שאלה
שלום וברכה!
ברצוני לשאול אותך שאלה שמאוד מכבידה על ליבי.
אז ככה, נכון שיש את העולם הזה שהוא בעצם המסדרון אל העולם הבא, ובו אנו מכינים את נפשנו לעולם הבא.
ובעצם העולם הבא הוא העיקר, האדם מכוון ללכת לשם, כמו אדם שעובר במסדרון ונחמד לו שם אבל הוא בעצם הולך אל החדר שבסוף המסדרון!
אז אם ככה, מדוע כל השכר של המצוות,מגיע לעולם הזה?
ובית- המקדש, והגאולה זה פה בעולם הזה שהוא בעצם עולם השקר!
והקב"ה רוצה לשכון בתוך בית המקדש פה בעולם הזה.
מדוע מובטח לאנשים אריכות- ימים, שלכאורה זה מסמל רעות, זה אומר שאין הם מוכנים לעלות למעלה, ושהקב"ה לא נותן להם להכנס לחדר-אלא הוא מתלתל אותם במסדרון!- האמנם כך הדבר- ואם כן שהרי אדם ישאף וירצה תמיד למות(ח"ו), ואין זו צורת חיים וברור שלא כך הם הדברים,פשוט יש לי בלאגן ענק בראש!
בבקשה תעזור לי.
אשמח לקבל את דעתך, ואת דעת ההלכה בענין!
בברכה
אני.
תשובה
שלום רב. העולם הזה הוא עולם העשייה. בעולם הזה יורדת נשמת האדם לתוך גוף. לגוף יש חסרונות - שהוא חומרי, גס ותאוותן. ויש לו יתרון גדול - בעזרת הגוף אפשר לעשות. אפשר לקיים מצוות, לעבוד את ה'. האדם מגיע לעולם הזה לעבוד, "אדם לעמל יולד". זהו דבר שאין כלל בעולם הבא, אין יכולת להתקדם. אמנם יש שם יתרון אחר - אין גוף חומרי. ולכן אין תאוות וכד'. ולכן אמרו חז"ל: "טובה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", וודאי שאדם רוצה באריכות ימים. ההליכה במסדרון היא העבודה בעולם הזה. "התקן את עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין" אמרו חז"ל. בעומק בעניין, מעבר לדברים הנ"ל, יש לאדם אפשרות לחיות את העולם הבא כבר בעולם הזה. בעצם העולם הבא נמצא גם עכשיו, אך קשה לנו לחוש אותו בגלל הגוף. בהסתכלות נכונה על המציאות אדם מצליח לחיות את העולם הבא עוד בחייו בעולם הזה, וזה מתוך השלטת הנשמה על הגוף. כל טוב!
ברכה והצלחה.
צוות שו"ת ישיבת מעלות