הלכה

שלום רב,

בפתח דברי, אצטט את סקירתו של הרמב"ם על דיניה העיקריים של מצוות קידוש השם (הל' יסודי התורה ה,א-ג):
א כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב)* ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (שם). כיצד--בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, [יעבור ואל ייהרג]: שנאמר במצוות, "אשר יעשה אותם האדם [וחי בהם]" (ויקרא יח,ה)--ולא שימות בהם. [ואם מת ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו].

ב [במה דברים אמורים, בשאר מצוות--חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור.]

ג במה דברים אמורים, בזמן שהגוי מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד--אם היה בינו לבין עצמו, ואין שם עשרה מישראל--יעבור ואל ייהרג* ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל--ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצוות בלבד.

ד וכל הדברים האלו, שלא בשעת השמד. [אבל בשעת השמד], והוא כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור שמד על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות--[ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות], בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין גויים...

העולה מדבריו, שאסור ליהרג ולא לעבור, אלא רק ב-2 מצבים עיקריים:
1. עבירה על ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים בכל מקום ובכל זמן.
2. עבירה על כל אחת מן המצוות בשעת השמד, כאשר יש מצב שבו מבקשים באופן שיטתי להעביר את עם ישראל על דתו, ולהפר את הברית בין עם ישראל לקב"ה.

כלומר, במצב רגיל, אין חיוב למסור את הנפש על לשון הרע. אמנם, כפי שציינת פעמים רבות משווים חז"ל עבירה מסוימת לאחת מאותן עבירות חמורות. אך יש להבין [שאמירות אלו הן בעיקרן אמירות חינוכיות-ערכיות ולא הלכתיות].

כך למשל - "כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים" (נדרים מ.). ברור שחכמים לא התכוונו שאם מעמידים בפני אדם את האופציה למות או להימנע מלבקר את החולה, אז אסור לו למסור את נפשו על ביקו ר החולים

אם כן למה עשו חכמים את ההשוואות האלו?
ישנן 2 סיבות לדעתי:
1. כדי להעמיד את האדם על חומרתן של עבירות מסוימות שאדם רגיל שלא לייחס להם חשיבות במסגרת סולם הערכים הדתי שלו. ("שדרך חז"ל להפליג בחומרת העבירות כדי שימרו בני אדם מלהכשל בהם" - שו"ת הריב"ש סי' קע"א)
2. פעמים רבות ישנו קשר רעיוני ממשי בין העבירה החמורה לעבירה הקלה אותן משווים.

מאוד מעניין ומומלץ לחשוב על קשרים רעיוניים אלה, והם פותחים פתח להבנה מעמיקה יותר. כך למשל בדוגמה אותה הבאתי: ניתן להסביר שאדם שאינו מבקר את החולה ואינו מגיש לו את העזרה הפיזית והנפשית הנדרשת, בעצם בפסיביות שלו מסייע לתהליך החלשתו של האדם שנגרם עקב המחלה, ובצורה מסוימת לשפיכת דמו.

אגב, המימרא המדוייקת אליה התכוונת בשאלתך היא ככל הנראה: "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות ע"ז, וגילוי עריות ושפיכות דמים" (ערכין טו:)

שבוע טוב,

גלעד, צוות ישיבת הר-עציון

מקורות:
1. רמב"ם הל' יסודי התורה פרק ה' - סקירה על מצוות קידוש השם.
2. שו"ת 'יביע אומר' של הר' עובדיה יוסף סימן כ"ח, סעיף קטן ט' - יש שם הפניות למקורות בנושא שהעלית.