שאלה
בע"ה
שלום לכם.
הרבה מהרבנים הגדולים, בספריהם על התפילה, כותבים שע"י התפילה האדם מתעלה, מרגיש בעולמות עליונים, מגשים לזמן מוגבל את משאלת נפשו לחיות בעולם שכולו קודש וכו' וכו'.
האם באמת אפשר להגיע לרמה כזאת תפילה??
איך אפשר, מעבר למאמץ בכוונת הלב במילים, ומעבר להשתדלות שלא לחשוב על דברים אחרים (נניח שאני מצליחה פחות או יותר להתכוון ...), להגיע לרמה כזאת של תפילה? מה צריך לעשות?
אני מקווה שהשאלה מובנת, ותודה רבה!!
תשובה
בס"ד
שלום לך,
את שואלת שאלה מצויינת
ישנה חלוקה בין תורה ותפילה
בתורה אנחנו מנסים להבין "את הראש" של ה´ ודרך זה לפעול במציאות ולקדם אותה על פי רצון הבורא.
הכיוון של התפילה הינו הפוך
אנחנו מנסים לעלות את האדם אל ה´ להציג בפניו את כל חסרונותינו
אמנם התורה והתפילה מושפעות מאוד זו מזו, כאשר אנחנו לומדים תורה ומתוך כך מיטיבים להבין את רצון ה´ ולהכיר את נפשותינו. לומדים איך לבקש ויותר מכך כיצד לבקש (עייני בתורה הראשונה בספר לקוטי מוהר"ן)
ממילא תפילה שבאה מעמקות של תורה היא כמו פגישה אישית בין אב ובנו ואולי אף כמו מפגש בין בני זוג
כל המחיצות נופלות ומדברים דיבורים של כנות, כאב ואהבה. בודאי שיש כאן התנקות ותחושה של התרוממות מכיוון שזו ההרגשה הכי נפלאה שבעולם להרגיש שיש מי שאוהב אותך ומקבל אותך כפי שהינך באמת.
בתניא כתוב שזו עבודת כל אדם, ז"א שכל אדם באשר הוא יכול בשעת התפילה לדחות מעליו את יצר הרע ולעורר את ליבו באהבה טבעית אל ה´. מובן שהדבר דורש השקעה והכנה לתפילה.
אמנם יש הבדל בין אדם רגיל לצדיק גדול. כיוון שהצדיק קשור בכל המציאות ומרגיש בצערו של עולם כאשר הוא מתפלל הוא מעלה את כל העולם עמו וכך כתוב בישעיהו על גדול הצדיקים- משיח צדקנו: "אכן חולינו הוא נשא ומכאובינו סבלם" ומכיוון שהצדיק נושא בעול המציאות הוא יכול לעלות אותה עד לשרשה ממש, הכל כמידת הקישור הנפשי.
בהצלחה רבה
אליהו
eyfy156@gmail.com