הקשבה - איך מקשיבים?

בס"ד

שלום שלי,
תודה רבה לך, חשוב לנו מאד לשמוע תגובות מעודדות כשלך, הן נותנות לנו הרבה כח בהמשך הפעילות.

ראשית כל את צריכה לראות גם את הצד היפה והחיובי שקיים בתכונה הזו עליה את מדברת.
העובדה שאת יודעת להעריך את עצמך, אוהבת לדבר על עצמך ושאת יודע להביע ולבטא את עצמך כמו שצריך- הן תכונות טובות ונפלאות. אינך צריכה לזלזל בזה וגם לא לסלוד מכך לגמרי. אם יש לך משהו לספר וחשוב לך שישמעו זאת- אין עם כך בעיה, ולהפך, זה אפילו מעולה.
אם זה מגיע יחד עם נקודות שליליות ופוגע במידות כאלה או אחרות, כמו ההקשבה עליה את מדברת, התחשבות בזולת או עניינים אחרים- כאן דרושה עבודה. אך התכונה עצמה אינה שלילית במהותה.

כעת, לאחר שאנחנו יודעים שהבסיס טוב, ושיש מצע כשר לעבודה... אפשר להתחיל גם בפעולת ניכוש העשבים.
ההתחלה היא בעצם השאלה שלך. שאלתך מעידה על הרצון העז שלך לשנות את התכונה שמפריעה לך ולהשתמש בה בצורה הנכונה, במקום הנכון ובזמן הנכון.
הרצון הוא זה שדוחף אותנו, לכן אם את באמת חפצה להשתנות בנקודה הזו- כלום לא יעצור בעדך. יש לך את הרצון, ואת הכחות בודאי כבר יש.. כל שצריך לדעת הוא מהי הבעיה ומהו האתגר (כיצד לפעול ולשנות).

כיוון שאינני מכיר אותך, חלק מהדברים יהיו כמובן בערבון מוגבל, ואני מקווה שאולי אוכל לגעת בנקודות קרובות או סמוכות.


התורה מצווה אותנו- [´ואהבת לרעך כמוך´]. הציווי הזה הינו בעל משמעות אדירה, והוא כולל בתוכו עניינים רבים. עד כדי כך שאמר עליו ר´ עקיבא- [זה כלל גדול בתורה]!

יש משהו שנראה לא כל כך מובן בהסתכלות הראשונית.
מדוע התורה נוקטת בלשון ´כמוך´. אם לי היו אומרים לאהוב מישהו כמוני הייתי נשאר באהבת עצמי הפרטית, לא הייתי נפתח באמת לקבל את חברי. אם כן מדוע מצוה אותנו התורה לאהוב את החבר יחד עם ביטוי ´כמוך´?

לפי מה שאמרנו קודם קצת יותר מובן, כי רק ברגע שאדם יודע לאהוב ולהעריך את עצמו- הוא יוכל להעריך גם את חברו. כאשר את יודעת להעריך את עצמך, כי את יודעת שיש בך תכונות טובות, או למשל- כאשר את יודעת שיש לך דבר מה להשמיע ולומר לזולתך וחשוב לך שישמעו אותך באותו הזמן- כך באותה המידה תוכלי כעת להעריך גם את הסובבים אותך, כל אחד לפי תכונותיו ומעלותיו. יהיה קל לך יותר לקבל את העובדה שלכל אחד יש את המעלות שלו ולכן גם לו חשוב להשמיע את עצמו. וחשוב יהיה לך לשמוע את דבריו.

שמעתי מהרב אלישע וישליצקי רעיון יפה נוסף, שאף הוא מעט קשור לענייננו..
התורה מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך" כי רק כאשר נאהב באמת את חברנו- נאהב גם את עצמנו.
לא אאריך יותר מדי ברעיון עצמו, אך אפשר ללמוד ממנו רבות.


מקום נוסף בו אפשר לראות את מידת ההקשבה הוא במשנה באבות.
בפרק ג´ שואלת המשנה פעמיים (משנה ב, ומשנה ו) מניין ששניים שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שורה עליהם? ומשיבה שנלמד הדבר מפסוק- “אז נדברו יראי ד´ איש אל רעהו ויקשב ד´ וישמע...”.
ר´ חיים מוולוז´ין כתב פירוש על מסכת אבות בשם ´רוח חיים´, שם הוא מקשה שהיה יותר טוב אילו היה כתוב ´אז דיברו יראי ד´ איש אל רעהו´, מדוע משתמש הכתוב בלשון ´נדברו´?
לכן הוא מפרש שלא מדובר על שניים שיושבים ועסוקים בתורה וכל אחד מנסה להשמיע רק את דברו, אלא הם נדברים, בלשון התפעלות, זאת אומרת שהם יושבים ומקשיבים אחד לשני. דווקא כך הם משכילים יותר, ורק כך השכינה שורה עליהם.

גם במסכת שבת דף סג:
אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש-
שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן שנאמר "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל שנאמר "ברח דודי ודמה כו´".


כדי לקנות את תכונת ההקשבה לזולת צריך הרבה ענוה וגם סבלנות.
אנחנו צריכים להשתדל ולזכור שלכל אחד יש את המקום שלו ואת הכבוד הראוי לו. כאשר אני מקשיב לחבר זה לא מתוך עול, אלא כי אני באמת רוצה להקשיב לו, אני אוהב אותו ואכפת לי ממנו. אני גם יכול ללמוד ממנו רבות, מכל אחד ואחד.. אם אתפרץ לדבריו אז אולי כרגע ארגיש איזה סיפוק שדברי שלי נשמעו, אבל אפסיד בגדול מכך שלא אשמע את דברי החבר. בין אם זה סיפור שהוא מספר על עצמו, בין אם זה דבר אחר שאוכל להפיק ממנו תועלת- תמיד יהיה משהו שאוכל לקבל מלשמוע. פשוט צריך לכרות אוזן... לנסות ולהקשיב.
גם כאשר אני מספר לסביבתי ורוצה להתבטא, אף כאן באה לידי ביטוי הענוה. כמה אגזים ואנפח את הסיפור, וכמה באמת אדייק ואכוון לאמת. אני צריך להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי בגלל מי שאני (תמיד בהתקדמות מעלה כמובן) ולא בגלל איך שהחברה רואה אותי. זו ענוה אמיתית.

אולי בפעם הבאה שמדברים בקבוצת אנשים, וכל אחד מספר חוויות, מביע דעות וכו´, ובך (כמו בכולם מסביב) עולה הדחף והרצון להשמיע גם את הדברים- כדאי לזכור שלא יקרה כלום אם ישמעו את דעתך מחר ולא היום, או אולי בעוד כמה דקות לאחר שהרוחות ישקטו קצת וכולם יסיימו להביע את דעתם. כך לא תהיי במתח שחברתך תסיים לדבר ותוכלי את לבטא את עצמך, כי אין לך ממש צורך כזה דוקא עכשיו... תוכלי להשמיע את דעתך גם אחר כך, במתינות ובסבלנות. אף אחד לא בורח לשום מקום.

כדאי מאד ללמוד על מידת הענווה.
תוכלי לעיין במסילת ישרים בפרק יא, שם הוא מדבר על המידות.
ובפרק כב עוסק בענווה.
ישנו גם ספרו של הרב דוד אביחיל- ´תיקון המידות´. מומלץ.


בנוגע לעבודה מעשית- את מכירה את עצמך בצורה הכי טובה, כך שעל ידי בירור ולימוד אני מאמין שבע"ה תצליחי. לרוב חשובה גם הכוונה, ואם יש גורם שאת חושבת שיוכל לסייע לך, יהיה זה מצויין.

בכל מקרה, לכל ייעוץ ועזרה- תמיד תוכלי לפנות אלינו ונשתדל בע"ה לעזור, אם בעניין זה או בשאלות אחרות... נשמח לסייע.

ב"הצלחה,

ניר
nirka10@gmail.com