המצב הקשה בעם ישראל

שאלה

בס"ד

לרבנים המשיבים

שלום,

לא סוד הוא כי היחסים בין הדתיים לחילונים בעם ישראל הגיעו לנקודת שבר קשה ביותר. כמעט כל יום ישנה התקפה על הדתיים והיהדות באמצעי התקשורת השונים בנושאים שונים, ובמיוחד בענין ההפרדה בין המינים(גם לנו קשה להסביר לעצמנו מה כל כך נורא לראות אישה שרה, מדוע חייבים לקשר שיר של אשה לתאווה מינית, אלא שזו הלכה, אך איך מסבירים דבר זה לחילוני),

על פניו נראה שיש כאן דו שיח של חרשים, ואף לא אחד מבין או מנסה להבין את חבירו.

אך לא רק באמצעי התקשורת עולה הבעיה אלא אף בצה"ל, שכל הזמן התגאה בהיותו כור היתוך לחברה הישראלית,אבל לאחרונה מגלה אפס סבלנות כלפי החיילים הדתיים וצרכיהם, שהיום הם עיקרו של החלק הקרבי של הצבא.

אי אפשר להסביר את הענין בתירוצים קלים אלא יש להעמיק ולחקור מהיכן צצו גלי השנאה התהומית הזו, ונראה שזה לא יגמר כל-כך מהר.

כל צד מתבצר בעמדתו, ופתרונות אין. ברור הוא שגם אנו הדתיים צריכים לבדוק "איפה טעינו" , ולא להטיל את כל הרפש בחילונים.

וכעת אעלה מדרגה, אמנם אנו מאמינים כי הגאולה מתקדמת "קמעא קמעא" , אך נראה שבשלושים ארבעים השנים האחרונות היא הולכת אחורה "קמעא קמעא" ולא רואים שום התקדמות ובמיוחד ביחסי דתיים חילוניים, מבחינה יחסית לא השתנה כלום במספר האחוזים של האוכלוסיה הדתית, ויתכן כי אף ירד. בנוסף לכך הרבה מבנינו חוזרים בשאלה, (ראו כתבות בעיתוני המגזר הדתי ציוני בענין זה)ואנחנו מגלגלים עיניים לשמים, תרתי משמע, ואין לנו פתרון.

אמנם כבר חכמינו ז"ל לפני 2000 שנה חזו חבלי משיח אלו (הגמרא בסוף מסכת "סוטה") אך האם זה אומר שאנו צריכים להשלים עם המצב הזה כגזרה משמיים שלא ניתנת לשינוי?

מה הקב"ה מרמז לנו ביסורי נפש אלו, שנראה כאילו חזרנו למצב שלפני חורבן הביית השני שנחרב בגלל "שנאת חינם" ?

נכתב במוצאי צום "עשרה בטבת" - תחילת המצור על ירושלים.

תשובה