שאלה
שלום הרב שרלו,
1) מה נכון יותר לעשות? האם להרבות בבקשות אישיות בתפילת שמונה-עשרה (כמובן על פי ההלכה: בנושא הברכה ולא בשלוש ברכות ראשונות ואחרונות)? האם לבקש רק בקצרה באלוקי נצור לשוני מרע? האם להימנע כליל מבקשות אישיות ולהסתפק רק בבקשות שתיקנו חז"ל?
2) האם כדאי לבקש לאחר אמירת תהילים?
3) כיצד על אדם להתייחס לתפילה? האם לראות בה רק עבודה שבלב, בקשות שנועדו לחזק את הכרת האדם בכך שהכל מידי הבורא, ועבודה זו שבלב נועדה אך לחזק את עבודת ה', ולא לקוות כלל שה'יתברך ישעה לבקשותיי, שכן רק עבודה כזו היא-היא עבודה לשמה? או שמא להתפלל ולבטוח בה' שיפיק רצוננו לטובה?
אם התשובה ארוכה מדי לפורמט זה של שו"ת, האם תוכל להפנות אותי למקורות מתאימים למציאת התשובה לשאלותיי?
תודה רבה, ושנה טובה!
תשובה
שלום וברכה
א. אינני חושב שיש משהו שהוא "נכון" לעשות. הדבר הבסיסי הוא להתפלל את התפילה ההלכתית, במניין ובציבור. מכאן ואילך, אדם צריך להתפלל את עצמו. אם הוא חש כי הוא רוצה להרחיב בבקשות אישיות – הדבר ראוי מאוד, ואם הוא חש שהוא רוצה לצמצם בהן – "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמיים". בדרך כלל אני ממליץ בנושאים אלה "אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", ולהתנסות באפשרויות השונות, וזאת כדי שלא תהיה התפילה תפילת קבע אלא תפילת תחנונים.
ב. לא הבנתי את השאלה לגבי כדאיות הבקשות לאחר אמירת תהילים.
ג. אני כותב בימים אלה מאמר על היחס בין האדם ובין הקב"ה, ובין השאר אני מתייחס לציפיות מהתפילה. אני מקווה שהוא יושלם לפני הימים הנוראים, ואשמח מאוד אם תקרא אותו. אולם ככלל נראה לי כי אין להעמיד את התפילה על יסוד אחד בלבד – יש בה מן העבודה שבלב, אולם מנוסחה אנו רואים כי יש ציפיות שהתפילה אכן תפעל בעולם.
כל טוב