שאלה
בראשית דברי אני רוצה להודות מקרב לב על עבודת הקודש אשר הינכם עוזרים אלינו-הנוער אשר צריך את המענה לשאלות הסבוכות, במיוחד בדורנו אנו... נושא של כיבוד הורים נענה על ידכם לא אחת ונכנסתי לקישורים המתאימים אך לא מצאתי את סיפוקי לשאלתי,וע"כ אני רואה לנכון לשואל שוב...עימכם הסליחה על הטירחה החוזרת!!
אני תלמיד ישיבה גבוה בשיעור א' ולצערי הרב הקשר שלי עם הורי-קשה ואף קשה לי מאד! יש לי תחושה כואבת שהורי מצפים שאנו נעשה מה שהם רוצים ולעיתים זה נוגד את עולם הערכים שלי..בעיה זו נפתרת כאשר אנו חלוקים בנושאים לא מהותיים, אך בנושאים מהותיים כל צד מקביל לשני ללא פשרה של "ועשית הישר והטוב" שזה פשרה ולפנים מורת הדין..הורי (שאני בנם הבכור) מצפים שבנושאים מהותים אלו אשמע להם, ואני חלוק.כך לדוגמא הם לא הרשו לי להכנס לגוש קטיף וכהנה רבות אשר נכנעתי להן בטענת כיבוד הורים..ברצוני לברר את המקור ההלכתי- בצורה הישירה מה חובתי בגיל כזה כלפי הורי ואף אם אני צריך לשמוע להן בדברים שנוגדים את כל מה שאני מתחנך עליו בישיבה... כמובן,אין אני רוצה ללכת רק על פי מה שמוטל עלי אלא להיות בקשרים טובים עם הורי..וע"כ הייתי שמח שתתנו לי עצה כיצד אוכל לצאת ממצב זה!!!! במיוחד בתקופה זו של בין הזמנים שהורי רוצים שאהיה בבית ואהיה עם אחי הקטנים וכו'...ואני כל הזמן מעדיף לצאת עם חברי ע"מ למנוע סיכסוכים...אין זה מצב אידאלי-ואני יודע זאת וע"כ אשמח לשמוע את חוות דעתכם (גם מצד מה אנו מחויב כלפיהם, מה הורים יכולים לדרוש ממני, ומה הגישור בין שני קצוות אלו..) תודה רבה רבה מראש!!!! "כל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם..." אשריכם!!!!
תשובה
לשואל היקר שלום,
ראשית תודה רבה על המחמאות החמות.
בנוגע לשאלתך, כיבוד אב ואם איננו שיעבוד, אתה אינך מחוייב להקשיב להם בנוגע לניהול חייך ומחשבותיך. כל אדם הוא אדם עצמאי ואין זכות לאף הורה (כמו לאף אדם אחר בעולם) לכפות את דעתו על ילדיו. הבן מחוייב לכבד ולירא מהוריו, אבל אין זה אומר שהם מכתיבים את חייו. לכן, במקרה שלך אינך מחוייב לשמוע להוריך בנושאים הלכתיים-עקרוניים כמו נסיעה לגוש קטיף, לימוד בישיבה וכו´ (הרחבה בנושא תוכל לראות בשיחות הרב צבי יהודה לספר שמות עמ´ 249-253). אך אם הנושא הוא לא עקרוני יש להעדיף להקשיב להורים. לדוגמא אם אדם רוצה לנהוג מנהג חסידות מסויים שהוא אינו מעיקר הדין יש להכניס שיקול של כיבוד אב ואם אם הדבר מאוד מפריע להוריו (כך שמעתי מהרב יעקב אריאל).
כמובן, שאמירה זו לא נותנת היתר חס וחלילה לפגוע בהורים. אבל היא אומרת שאם אין ברירה, זה מה שיש לעשות והשיקולים העקרוניים דוחים את צער ההורים (מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה אפילו של דבריהם הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי, רמב"ם הלכות ממרים ו, יב)
כל זה לא מבטל את מצוות כיבוד אב ואם, כלומר עצם העובדה שהאב מצווה את בנו לעבור על דברי תורה במובן מסויים לא מבטל את חובת הכיבוד המוטלת על הבן, ולכן אם אפשר לעשות את הדברים בצורה שפחות פוגעת ומצערת אנו מצווים לעשות כן.
לצערנו הרב, המקרה שלך הוא מקרה מוכר וידוע שקורה בהרבה משפחות. עקב התחזקות אמונית אצל הילדים, ההורים מרגישים לפעמים כאילו הילד בורח להם מהידיים, ולכן הם מגיבים בצורות שתיארת. הפתרון האמיתי לבעיה הוא לנסות ולחשוף בפני הוריך את העולם החדש אותו גילית. אני מאוד ממליץ לך לשבת וללמוד עם אביך חברותא כל פעם שאתה חוזר הביתה. תתנתקו מכל הדברים הסובבים ותלמדו ביחד במשך כשעה. אני יודע שזה נשמע קצת קשה בהתחלה, אבל אני מבטיח לך שאתה ואביך תהנו מאוד. מעבר לכיבוד הורים אותו אתה מקיים בעצם קיום החברותא, אביך ייפתח גם הוא לעולם שלך, והוא גם יבין מה אתה מוצא שם (עדיף שלא ללמוד בהתחלה דברי שנויים במחלוקת כמו היחס לארץ ישראל לדוגמא, תנסו ללמוד מסכת בגמרא או במשנה, ספר באמונה או בפרשת שבוע או כל דבר אחר שאתם אוהבים ומסכימים עליו). עם הזמן אתה תראה שהמתח ייקטן והוריך יקבלו אותך כמו שאתה. ובכלל דע לך שבעניינים כאלו הזמן עושה את שלו, ועם הזמן גם המתח בינכם יקטן.
לסיום, אני חושב שכדאי שפשוט תשב עם הוריך ותחשבו ביחד מה הם בדיוק צריכים ממך בבין הזמנים, וכיצד תוכל לעזור להם כמה שיותר.
בהצלחה,
עמיחי
nuritbi@biu.013.net.il
נ.ב.
כמובן שאם יש לך עדיין שאלות אתה יכול לכתוב אלי למייל ואני אשמח לענות לך.