שאלה
שלום לכב' הרב
1. כל דיני ההפסקות בתפילה מקשות מאוד להתכוון כמו שצריך, מה עושים?
2. כאשר מישהו התחיל להתפלל מאחורי לפני שהתחלתי אני. כיצד אבצע את שלוש הפסיעות?
3.באותו עניין. כיצד ניתן לבצע את שלוש הפסיעות בביהכנ"ס קטן/צפוף שכמעט ואין מקום לזוז? אם זה יועיל, האם יש להעתיק את מקומי לקראת תפילת שמונה עשרה לאזור שבו יותר מרווח?
4.בביהכנ"ס צפוף - האם עדיף להתפלל בחדר חיצוני, כדי שלא יפריעו מתפללים אחרים שכבר סיימו או מתפללים שנכנסים באיחור לביהכנ"ס וכד'?
5. מכיון שאני מתפלל די לאט יוצא שאני כמעט ולא אומר כלום ממש יחד עם הציבור (אפילו אם אני משתדל להתחיל את ק"ש יחד עם כולם, אני כבר מפגר אחריהם כשהם מתחילים את שמונה עשרה...) כיצד צריך לנהוג?
בעניין דומה:
אחרי שחוטאים (בפרט כשחוטאים במזיד) מאוד קשה להתפלל. לא אחת אני מוצא את עצמי בשעת התפילה ממש לא מסוגל להתכוון בפסוקים מסויימים (כגון: "אלקי בך בטחתי..." ; "...אותך קיויתי כל היום" וכד'). פעם ממש לא הייתי מסוגל להתפלל ודילגתי תפילה (אח"כ השלמתי אמנם). ברור לי שזו היתה טעות אולם איך ניתן להתפלל מבלי להרגיש שקרן וצבוע? בהרבה מקרים כשאדם שקוע בחטא קשה מאוד להגיע לרוממות רוח הנדרשת לתפילה. איך ניתן להתגבר על הרגשה זו? (הרי הוא מאש ואנו בשר ודם...)
סליחה על האריכות
שנשמע רק בשורות טובות וננוחם מהשמים על מות הקדוש ר' עראמה זצ"ל הי"ד.
תשובה
בס"ד
1- בתפילת י"ח - אינך צריך להפסיק כמעט לכלום. רק בשעה שהציבור אומרים קדושה - אתה שותק ומקשיב. אום זה מפריע לך - המשך בתפילה.
בשאר התפילה אם אינך שומע - אינך צריך לענות. אם אתה שומע - לך לפי הלוח מתי להפסיק ומתי לא.
2- אל תפסע לאחוריך.
3- פסע אותם במינימום מקום ולא עקב בצד גודל.
4- עדיף עם הציבור. ואם זה מפריע את הכוונה, התפלל במקום שאתה רואה את הציבור והוא רואה אותך.
5- העיקר היא הכוונה.
6- באמת זה קשה. וכבר כתב הרמב"ם שהחוטא מרגיש מרוחק מאלוקים וזה הדבר הנורא ביותר שיש בחטא. זו גם הסיבה האמיתית ביותר למה לא כדאי לחטוא.
אי אפשר להתפלל כמו שצריך.
מרגישים מנותקים מאלוקים,
מהאמת.
קשה לדבר איתו,
להיות איתו,
לחוש בהוויתו.
בעטיפתו אותנו.
בהיותנו בתוכו.
שנשמע בשורות טובות