הייתי בחור מאוד דתי

שלום רב.
הצטערתי לשמוע שאתה מסובך בתוכך, ועל ידי הסיבוכים האלו אתה מרגיש שאתה מאבד את התחושה של החיים, ואתה מרגיש שהשאלות האלו שאתה שואל גורמות לך ללכת לאיבוד, עד כדי כך שאתה בטוח שהשאלות האלו הן שאלות הרסניות, שעלולות להזיק לכל מי ששומע אותן.
אתה כותב שאתה כעת גומר את בית הספר, ואני לא בדיוק יודע איזה גיל אתה, אם כי לפי סגנון השאלות נראה שאתה כבר גומר גיל תיכון, ולכן הייתי ממליץ לך ללכת ללמוד בישיבה, ותוך כדי הלימוד לברר את הדברים, אמנם לפעמים ישנה הרגשה שאחרי שלמדתי כבר שנים אני כבר יודע, ואין כל כך מה לחדש לי בנושאים האלו, אך דע לך שכאשר מתחילים ללמוד בישיבה פתאום מגלים שכל מה שלמדנו הוא טיפה מן הים, מהדברים שאנו צריכים ללמוד, ושגם מה שלמדנו זה בדרגה נמוכה לעומת מה שאנו מסוגלים, ובכך האדם מגלה עולמות שלמים שהוא רוצה להכיר, ללמוד ולהתפתח.
לכן אל תפחד ואל תתיאש מהשאלות אלא תראה אותן כיסוד להמשיך את הלימוד, כיסוד להתקדמות, אמנם הן נותנות לאדם הרגשה לא נעימה, אך דע לך שהרגשות לא נעימות אלו יכולות לגרום לאדם גם ליפול, וגם אם האדם באמת רציני ורצה באמת להתקדם, הן מסוגלות להוביל אותו לדרגות הבאות, ללימוד יותר מעמיק ויותר שלם של הדברים.

לכן קודם כל אל תתרגש יותר מידי מהשאלות, אל תישבר מהן, ואל תאבד את כל שמחת החיים שלך, דע לך שה´ אוהב אותך באמת, ושהוא רוצה שאתה תתקדם, ולכן אל תתיאש, ואל תתבלבל יותר מידי אלא תנסה ללמוד את הדברים בצורה נכונה, עם האנשים המתאימים שידריכו אותך כיצד להתקדם בלימוד ובכך תצא נשכר מכל השאלות.
דע לך שאנו לא מפחדים משאלות, אנו שמחים משאלות כי הן מהוות יסוד להתקדמות ולשם כך הן באות, חשוב לשאול, חשוב לברר וחשוב לנסות להתקדם.
וכעת אנסה לעבור מעט על השאלות שאתה שואל, ואנסה לעבור אחת לאחת:
א. יחס בין גוף לבין נשמה- דע לך שהקב"ה ברא גם את הגוף וגם את הנשמה, והאדם הוא גם הגוף וגם הנשמה, והם מתאימים יחד, ולכן אנו אומרים בתחילת התפילה, מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרתי בי נשמתי, את המשנה המתאימה לי, את הנשמה השייכת לכל החלקים שלי, גם הנשמה היא אני וגם הגוף זה אני, אני בריאה שלמה הכוללת הרבה חלקים, ולכן לא נכון יהיה לנתק ולשאול מה אני, גוף [או] נשמה. עוד נקודה שחשוב לדעת וללמוד אותה, והיא שהחיבור בין הגוף לבין הנשמה הוא דבר חשוב התורם גם לגוף וגם לנשמה, כאשר כל אחד ואחד נותן את חלקו. כאשר הגוף הוא הכלי שבו הנשמה יכולה להופיע בעולם. כאשר הנשמה איננה עם גוף, ממילא היא מנותקת לגמרי מן העולם, ואין לה כל השפעה על העולם. ולכן הנשמה זקוקה לגוף, ורק על ידי הגוף היא מסוגלת להופיע את התפקיד שלה בעולם. גם הגוף הוא דבר גשמי, שאין לו חיות באמת, אלא אם כן מתגלה בו הנשמה, הנשמה נותנת לגוף את המהות, את התפקיד ואת היעוד, ולכן רק מתוך גילוי הנשמה בגוף הגוף מקבל את המשמעות שלו. ולכן הואיל וכל חלק וחלק באדם נותן את התפקיד שלו, ממילא אין אחד רגיש כלוא בשני, אלא מתוך הרמוניה אמיתית מתקדם האדם כולו. אמנם לפעמים כאשר חלק אחד של האדם איננו מתאים לגבולו, איננו ממלא את תפקידו אלא הוא פולש לגבולות אחרים, ממילא האדם מסתבך עם עצמו, הגוף איננו מגלה מספיק את הנשמה או הנשמה מנותקת מהחיים, ובשלב זה צריך לעבור טיפול של תיקון למצוא את האיזון בין הכוחות והחלקים של האדם.
ב. בשאלה זו אתה מחלק בעצם שתי שאלות שכל אחת ואחת צריך לברר, האחת היא מדוע ישנו עולם כל כך מורכב מחלקים קטנים ומפרטים, והשניה מדוע יש סבל בעולם ואלו שתי שאלות ואנסה לענות עליהן בנפרד. בענין השאלה של מורכבות העולם, צריך לדעת שזה מחסדו של ה´ עלינו, מהגדלות שלו היא ליצור עולם מפותח עד הפרטים היותר קטנים, כמו מלך שככל שהמדינה שלו מפותחת יותר ממילא מתגלה הגדלות של המלך. גם על ידי הפיתוח של העולם האדם מגיע אל הקב"ה בבחירתו האישית, כאשר הוא לומד להסתכל על העולם בצורה נכונה, כאשר הוא לומד כיצד לראות את הדברים בצורה שהם באמת יקשרו אותו אל רבש"ע. לדוגמא אביא את דברי הרמב"ם שכותב בתחילת הלכות יסודי התורה כיצד הדרך לאהבתו ויראתו, ומביא הרמב"ם על ידי הסתכלות בבריאה, שהאדם רואה את הפלא של הבריאה ממילא הוא מתמלא אהבה לה´ ואף יראה מה´ כאשר הוא רואה עד כמה הוא קטן לעומת ה´. ודבר זה אנו מוצאים יותר מאשר בדברים הגדולים בחידוש של הדברים הקטנים, כפי שאמר פעם הרצ"י הכהן קוק זצ"ל שלא רק שצריך לומר מה גדלו מעשיך ה´ אלא אף ואולי יותר מכך "מה קטנו מעשיך ה´" שבכל הדברים הקטנים האלו שה´ ברא מתגלה הוא בפלא של המדוייקות ושל המכוונות של כל הדברים. לכן הפיתוח של העולם הוא דוקא הנקודה המגדילה את הקשר של האדם באופן עצמאי אל רבש"ע. כאשר האדם היה פשוט, והכל היה פשוט ממילא האדם באופן מחוייב היה עובד את ה´, ולא היה כלל עצמאי. בעבודה זו לא היה מתגלה הקשר באמת בין האדם לבן רבש"ע ורק כאשר ישנה בחירה חופשית ויש מי שבוחר ממילא בבחירה הזו מתגלה הקשר אל ה´. לדוגמא כאשר אני בוחר ממתק מחנות שיש בה הרבה ממתקים ואני יכול לבחור מה שאני רוצה זה מגלה שאת הממתק הזה אני הכי אוהב אך כאשר אני צריך לבחור ממתק לא מהרבה ממתקים אלא רק ממתק אחד יש לי זה לא מגלה באמת שאת הממתק הזה אני הכי אוהב.
ג. האדם צריך להאמין שהייסורים בעולם הם מרבש"ע שהוא רוצה שאנו נלמד מהם, נתקדם מהם, ולכן הוא מביא אותנו לידי נסיון, לתת לנו את ההזדמנות להתקדם מתוך הנסיון, להתעלות ממנו, וכאשר אנו באמת סובלים, עם כל מה שזה לא נעים לנו, אנו מקבלים דחיפה לשנות את עצמנו, להשתנות ולהתקדם. אמנם אם הייתי שואל כל אדם אם הוא רוצה צער על מנת להתקדם הוא היה עונה בהחלטיות "לא" אך כאשר האדם רואה כמה הוא התקדם מהנסיון הזה, הוא לבסוף מודה על האמת שדבר זה היה לו טוב, ושלמפרע הוא שמח שהיה במצב זה. כך גם בייסורים ובסבל, המצב הזה נועד לטובת האדם ומטרתו לקדם את האדם אם ילמד כיצד להתייחס אל הדברים. האם אני אשאף מהם להתקדם או שמא אני אפול בתוך דיכאון אישי, בתוך הסבל שלי.
ד. כפי שאתה מביא את דברי המסילת ישירים, אם נעיין בדברים נראה שכאן טמון בעצם כל היחס שלנו אל העולם שלנו, האדם נברא בעולם על מנת להתקשר אל ה´, להתקדם, כפי שאמרו חז"ל שיש יתרון בעולם הזה על העולם הבא, שבעולם הזה ישנה אפשרות לאדם להתקדם, לעשות מעשים טובים מתוך בחירה אישית, וממילא להדבק בה´ ברצונו האמיתי, במצב זה דוקא הדברים של המסילת ישרים נותנים לאדם את הדחיפה לפעול בעולם, נותנים לו את הרצון לחיות בעולם בצורה המלאה ביותר, שכן הוא מבין שזה רצון ה´ וכך היא הדרך לעבודתו, ואם כן אני לא עושה את הדברים בגלל שזה נעים לי, בגלל שזה מה שאני רוצה להנאתי,אלא בגלל שאני מבין שזה רצון ה´ ממני, ולכן כל המעשים שלי מקבלים משמעות אחרת לגמרי. לדוגמא השמחה שאתה מזכיר, אני מבין שרצון ה´ ממני שאני אעבוד אותו מתוך שמחה, וכאשר אני עובד את ה´ מתוך השמחה אני בעצם עובד את ה´ מתוך קישור אמיתי, מתוך כל החיים שלי ואת כל החיים שלי אני מקשר אל ה´. ובכך אני עובד את ה´ באמת.
ה. גם הקטנות של האדם לעומת הבורא, זה דבר שעשוי לגרום לאדם לנפילה אך גם עשוי לגרום לו להתעלות גדולה ולדחיפה גדולה, שכן כאשר האדם חי את זה שלמרות שהוא כל כך קטן, הקב"ה רוצה דוקא אותו, ממילא הוא יורד מכל מיני חשבונות קטנים האם אני טוב או לא, אלא הוא חי ביחס אחר אל רבש"ע בידיעה ובתחושה שהקב"ה אוהב אותי ורוצה אותי, וממילא אני חביב בעיניו. כמו אבא שיכול לעשות הרבה דברים בעצמו אך הוא רוצה שדוקא הבן שלו יעשה את הדברים מפני שהוא כל כך אוהב את הבן ממילא הוא רוצה שהבן יעשה וכל מה שהבן עושה חביב בעיני ה´ יותר מאשר האבא עושה בעצמו. כך גם נאמר בגמרא שחביבים בעיני ה´ מעשיהם של צדיקים יותר ממעשיו הוא, "מעשה שמים וארץ" ולכן אנו מקבלים מהדבר יחס אחר אל כל מעשינו ואל הקשר שלנו אל רבש"ע.

הארכתי באופן כללי וקיצרתי בכל שאלה ושאלה מפני שהדברים ארוכים ולא רציתי לפתח כל נושא כי אז היו הדברים ארוכים יותר מידי, ולכן כאן אסיים ואם תרצה אשמח לפתח כל נושא בנפרד בכתובתי
Zahig2@walla.com
בברכת הצלחה רבה בהמשך הבירור שלך
יצחק.