הפרדה גם אם חניכים לא יבואו?

שלום.

השאלה שלך מורכבת בעצם משתי שאלות. שאלה אחת - באופן כללי לגבי תנועה מעורבת, ושאלה שניה - האם באופן פרטי כדאי שתפרידו כאשר יש חשש שחניכים יעזבו את הסניף.

לגבי השאלה הראשונה, עסקנו בה כאן http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=169162 וגם במקומות אחרים. אני חושב בשאלה שלך יש הנחה מאוד חזקה של דיכוטומיות, כלומר של ראייה של דברים ב"שחור או לבן". קבוצה מעורבת או נפרדת? להיות עם בנות זה טוב או רע? באופן כללי, ודאי שיש אידאל של הפרדה, אבל לגבי היישום שלו בשטח - המציאות מאד מורכבת והפתרונות הם לא בנוסח של "או ככה או ככה".
כשאתם כמדריכים חושבים על שיפור הקבוצה, אחד הדברים המרכזיים שכדאי שינחו אתכם הוא טובת החניכים. לכן חלק מתהליך קביעת המטרות של מדריכים דורש התבוננות מעמיקה בחניכים ואבחון של המקום שבו הם נמצאים – מכל מיני בחינות: גיבוש, אלימות, משמעת עצמית, אחריות, בגרות וגם יחסים עם בני או בנות המין השני (וגם עוד כל מיני דברים שלא כתבתי כאן, כמובן). האתגר הוא למצוא את ה[איזון] הכי טוב בין האידיאלים החינוכיים, ההלכתיים, המוסריים, לבין המצב בפועל של הקבוצה. לכן ההחלטות שמתקבלות הן תמיד [יחסיות] ותלויות בהקשר ספציפי בזמן ובמקום מאוד מסוימים. אגב, לכן גם התייעצות עם רב היא שונה לחלוטין מדפדוף עצמאי בספרי הלכה. במקרים פשוטים כל אחד מאיתנו יכול לפתוח "שמירת שבת כהלכתה" ולבדוק האם מותר להוסיף תבלינים אורגניים לרוטב סלסה בסמיכות בינונית שעומד על הפלטה כשהספקנו להדליק שני שלישים מנרות שבת. יש מקרים אחרים קצת יותר מסובכים שבהם אנחנו מתייעצים עם רב, שמתייחס לא רק לשאלה "מה עמדת ההלכה הפסוקה בנושא הזה" (מותר/אסור), אלא גם לאדם שעומד מולו. מה היכולות שלו, מה העמדה שאיתה הוא ניגש לבירור ההלכתי, וכו´. האמרה "עשה לך רב" מתייחסת בדיוק לזה. חשוב שיהיה לכל אחד (ואחת) רב שהוא סומך עליו, מתייעץ איתו באופן מתמשך ומאפשר לו להכיר אותך. כך הייעוץ ההלכתי שתקבל יהיה יותר יעיל ויותר מדויק.
לגבי השאלה השניה על עזיבה אפשרית כתוצאה מהפרדה: אחד ההיבטים המרכזיים בהדרכה, בדומה לייעוץ הלכתי או אמוני של רב, הוא פיתוח אישי. בשני המקרים המטרה היא לסייע בפיתוח האישי של האדם באופן מדוד ופרופורציונלי. אם נציב יעדים נמוכים מדי, הוא לא ישיג שום יעד חדש ופשוט ידרוך במקום. אם נציב יעדים גבוהים מדי, הוא עלול ליפול ולהתאכזב מהכישלון. לכן האתגר החינוכי הוא למצוא את האיזון, ובכל פעם לעשות עוד צעד אחד קטן. רק אחד! ומשם להמשיך הלאה.
ומכאן נחזור לשאלה עצמה. אתה מתאר מצב שבו יש חלק מהקבוצה ש"מוכן לעבור הלאה" לשלב הבא בנושא בנים בנות, ומצד שני יש שניים שעדיין "לא שם" וחשוב לכם שהם יישארו חלק מהקבוצה. אז באופן כללי, עדיף לעשות צעד שהוא אולי קטן יותר – עם כל הקבוצה, מאשר צעד גדול ומהיר יותר רק עם חלק ממנה. ככה תרוויחו גם את הנוכחות וההשתתפות, וגם את עקרון ההדרגתיות שחשוב ממילא לאפקטיביות של הפעילות החינוכית שלכם. כמו בהרבה התלבטויות אחרות, גם כאן ההכרעה הזו היא לא מוחלטת, ולפעמים אין ברירה ובאמת נאלצים ללכת הלאה עם הקבוצה ו´להשאיר מישהו מאחור´, אבל כאמור, עדיף שהדברים לא יגיעו לידי כך.
לכן, בנקודה הזאת אפשר לשאול: האם יש נושא שבו אנחנו יכולים פחות או יותר לקחת את כל הקבוצה "צעד אחד" הלאה. זה בהחלט מחייב חשיבה וגם היכרות מאוד מעמיקה עם החניכים, וזאת משימה שבכל מקרה כדאי לבצע. כשיש את המידע הזה אפשר לשבת עליו, להתלבט ולהחליט "על מה אנחנו הולכים": הגדרת המטרות שלכם תהיה מאוזנת והגיונית כשהיא תכלול גם את הדברים שחשובים לכם, גם את אלה שחשובים לקבוצה, וגם את היכולת של הקבוצה (כמו שהיא עכשיו) להתמודד עם הדברים האלה בלי להתייאש או להפסיק להגיע.
לסיכום: הטמעה של ערכים לא באה ב"בומים", אלא מחלחלת לאט, בסבלנות, בהדרגה. עוד קצת, ועוד טיפה – עד שמגיעים. וכשמגיעים – שוב קובעים יעד חדש וגבוה טיפה יותר. אם אנחנו חושבים שההתקדמות שלנו תגרום לפרישת חלק מהקבוצה, ייתכן שהיא מהירה מדי, ואם ננסה ללכת באופן יותר איטי או במישור אחר, נוכל לעשות את זה עם כל הקבוצה ביחד.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com