שאלה
באבות דרבי נתן מסופר בקיצור על דרך יוצרתה של כת הצדוקים שאר שלט תקופה מסוימת בעם ישראל, שלטון כמעט מוחלט- המלכות, הכהונה, הסנהדרין וחלק ניכר מהעם היו צדוקים. תחילת המהלך הוא בטענה "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית?"- אין עבודה בלי שכר. שהיא טענה נכונה לעצמה. אלא שמדבריו של אנטיגנוס איש סוכו "היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס" לא מתחייב שאין שכר, ההפך, הוא אף נתן עצה כיצד לקבל שכר כפול: "ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא". מכאן, מסתבר, שטענה המוצגת- "אין עבודה בלי שכר"- טענת כיסוי היא. הטענה האמיתית לכן- "שכר לעתיד לבוא אינו שכר". לכן ההקשר- "והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם."- השתלשלות ההיגיון ישירה, לומר: "אם השכר מחויב, ומוכרח להיות עכשווי ואף על פי כן ריבון העולמים לא פתח מוקדי חלוקת שכר בעולם הזה לעבדיו, אין לנו אלא לדאוג לעצמנו לכלי כסף וכלי זהב וליטול את שכרינו". ולמה נזקקו לטענת כיסוי? כי הטענה האמיתית- "אני רוצה שכר כאן ועכשיו"- מכוערת היא. מסתבר שפיתוי לשכר כאן ועכשיו, פיתוי קשה הוא, לכן בתקופה מסוימת הצדוקים שלטו.
והסיפור לא נגמר בכך. רק כמה מאות שנה עברו וקמו בעלי ההיתר להנאה מד"ת. באותו עניין. לא ייתכן שת"ח לא יקבלו את שכרם כאן ועכשיו. "אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית?" . הם לא כפרו בגלוי בעולם הבא. הם פשוט התעלמו ממינו. אבות פ' ד מ' ה :"הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם". אף אחד ממחברי ההיתרים להנאה מד"ת לא טרח להתייחס למשנה זו. עסקו רק בהיתר גופו, בלי להתייחס לשאלת העולם הבא. אפשר לנסות וללמד עליהם זכות, כלומר- מובן מעליו הוא ששלילת עולם הבא זה עונש, כיוון שמצאנו היתר- אין עבירה עוד וממילא אין עונש.
אלא מי אמר שזה עניין של עונש? זה פשוט מכללי הוגנות בסיסיים- אי אפשר לקבל שכר פעמיים.
מי שקיבל שכרו כאן לא מקבלו שם. מי שלימד ו\או למד תורה בשכר בעולם הזה כבר קיבל ואין עוד.
נכון. בעלי היתר- "השכירים" אינם כצדוקים, לא העיזו לכפור, העדיפו להתעלם. או שמא חמק מעיניי איזו הסבר של גדולי ה"שכירים" בענייו זה?
תשובה
שלום וטוב.
אינני יודע בדיוק למה אתה מתכוון.
אם כוונתך ללימוד שיש בו שמחה והנאה, ואם אתה מודע לדברים שכתב ה"אגלי טל" על החשיבות של הנאה מלימוד תורה - אזי הדברים שכתבת על "מחברי ההיתרים להנאה מת"ת" הם חצופים קצת. בכ"א, ברור שכוונת המשנה באבות היא לאדם שלומד תורה רק לשם אינטרס צדדי, ואדם כזה הוא מגונה. אין הכוונה לאדם שנהנה מעצם הדבקות בלימוד
אם כוונתך לאנשים שמתפרנסים מלימוד תורה, אזי התשובה לשאלתך פשוטה. אני מתפרנס מהוראת תורה, ואם לא הייתי מקבל על כך משכורת - הייתי חייב לעבוד במקצוע אחר, כדי שיהיה לחם לבני. כך שאין בתשלום זה הנאה מיוחדת מתורה, אלא אותו תשלום שהייתי מקבל על כל מקצוע אחר (ולמעשה, הרבה פחות). חכמינו קראו לזה "שכר בטלה" - תשלום שכר על כך שאינני עוסק במחשבים או במשפטים, אלא מקדיש זמן ללמד תורה.
זה, כמובן, אינו אומר שכולם צריכים לעסוק בתורה, ולהזניח את יישובו של עולם - זה נושא אחר.