המצוות והבנת חז''ל

שלום לך שואל יקר!
טוב לראות שאתה רוצה להבין מה אתה עושה ומדוע, ואינך אדיש כלפי הדרך שבה אתה חי. השאלה וההתעניינות שלך היא דבר מבורך ומיטיב.
כפי שאתה אומר, חז"ל שאפו להרחיק את האדם מן העברה, ולכן הם בנו סייגים וגדרות סביב הדברים שאסר עלינו הקב"ה. למשל כמו שבצבא יש כללי זהירות (מחמירים מאוד), שנועדו לשמור על ביטחון החיילים, כך גם רצו חכמים להגן עלינו מפני הפגיעה במצוות הקדושות לנו.
אך נראה שזה אינו עיקר שאלתך. אתה שואל על הדרך שבה הבינו חז"ל את מצוות ה´, כמו השבת, ועל הקשר בין ההלכה שאנחנו מקיימים לבין מה שכתוב בפשטות בחמשת חומשי התורה. אתה רוצה להבין איך הגיעו חכמים להבנה שאסור לברור או לכתוב בשבת, שהרי בתורה לכאורה לא כתוב שום דבר שרומז לאיסור שכזה!

[תורה שבעל פה]

משה קיבל תורה מסיני, ובה מופיעות המצוות שאנו מקיימים. יחד עם התורה שבכתב הוא קיבל את התורה שבעל פה, בה מופיעים כל הפרטים והדינים של המצווה הכללית שכתובה בתורה שבכתב. רש"י בפרשת בהר מסביר – "כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני", כלומר בתורה אנחנו רואים את המצוות בצורה מתומצתת וכללית, וכל הדינים הפרטיים והדקדוקים נמסרו למשה בעל-פה. בגמרא מופיע פעמים רבות הביטוי "הלכה למשה מסיני" (הל"מ), והסיבה לכך פשוטה – לא הכל כתוב בתורה במפורש, ומשום כך אנחנו זקוקים למסורת שהועברה ונוצרה בעם ישראל.
את התורה שבכתב צריך להבין ולפרש, ואנחנו לא לומדים מהתורה הלכות באופן ישיר; זה שכתוב בתורה "עין תחת עין", לא אומר שאנחנו מוציאים עין למי שהוציא עין; חכמים פרשו שאותו אדם צריך לשלם עבור הפגיעה הפיסית, למרות מה שכתוב בתורה שבכתב. כיום, איננו יכולים לגשת אל התורה שבכתב, בלי לעבור דרך הפרשנות של התורה שבעל פה – הגמרא. זאת אומרת שכשאנחנו שואלים את עצמנו היום, איך צריכה להיראות השבת - אנחנו לא מסתפקים רק בקריאת הפסוקים הכתובים בתורה, אלא מעיינים גם בדרך שבה חז"ל הבינו את המצווה החשובה הזאת. ההלכה למעשה נקבעת על פי התורה שבעל פה, שבאה לפרש ולבאר את התורה שבכתב.

[השבת]

אופייה של השבת מטריד אותך, וברצוני לדייק במעט את ההבנה של הפסוקים המתייחסים אליה (הציווי על השבת מופיע במספר מקומות, ואתה מוזמן לעיין בכולם; זוהי דוגמה אחת):
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל [מְלַאכְתֶּךָ], וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה´ אֱ-לֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה [כָל מְלָאכָה]... (שמות פרק כ, ח-ט)
בשבת אסור לבני האדם לעשות מלאכתם. ממש כפי שהקב"ה יצר בששת ימי המעשה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ – כך גם בני ישראל מצווים לנהוג כמו הקב"ה, ולא לעשות מלאכה. המלאכה היא המוקד של השבת, ובני ישראל מחויבים לשבות ממנה. עניין זה ברור מפשט הפסוקים.
לאחר שאנו מבינים שזה הוא היסוד של השבת, נכנסים חז"ל אל התמונה ומסבירים מה הן המלאכות שאסור לעשות בשבת. כדי להתחייב על חילול שבת צריכים להתקיים כל מיני תנאים, המופיעים במסכת שבת. המלאכות אותן איננו עושים בשבת נלמדות מהמשכן (שבת מט, ב), וכל מיני תכונות מגדירות אותן כמלאכות. אם נשוב לדבריך - מלאכת בורר נחשבת למלאכה, בגלל שהיא הייתה במשכן וקיימים בה מאפיינים מסוימים.

[המשך התורה שבעל פה]

במהלך השנים והדורות התחדשו גילויים טכנולוגיים, דוגמת החשמל והמחשב. הגילויים הללו הצריכו את חכמי התקופה לחשוב האם הפעלת המכשירים החשמליים אסורה ונחשבת כחלק מהמלאכות האסורות המופיעות בגמרא, או שלמעשה היא אינה עונה על המאפיינים של המלאכות האסורות. לאחר ששקלו את העניין בדעתם, הגיע כל חכם למסקנתו, ועם הכרעתם אנו חיים עד היום (היו דעות שונות לגבי סיבת האיסור, ולא ניכנס לדיון ההלכתי).
זוהי דוגמה של מציאות שבה התורה מתחדשת ונקבעת על פי ההבנה והפרשנות של חכמי התקופה, ששואלים את עצמם האם מותר או אסור להדליק אור בשבת.

חכמים גם רצו לשמור על האופי של השבת, שכמו שזיהית – היא יום מנוחה, ולכן אסרו כל מיני דברים בגלל שהם "עובדין דחול", כלומר מעשים של חול. ר´ משה פיינשטיין אסר למשל להשתמש בשעוני שבת במפעלים גדולים, בגלל שככה אפשר להפעיל את כל העולם בשבת – למרות שאין כאן שום מלאכה ממשית. בשבת ישנם לא מעט איסורים שנועדו לשמור על האופי השקט והמשפחתי של השבת, גם אם לא תמיד אומרים את זה במפורש (למשל לנגן או לרכב על אופניים).
התורה שבכתב מסבירה לנו את רוח הדברים, שהשבת צריכה להיות יום של שביתה ממלאכה ומנוחה לכל החברה, ולאורך הדורות חכמים רצו והתאמצו לשמר את האופי של השבת, שצריכה להיות עונג.

[סיכום]

לא אומר כי כל הגדרה וכל איסור קל להבין, אבל פעמים רבות לימוד של הנושאים בהם עסקו חז"ל, עוזר להבין ולהזדהות עם ההבנה שלהם בתורה. חז"ל רצו בטובתנו, וחפצו לעזור לנו לקיים את דברי ה´, וכדאי לנסות ולהרגיש מדוע הם בחרו לנהוג כפי שנהגו. הם הסבירו ופרשו את דברי התורה שבכתב, ויוצרים עד היום את התורה שבעל פה. החיוב לתורה שבעל פה זהה לזה של התורה שבכתב. בעולם היהודי קיימות שיטות ומחלוקות רבות, וישנן דרכים שונות להבין את דברי התורה שבכתב, ואף את דברי הגמרא והבאים אחריה. בדרך זו נוצר מרחב וקשת של דעות, "70 פנים לתורה"; יחד עם זאת, באופן בסיסי, התורה שבעל פה באה להורות לנו איך מקיימים את דברי התורה שבכתב הלכה למעשה.

אני חושב שהמשנה הראשונה במסכת אבות מסכמת את העניין:
"משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה."
הרמב"ם מסביר את ה"דבר" השלישי: "ועשו סייג לתורה - רוצה לומר הגזרות והתקנות אשר ירחיקו את האדם מן העבירה, כמו שאמר יתעלה: "ושמרתם את משמרתי", ואמרו בפרוש זה: "עשו משמרת למשמרתי"."

מקווה שהדברים הובהרו והתיישבו יותר על הלב.
חננאל

Hananel8@gmail.com