שאלה
בחסידות ברסלב כל הזמן מדגישים שהכל לטובה! לחייך ולהאמין שהכל לטובה..אני ב"ה מאמינה בקב"ה ואני יודעת ובטוחה שהוא רוצה ועושה רק לטובתי! אבל כשאנשים שלא מאמינים כ"כ בה' שואלים אותי איפה זה כתוב?מאיפה לך הביטחון הזה שכל מה שקורה לטובה אני לא יודעת מה לענות להם..זו באמת רק אמונה או שזה דבר בדוק?
תשובה
אמונה שהכל לטובה לא מתחילה בברסלב. אלו הם דברי חז"ל וכל הצדיקים בכל הדורות.
מקור הדברים בגמרא: "אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד" (מסכת ברכות דף ס')
וכן נפסק להלכה: "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"ל סעיף קטן ה')
הכרתי שני אנשים שעברו תאונה קשה. הם לא הכירו זה את זה אבל המקרה הקשה שעבר על שניהם היה מאד דומה. שניהם לאחר התאונה הפכו משותקים כמעט לחלוטין. האם יש לנו דרך להבין את עומק ועוצמת כאבם? האם היינו יכולים למצוא מילים לעודד את אותם שכל עולמם פשוטו כמשמעו חרב עליהם?
אינני יודע איזה חיזוקים באמונה הם שמעו - אך מה שאני יודע שהדרך בה בחר כל אחד מהם להתמודד עם כאבו הייתה שונה בתכלית מהדרך שבחר חברו. ומהם למדתי את עומק כח הבחירה וכי אפשרות הבחירה קיימת גם במצבים קשים ומרים.
האחד (וזה טבעי ומובן לגמרי) בחר להתייאש. מלא מרירות על העולם כולו, בלי שום תקווה ושום רצון לחיות. צל אדם. השני (וזה רק בכח הבחירה, מעשה על טבעי של אדם בצלם אלוקים) החליט לשקם את עצמו ויהי מה. במשך שנים עסק בתרגילי ריפוי שונים מתוך אמונה ותקווה בעתיד טוב יותר. נכון להיום הוא כבר הולך בכוחות עצמו, נוהג ברכב, מרפא אנשים באחת מן השיטות האלטרנטיביות - והוא אחד מן האנשים היותר בעלי אופטימיות ושמחת חיים שאני מכיר.
הוא גם אומר בפה מלא שהוא מודה לה' על מה שקרה לו. אין לו ספק שרק בזכות זה התקדם וזכה להגיע לכל מה שהגיע!
יש לי גם דוגמאות אישיות מחיי שלי, אך לא כאן המקום לפרטן.
כללו של דבר, אם אמונתנו בקב"ה עוסקת רק בכך שימלא את משאלותינו, אין פלא שזו מתרופפת כאשר אין הדברים כרצוננו.
אך במשבר האמונה יש מעלה גדולה. אם אמונתי התרופפה, כנראה שהיה חסר לה איזה "עמוד שדרה", כנראה שהתבססה על תפישות עולם לא מדויקות כמו זו שעניינו של הקב"ה רק למלאות את רצוני.
ואם כך, טוב שהתרופפה! כעת, עם שבירת אמונתי הפגומה יהיה בידי לבנות תחתיה אמונה בוגרת יותר, חזקה יותר, בהיותה קשורה יותר לדרך האמיתית בה הקב"ה מנהיג את העולם ולא תהיה עוד תוצאה של דמיון כוזב אודות הנהגתו.
במישור התיאורטי לא איכפת לנו להאמין שבכל דבר יש לימוד והכל לטובה, אבל כאשר כואב, לנו או לזולתנו, מנין ניקח את הכח הנפשי להתמודד עם הכאב?
לשבר את האוזן אשתמש במקרה שקרה לי לפני שנים. בתי בת השנתיים חלתה מאד ונזקקה לאשפוז דחוף בבית חולים. הגענו איתה במהירות למיון ושם הוצרכנו למסור אותה לרופא במיון שיחבר אותה לאינפוזיה. בכן שערו בנפשכם, מה מרגישה ילדה בת שנתיים שהוריה האהובים מוסרים אותה בידי איש זר ואכזר שנועץ עמוק בתוך ידה מחט ארוכה?
האם יש איזו שהיא דרך בעולם להסביר לה שמבקשים את טובתה? האם יש איזשהו ספק בלב הקוראים שכאבנו לא היה קטן מכאבה שלה?
חידה נוראה זו בעיניה הפעוטות אין לה פתרון שכלי בשום אופן. רק דבר אחד מכל הדברים שבעולם יכול להיות מענה לנפשה המיוסרת, והוא האמון שהיא רוחשת לנו. אמון זה, שאנו אכן הוריה אוהביה, הוא המספק תשובה לשאלתה איך עוללנו לה כך. והתשובה היא שעדיין אנו אוהבים אותה ואנו בודאי יודעים מה שעשינו.
ואם אין לה אמון בנו, בוודאי יהפוך כל האירוע הזה ל"הוכחה" ברורה שאנו שונאים אותה, שכן רק שונא יכול להכאיב כל-כך.
וזהו בדיוק מצבנו כלפי שמיא. ככל שיגדל אמוננו באבינו יוצרנו, יתן אמון זה פשר גם לחידות היותר כואבות של חיינו. אכן בהעדרו תיפגם אמונתנו עד שעלולים אנו גם להגיע למסקנה "הברורה" כי ה' צר ואויב הוא לנו, חלילה.
יהי רצון שנזכה לקיים הלכה זו, לומר בפה מלא ולהאמין בלב שלם, שכל מאורעותינו כולם הכל לטובתנו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם