הלכות אפית מצות רכות

בס"ד

אני מצרף לך קובץ על הלכות אפית המצות

חג כשר ושמח
שמואל אליהו

[{***************}]

בס"ד

מצוה לאכול מצות בליל פסח. ומצוה זה היא על גברים ועל נשים כאחת. מצה זו נקראת "מצת מצוה". בשאר ימי הפסח כשאוכל האדם מצה ולא לחם הריהו מקיים מצוה שלא לאכול חמץ, אך אין זו "מצת מצוה".

"מצות מצוה" צריכין לעשותן לשם מצוה על ידי ישראל גדול בן דעת בן י"ג שנה ויום אחד ואשה בת י"ב שנה ויום אחד. ובכל העשיות יאמר העושה: "לשם מצת מצוה" אפלו בשאיבת המים ובדיעבד מועילה גם במחשבה.

ראוי לכל ירא שמים שיהא הוא בעצמו עומד ומשגיח בעשית ואפית המצות שלו ולהזהירם שיעשו בזריזות ובהשגחה. וכך היו עושים גדולי ישראל הראשונים זכרונם לברכה, וכן עושין גם בזמננו.



[קמח]

קמח שהתרטב - אסור להשתמש בו למצה. כמו כן ביום שטחנו את הקמח, אסור לאפותו, מפני שאז הקמח הוא חם וממהר להחמיץ כשנותנים בו מים. על כן ישהה אחר הטחינה יום או יומים.

אסור להניח את שק הקמח במקום שיכול להתחמם, בשמש או ליד תנור וכד' כי אז בשעה שיאפו בו הוא ימהר להחמיץ. ואם עשו כן יש להמתין עד שיתקרר ואז ישתמשו בו.



[מים שלנו]

אין לשין את המצות אלא במים שלנו בלילה, דהיינו שנשאבו או הונחו בכלי כחצי שעה קודם השקיעה,

יש לסגור את הכלי שלא יפול לתוכו דבר. יש לכסות את כלי המים בבד כשמעבירים ממקום למקום כדי שלא יתחמם מחום השמש.

יזהר שלא יגע במים שום דבר טמא, או ליכלוך, ושלא יפול אל תוכם סוכר או מלח וכל כיוצא בזה.


[מקום הלישה]

אין לשין ואין עושין את המצות אלא במקום שיש גג.

מקום שהחמה זורחת שם אסור ללוש בו אע"פ שיש שם חלון זכוכית, ולכן צריך לפרוס וילון במקום זריחת החמה.

אין לשין בבית מוסק וחם, ולכן מרחיקים את הלשין מתנור האפיה של המצות.


[כמות הבצק]

אין לשין עסה גדולה יותר מ 1600 גרם וטוב למעט בכמות כיון שאי אפשר לעסוק בעיסה בפעם אחת, וחלק ממנה יהיה מונח בלי עסק, ויש לחוש פן תחמיץ.

כשיש תנור גדול ולשין רבים שאין חשש שהבצק יעמוד בלי שיתעסקו בו, נוהגים ללוש בצק גדול.



[הוספת קמח]

אין מניחים קמח על השולחן שלשים עליו כדי שלא יהיו במצה מקומות של הצטברות קמח שלא נלוש וכשיאכלו את המצות הוא עלול להחמיץ במגע עם מים.

אם לש עיסה דלילה ורכה, לא יוסיף קמח, אלא ילוש במהירות עיסה אחרת יותר יבשה ויערב אותה עם העיסה הדלילה.


[זהירות בקמח ובמים בשעת האפיה]

יזהרו שלא להניח את הקמח סמוך למים. כדי שלא יפול מהקמח לתוך המים. וכן המודד את הקמח, לא יתקרב אל העיסה או אל המים.

טוב לזהר שלא להניח את היד על הקמח שלא לצרך, כי היד מחממת קצת.


[הכלים]

צריכין להשגיח על הכלי שלשין בו, שלא יהא בו שום נקב או סדק שיוכל להשאר שם משהו עיסה ותתחמץ. גם המערוכים והכלים שמשתמשים בהם יהיו בלי סדקים שלא יצטבר בהם חמץ.

לא ישטוף את הכלים במים חמים לפני הלישה שלא יתחמם הבצק ולא יניחם במקום חם מאותה סיבה.

יקפידו לנקות את הכלים כל שמונה עשרה דקות כי זה הזמן שבו הבצק מחמיץ אם אין מתעסקים איתו. וצריך להזהר שלא יהיה משהו עיסה על כל הכלים שעובדים בהם ועל כל הכלים שמנקבים בהם.

יקפידו לנקות את כלים היטב אחר הלישה והאפיה כדי שיהיו נקיים ליום המחרת. ואם שכחו ולא ניקו אי אפשר להשתמש בכלים אלו עד שיגעילום כדינם.

צריך להקפיד על הכלים שלא יפלו לרצפה, כי כל כלי שנפל לרצפה צריך שטיפה וניקוי שהרי ברצפה עלול להיות הרבה חמץ. ובמיוחד יש להקפיד בענין זה על המסמרים שמנקבים בהם את המצות.

צריך להזהר במיוחד במקל שבו מכניסים מצות לתנור כיון שרגיל להדבק בו מעט בצק מהמצות הקודמות והוא חם מהתנור וממהר הבצק להחמיץ. על כן נוהגים לנקות את המקל הזה בין מצה למצה.


[הלישה והעריכה]

צריך להזדרז בלישת העיסה כי מרגע נתינת המים לתוך הקמח צריך לספור 18 דקות עד להכנסת המצה האחרונה לתוך התנור. ואם התעכבו יותר צריך שאלת חכם.

יזהרו שלא להניח את העיסה אפלו רגע אחת בלי התעסקות. ומיד כשנגמרת העיסה, יחלקה כולה לעורכים, ועל כן יש להשגיח שלא לעשות עיסה גדולה רק כפי כמות העורכים.

אם נשאר מן העיסה בידי הלש, ילוש ויעסק בה שלא תנוח אפלו רגע בלי עסק. גם העורכים יגלגלו את הבצק בזריזות ואל ישהו לעשות את המצה בצורת שונות.

ישגיחו שלא ישארו פרורין מן העיסה על השולחן. ושלא יהא ידבק בידיהם שום עיסה. ומיד כשרואין שנדבק בהן קצת עיסה, ינקו ידיהם היטב.

מיד לאחר שנגמרה המצה, ינקבוה בזריזות. ולא יעשו שום ציור בניקוב אלא ימהרו בכל מה דאפשר ומיד יתנוה לתוך התנור.

יזהרו מאד שלא להשהות את המצה אפילו מעט נגד פי התנור, כי שם היא ממהרת להחמיץ. ועל כן צריכין להדר שזה המושיט את המצות להאופה יהיה בעל תורה וירא שמים שידקדק בזה.


[התנור]

התנור למצות צריך שיהיה חם כל כך שיוכל לאפות המצה משני צדדים כאחד שאם לא כן עד שיאפה מצד אחד עלול להחמיץ מצידו השני.


[
האפיה]

האופה יזהר מאד להשגיח שלא תתכפל איזה מצה וגם שלא תגע אחת בחברתה. כי במקום הנגיעה וכן במקום שמתכפלת אינה נאפית מהר ומתחמצת. ואם ארע שנתכפלה או שנתנפחה ישבור את המקום ההוא ויזרקו.

מצה נפוחה - היינו שניכר שנתחלקה המצה בעוביה, והחלל הוא כמו רחב אגודל. אמנם אם עלה קרום דק על המצה כדרך שעולה בשעת אפיה - מותר.

אם נגעו המצות זו בזו כשהן עדין לחות בתנור, יש להתיר בדיעבד.

צריכין לזהר שלא להוציא מצה מן התנור כל זמן שלא נאפתה קצת עד שאם היו פורסין אותה לא היו כעין חוטין נמשכין, כי קודם שעור זה הרי היא עדין כמו עיסה. וכשהיא חוץ לתנור תמהר להחמיץ. ואם אי אפשר לידע אם היו חוטין נמשכין ממנה או לא, יש להחמיר מספק. גם המרדה שהוצאוה עליו מצה שכזאת - אסור.

------

כל הדינים שכתבנו בענין אפית המצות זהו למנהגנו שאופין הכל לפני הפסח, אבל כשאופין בפסח, יש עוד חמרות יתרות, וכן הנוהגין לאפות מצות מצוה בערב פסח לאחר חצות היום צריכין זהירות יתרה.

כל המשגיחים האופים, הלשים והעורכים צריכים כל שנה לפני שיתחילו את מלאכתם לחזור ולשנן הלכות אלו.