיבחל (ככה אומרים את זה?). העיסוק שלך בבוץ בו את נמצאת הוא הנצחון של היצר הרע. הניצחון שלך יהיה להוציא לו לשון, להשאיר את הרע מאחורייך (גם אם הוא ימשיך לנקץ לך, ואני משער שככה הוא ינסה לעשות), ולשאוף תמיד קדימה, אל ה' ואל טובו.
לסיום – את שואלת שאלה מעניינת: "מאיפה זה בא לי?". אני באמת לא מוסמך לענות על זה באופן מקצועי, אבל חוש הריח שלי אומר לי שאת צריכה לנסות למצוא את התמונות האלו בעבר שלך, במשהו שעברת בילדות או משהו כזה. אבל זה באמת לא חשוב. חשוב רק העתיד, המבט קדימה. אף פעם לא העבר.
יעל, יש לך לב טוב, ומחשבות טובות, שאיפות טובות ורצונות טובים, ואני בטוח שתצליחי למלט את עצמך משקיעה בבור העצבות והלחץ, את הדרך הנהדרת "אל ה' ואל טובו".
כל טוב.
דוד
davideinat@hotmail.co.il