העברת ביקורת על הורים

שלום רב!
האמת היא כזאת, השאלה הזאת היא לא שאלה פשוטה כל כך. למה אני מתכוון? יש כאן קודם כל בעיה הלכתית. הבעיה היא שבאופן בסיסי ביקורת = להראות למישהו איפה הוא טועה, איפה הוא מפשל, ובקיצור – להצביע על החסרונות של האנשים. על פי רוב דבר כזה הוא דבר שיכול להיות פוגע ואם לא נזהרים בצורת העברת הביקורת – מעליב.

אז איך מעליבים את ההורים שלנו??! חוץ מזה שיש כאן בעיה הלכתית יש כאן בעיה אישית קשה. מי יכול להעליב את ההורים שלו, מי לא מרגיש מחויבות לרעיון הזה של כבוד לאנשים שגידלו אותנו? קודם כל הגמרא כבר מתייחסת לשאלה הזאת והיא מציעה באמת שעדיף שביקורת תועבר בצורה סמויה. במילים אחרות, יש רשות לבן להעביר ביקורת להורה, אבל [יש צורך מתמיד להתחשב בכך שיש חובת כבוד להורה עצמו]. כמובן שככל שהביקורת כבדה יותר, קשה יותר ויותר להפוך את הביקורת לסמויה. בסופו של דבר יש דברים שחייבים לומר ואי אפשר להימנע מהם.

העיקרון הזה, שחשוב להעביר ביקורת אבל יש תמיד להתחשב בכבוד ההורה, הוא בעצם העיקרון המנחה. במילים אחרות: כל אדם יכול לטעות, אבל הכבוד שאנחנו רוחשים לו לא נפגע בהכרח בגלל זה. לפעמים דווקא העובדה שאנחנו מכבדים מישהו תגרום לנו להעביר להם ביקורת, כי אנחנו יודעים שעד כמה שקשה לנו להעביר להם ביקורת, בסופו של דבר חשוב להם יותר שהם ידעו מה אנחנו מרגישים ואיפה הם טועים.

הורים מפחדים מאוד שהם טועים. אף הורה לא רוצה לרגע לחשוב שהוא פגע בילדיו, וכל הורה רוצה לדעת מה עובר על הילדים שלו. יש כאן סוג אחר של כיבוד הורים, כיבוד של הרצון של כל הורה להכיר את ילדיו.

אז מה עושים? איך בפועל מעבירים ביקורת? קודם כל חושבים. [חלק מה'כבוד הורים' זה לחשוב על מה שאומרים לפני שאומרים אותו, כדי לא סתם לפגוע]. הדבר השני הוא לנסות להבין בתוכנו מה בדיוק קרה שהפריע לנו, שחשבנו שצריך להעיר עליו. חשוב לנסות לראות אם אפשר להבין את הצד של ההורים, אולי יש להם סיבה למה שהם עשו, גם אם לא נוח לנו לקבל את זה. אם אחרי זה יש עדיין משהו שחייבים לומר, שחשוב לדבר עליו, אפשר לעשות את זה על ידי תאור של תחושה ולא על ידי האשמה. עדיף לומר 'אני הרגשתי פגוע...' מאשר לומר 'אתה פוגע בי'. האפשרות הראשונה היא סוג של הסבר, בעוד האפשרות השנייה מאשימה, במקום שאולי אין אשמה, שאולי אתה לא מבין מה היו המניעים של השני או שהשני סתם טעה. שיחה על דברים כאלה אמורה לקחת זמן, וצריכים להיות סבלניים, ולדעת גם לסלוח, ולנסות באמת להבין את השני.

יש כמובן מקרים בהם זה לא אפשרי. מקרים שהביקורת כבדה מדי, או שההורה פשוט לא מוכן להקשיב. הבעיה היא שעל פי רוב, דווקא אלה המקרים שהכי צריכים לצאת לפני השטח, שהכי חשוב לדבר עליהם. אבל גם כאן יש פתרונות שונים. הפיתרון העיקרי הוא למצוא מישהו שידע איך לדבר עם ההורים, אולי אחד ההורים עצמם, ולהסביר להם את המצב. למצוא מישהו שיבין את הבעיה ויוכל להתערב. התערבות במצבים כאלה היא הרבה פעמים נצרכת וחיונית.
בברכה
הלל ר.
ישיבת הר עציון