שאלה
שלום רב,
לפני מספר שנים קיבלתי הודעה רשמית מבית הדין הרבני על כך שאינני יהודיה ועל מנת להפוך לכזו עליי לעבור תהליך גיור. לאלר תהליך ארוך של התמודדות עם הבושה למדתי לחיות עם עצמי בשלום ומכיוון שאינני מספיק חזקה לקיים תרי״ג מצוות אינני ניגשת בינתיים לתהליך הגיור.
השאלות שלי הן כאלה:
האם בתור גויה המקיימת 7 מצוות בני נוח מוץר לי גם ללכת לשיעורי תורה?
האם לחברים היהודים שלי מותר לברך על מזון וגם להוציא אותי מידיי חובה?
האם מותר לי לקרוא פרקי תהילים? או לחלופין להתפלל תפילות של יהודים?
והאם אני יכולה להתחיל תהליך גיור ולעצור באמצע במידה ולא אצליח לשמור את כל המצוות?
אשמח לכל התייחסות לשאלותיי.
תשובה
שלום
א. מותר לך להשתתף בשיעורי תורה. האיסור ללמד תורה לגויים חל רק על מוסלמים כמו שכתב הרמב"ם בתשובה "ומותר ללמד המצוות לנוצרים ופירושים לפי הדין, אבל אינו מותר דבר מזה לישמעאלים. כי כבר ידעתם שהם יאמינו שתורה זו אינה מן השמים, ואם ילמדום דבר מדבריה, אז ימצאו מתנגד לקבלתם, ...אבל הערלים [הנוצרים], הם מודים בנוסח התורה כי היא בשלמותה כמו שהיא בידינו, רק יגלו פנים בפירושים מופסדים, וירמזו בה הרמזים הידועים להם. ואם יעמידם איש על הפירוש הנכון, אולי יחזרו. ואם גם לא יחזרו, אין בזה מכשול לישראל, כי לא ימצאו בתורתם הפך תורתנו. משה. (שו"ת הרמב"ם תשובה שסד; שו"ת 'יביע אומר', יו"ד ב, יז).
ב. חלק מחזון אחרית-הימים: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".(מלכים ב´ פרק ח´) משמע שגם לגוי יש מקום לבוא ולהתפלל בבית-המקדש ותפילה נתקנה כנגד קרבנות ומבואר בגמ´ חולין ה שמקבלים קרבנות מגויים וכן כתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י "בן נוח שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה, כדי לקבל שכר*אין מונעין אותו לעשות אותה כהלכתה. ואם הביא עולה, מקבלין ממנו. נתן צדקה, מקבלין ממנו".
השומע גוי שמברך ברכה במקום שראוי לאומרה, כגון לפני אכילה או אחריה, ראוי לשומע לענות אחריו אמן, שכן כוונתו לשמיים. ואם יש חשש שהוא מכוון לעבודה זרה, למרות שהוא אומר את הברכה בנוסח שלנו, אין לענות אחריו אמן (שו"ע ורמ"א רטו, ב, מ"ב יב).
ג. הדילמה שלך מובנת ומוצדקת למען האמת על פי ההלכה לפני התחלת גיור הדיינים צריכים להציג בפנייך את הדילמה הזו כמו שכתב הרב אליעזר מלמד שליט"א בספר פניני הלכה " פסק בשולחן ערוך (יו"ד רסח, ב): שכשבא הגוי לפני הרב ומבקש להתגייר, צריך הרב לומר לו: למה לך להתגייר, וכי אינך יודע את סבלו הגדול של עם ישראל בעולם הזה? וכי אינך יודע כמה הגויים מנסים לרודפנו ולהשמידנו? רק לפני כמה עשרות שנים התחוללה השואה הנוראה, ולפני כן פוגרומים לאין ספור. ואף עתה ישנה אנטישמיות במקומות רבים בעולם ומוסלמים רבים חפצים להכחידנו, וכל זה מפני שאנו יהודים. אם כן מדוע רצונך להצטרף לאומה הדוויה והסחופה שלנו? [ואם חפץ אתה להתעלות במעלות הצדיקות והמוסר, דע לך שגם גוי יכול להיות צדיק וחסיד מחסידי אומות העולם, ואף לרוח הקודש יכול גוי צדיק לזכות. אם הגוי משתכנע וחוזר בו מרצונו להתגייר, הרי שאין צורך להמשיך בתהליך הגיור].
אולם אם הוא אומר: אע"פ כן רצוני איתן להצטרף אליכם, ורק ירא אני שמא אינני ראוי לכך - מיד מקבלים אותו ומתחילים בשלב השני, ומלמדים אותו את יסודות האמונה, ואיסור עבודה זרה, ועוד כמה הלכות. וחוזרים ואומרים לו: דע לך, שכל זמן שאתה גוי, מותר לך לחלל שבת ולאכול חזיר ושאר חיות טמאות, וכשתתגייר כל אלו יהיו אסורים עליך, ואם אתה עובר על התורה הרי אתה נענש. ואם הסכים וקיבל - מגיירים אותו.
פעמים רבות בגיל צעיר האדם נמשך אחרי הצדדים החיצוניים שבחיים ולכן הוא חושש מקבלת מצוות אבל כשהוא מתבגר ורוצה להקים משפחה ולחנך ילדים הצד הפנימי הופך להיות מרכזי יותר וממילא ייתכן ולימוד תורה בהווה יקל עלייך לקבל החלטה כזו עוד לפני השלב של נישואים הורות וכו'.
ולהלן הרחבה בנושא מספריו של הרב אליעזר מלמד שליט"א
וללימוד עצמי את יכולה לקרוא בספרים באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=130
בברכה אייל משה
החזון ביחס לאומות העולם
שני איסורים נזכרו בתורה, ביחס למגורי נוכרים בארץ ישראל. האחד הוא איסור כללי שמחייב את עם ישראל, שנאמר (שמות כג, לב-לג): "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ". והשני איסור פרטי שמכוון לכל יחיד, שלא ימכור קרקע לנכרי, כדי שלא לתת חנייה בקרקע, שנאמר (ז, ב-ד): "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם... כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים..." נחלקו גדולי הראשונים והאחרונים בשאלה, כלפי איזה גויים נאמרו האיסורים הללו. שלוש דעות עיקריות נאמרו בזה:
לדעה הראשונה, איסור 'לא ישבו בארצך' חל על שבעת עמי כנען בלבד, שבהם עסקה התורה בצוותה את בני ישראל בעומדם להיכנס לארץ. אבל איסור "לא תחנם" חל גם על עמים אחרים, כפי הדעה השניה או השלישית שבהמשך (רש"י, ראב"ד, סמ"ג).
הדעה השניה סוברת שהאיסור חל בכל הדורות על עובדי עבודה זרה או אנשים שאינם שומרים שבע מצוות בני נח, שבהם החשש שמא יחטיאו את ישראל. אבל מי שבפועל אינו עובד עבודה זרה ושומר שבע מצוות בני נח, אין לגביו איסור (כסף משנה בפירושו לרמב"ם, מזבח אדמה). ואלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גנבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור והכוונה לקללה), איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחבירו.
הדעה השלישית סוברת, שכל גוי שאינו מוגדר כ'גר-תושב', נצטוונו שלא ישב בארצנו ולא ניתן לו חנייה בקרקע של ארץ ישראל. כדי להיות 'גר-תושב' צריך לעמוד בשני תנאים, לשמור שבע מצוות בני נח, ולהאמין בה' אלוקי ישראל תוך קבלת הריבונות המוחלטת של עם ישראל על ארצו כציווי התורה. אלא שהוסיף הרמב"ם, שבזמן שאין היובל נוהג, אין לבתי הדין סמכות לקבל 'גר-תושב', וממילא כיום, שאין היובל נוהג, לפי הדעה השלישית אין היתר להשאיר גויים בארץ. והטעם לדעה זו, שהתורה רצתה להדריכנו להקים בארץ ישראל עם קדוש, וכל זמן שהגוי לא קיבל על עצמו באופן רשמי ומסודר לחיות על פי העקרונות של תורת ישראל, הוא יכול להשפיע לרעה על החברה (כך דעת הרמב"ם לפי המגיד משנה ומנחת חינוך. וכך דעת הריטב"א והנצי"ב)
וכתב הרב אליעזר מלמד שליט"א שנראה שהאוכלוסיה הנוצרית בארץ קרובה יותר להיות כגרים ותושבים מאשר המוסלמים. ואף כי מצד אמונת המוסלמים הם עדיפים על הנוצרים, שאין בהם ע"ז, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' ע"ז ט, ד, ומאכלות אסורות יא, ז). וכ"כ בתשובה (תמ"ח) לר' עובדיה הגר, "אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי". ולפי הרמב"ם אסור לשאת ולתת עם הנוצרים ביום ראשון שהוא יום אידיהם. אולם למעשה מקובל להחשיב גם את רוב הנוצרים כמי שאינם אדוקים בע"ז אלא "מנהג אבותיהם בידיהם" (וכתבו התוס' חולין יג, ב, שכך הדין גם לגויים שבא"י), ולכן מקילים לשאת ולתת עמהם ביום ראשון. ויותר מזה כתב המאירי (ב"ק קיג, א, כמובא בשיטה מקובצת, ויומא פד, ב), שדינם כגרים תושבים. וכ"כ מהרי"ץ חיות במאמר "תפארת לישראל": "הנוצרים אשר מאמינים בדת ותורה מן השמים... בלי ספק שדיניהם אצלנו כגר תושב... ואף שמשתפים דבר אחר בעבודתם, כבר כתב הר"ן ורבנו ירוחם בשם התוספות (בכורות ב, ב, ד"ה 'שמא'), מובא ברמ"א או"ח סימן קנ"ו, דנכרים לא נצטוו על השיתוף..." והביאו במלומדי מלחמה ע' 145, ועוד עיין ביד פשוטה לרב רבינוביץ הל' ע"ז י, ז. והרמב"ם בפירושו לתחילת מסכת חולין כתב שיש לדון לכף זכות את הטועים בזמן שמעמד ישראל אינו כראוי. ועיין בתחומין ב' מאמר הרב גרשוני. ושם ח' מאמר הרב אלישע אבינר. ושם כב בעמוד 68 והלאה על מעמד הנוצרים. ושם בהערה 7 הובאה תשובתו של הרמב"ם שמותר ללמד נוצרים תורה כדי לקרבם ואילו את המוסלמים אסור, מפני שהנוצרים קרובים יותר לקבל אמונתנו כי הם מאמינים בתנ"ך, ואילו המוסלמים כופרים בתנ"ך. ויהי רצון שמהרה יתקיימו דברי הנביא (צפניה ג, ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".
החזון הגדול של עם ישראל הוא להוסיף אמונה וברכה לכל אומות העולם: "הודיעו בעמים עלילותיו, הזכירו כי נשגב שמו" (ישעיהו יב, ד). וזהו שאמר ה' לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג); "ואני הנה בריתי אתך, והיית לאב המון גויים. ולא ייקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם, כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז, ד).
עניין גדול הוא לקדש את השם לעיני העמים, שנאמר (דברים ד, ו-ז): "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרבים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". וכך היה בימי שלמה המלך "ויבואו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה" (מלכים א' ה,יד). וכשהקים שלמה את בית המקדש, ביקש בתפילתו: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך... ובא והתפלל אל הבית הזה... ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל..."(מלכים א' ח, מא-מג).
וכן לעתיד: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים.והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורונו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לעיתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ב-ד).
היחס לגויים
אמנם בפועל יחסי ישראל עם האומות טעונים מאוד, ולא מעט ביטויים קשים כלפי הגויים אנו מוצאים בדבריהם של נביאים,חז"ל, ראשונים ואחרונים, עד שנדמה שהיחס הבסיסי לגויים על פי התורה הוא שנאה,או לכל הפחות ריחוק עמוק.
שני גורמים הובילו לכך:האחד, הרשעות שהיתה המניע העיקרי לפעולותיהם של רוב השליטים שרצחו, נאפו, גנבו,עוררו מלחמות, וניסו בכל כוחם לדכא עמים ואנשים כדי ליטול את כספם ולשעבדם. רשעות זו התגלתה באופן החריף ביותר כלפי ישראל, מאז חורבן בית המקדש הראשון והשני ועד השואה האיומה. רשעות זו לא היתה יכולה להתקיים ללא שיתוף פעולה מלא של אנשים רבים,ושיתוף פעולה חלקי של רוב האנשים.
השני, מפני חולשתנו הרוחנית,במיוחד בהיותנו בגלות, התעורר חשש עצום שכדי להינצל מהגורל היהודי רבים יעדיפו להתבולל ולהסתפח אל העמים החזקים שבקרבם חיינו. ולכן, גם כשהיו צדדים חיוביים, היה צורך להדגיש את הצד הרע שבמעשי הגויים
במטרה לשמור על זהותנו, כדי שנוכל בבוא היום לחזור לארץ חיינו ולבנות בה את אומתנו שתהיה אור לגויים.
למרות הכל, העמדה הבסיסית שלנו היא אהבה לכל הבריות, ובמיוחד לבני האדם. אמנם את הרשעות חייבים להוקיע, אבל האהבה היא היסוד המרכזי. גם הוקעת הרשעות נובעת מאהבה, מאמון באומות העולם שנועדו גם הם להיות צדיקים עובדי ה'.
דברי מרן הרב קוק על אהבת הגויים
וכן כתב הרב קוק: "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה... להיטיב לעמים כולם... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל (מכשירה את ישראל לרוחו של מלך המשיח). בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה (כלפי הגויים), הרינו יודעים ברור שהכוונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת (אוחזת) בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהווה ובייחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת החיים, אור וקודש,תמיד לא זזה מהצלם האלוקי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון..." (מידות ראי"ה אהבה סעיף ה').
היחס לנוצרים אוהבי ישראל
לפני כחודשיים התייחסתי לשאלה שהתעוררה לאחרונה לגבי היחס הראוי לנוצרים אוהבי ישראל. בעבר, מלבד מיעוט קטן של חסידי אומות העולם, יחס הנוצרים ליהודים היה שלילי. הם ביססו את אמונתם על השפלת ישראל, ששימשה הוכחה לכך שהנוצרים נועדו להחליף את ישראל כעם הנבחר. אולם בדורות האחרונים התחוללו שינויים בקרב חלק מהנוצרים. יש ביניהם שכבר אינם סבורים שצריך להשפיל את ישראל, ויש שאף סבורים שעם ישראל נותר העם הנבחר, שייעודו לקרב את הגאולה.
אלא שעדיין יש בידם עמדה אלילית, שכן הם מאמינים שאותו האיש הוא אלוהים והוא המשיח שיקום לתחייה לגאול את העולם. יחד עם זאת הם מציינים שהוא יהודי.
ונשאלת השאלה: האם עמדה זו צריכה לגרום לחיץ גמור בינינו? האם בכל עת שאנו נפגשים עם נוצרים אוהבי ישראל עלינו להוקיע את אמונתם באותו האיש?
דברי מרן הרב קוק ביחס לדתות השונות
כתב מרן הרב קוק ביחס לדתות השונות, שאין מגמתנו להרוס אותן, אלא לרוממן עד שיותקנו: "לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל,כמו שאין אנו מכוונים הרס כללי לעולם ולאומיו כולם, כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות. 'והסרותי דמיומפיו ושיקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לאלוקינו'. וזה נוהג אפילו באליליות, וקל וחומר בדתות הנסמכות בחלק מיסודותיהן על אור תורת ישראל" (אגרות הראי"ה ח"אעמ' קמב). הרי שאפילו לגבי עובדי האלילים הגמורים המגמה היא להסיר את הסיגיםולהשאיר את האופי הכללי של אמונתם ויחסם אל הטוב והנשגב, קל וחומר לגבי הנצרות והאיסלאם.
שלא לבזות את האישים המקודשים בעיניהם
עוד כתב הרב קוק מכתב ברכה לתלמיד חכם שחיבר חוברת בשם 'דת ישראל' כדי לבאר את אמונת ישראל ביפנית, אבל העיר לו ששגה בכך שהתבטא בזלזול על אותו האיש ומוחמד. "אי אפשר להושיט תוכן דתי עליון לעם זה, בביטויים שלעלבון על מייסדי דתות, יהיו מי שיהיו. אנחנו צריכים לדבר רק על היתרון הקדושה עליון של תורת ד', והשלילה מאליה באה" (אגרות ח"ב עמ' קצט).
מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ד):"אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר 'ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו'. וכי יש מכשול גדול מזה?! שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב,והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרים יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא,מייד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".
מקורות
שו"ת הרמב"ם שאלה שסד.
אם מאמר ר' יוחנן, "גוי שעסק בתורה חייב מיתה" (סנהדרין נט,ב), הוא הלכה, ואם חייב כל בר ישראל להימנע לבלתי למד דבר, חוץ משבע מצוות והמסתעף מהם, או לא.
תשובה
היא הלכה בלא ספק: ואם תהיה יד ישראל תקיפה עליהם, יימנע מתלמוד תורה עד שיתגייר. אבל אינו נהרג אם עסק בתורה, דהא "חייב מיתה" קאמר, ולא אמר "נהרג", כמו שאמר על שבע מצוות בן נח "נהרג". ומותר ללמד המצוות לנוצרים ופירושים לפי הדין, אבל אינו מותר דבר מזה לישמעאלים. כי כבר ידעתם שהם יאמינו שתורה זו אינה מן השמים, ואם ילמדום דבר מדבריה, אז ימצאו מתנגד לקבלתם, מפני שבאו להם ערבובי דברים במעשים ודברים זרים בעניינים. ולא יהיה זה להם לראיה כי דבריהם מוטעים, כי אם יפרשוה בהקדמותם המופסדות, ויהיו לצרים עלינו. בשביל זה ישנאו כל הגר בתוכם, ויהיה זה למכשול לישראל האסורין ביניהם בעוונותם.
אבל הערלים [הנוצרים], הם מודים בנוסח התורה כי היא בשלמותה כמו שהיא בידינו, רק יגלו פנים בפירושים מופסדים, וירמזו בה הרמזים הידועים להם. ואם יעמידם איש על הפירוש הנכון, אולי יחזרו. ואם גם לא יחזרו, אין בזה מכשול לישראל, כי לא ימצאו בתורתם הפך תורתנו. משה.
1. רמב"ם, מלכים, פ"י
ט. נכרי שעסק בתורה חייב מיתה. לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהם בלבד. וכן נכרי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת, חייב מיתה. ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו. כללו של דבר, אין מניחין אותם לחדש דת ולעשות מצוות לעצמם מדעתם, אלא, או יהיה גר צדק, ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו, ולא יוסיף ולא יגרע. ואם עסק בתורה, או שבת, או חידש דבר - מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה, אבל אינו נהרג.
י. בן נח שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר - אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה. ואם הביא עולה, מקבלין ממנו. נתן צדקה - מקבלין ממנו. וייראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל, ומצווה עליהם להחיותו. אבל הנכרי שנתן צדקה - מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי נכרים. חזור
וכתב הרב יצחק שילת, "איגרות הרמב"ם, כרך א, עמ' רטו-רטז: "ביחס לשני היסודות העיקריים של אמונת ישראל - מציאות ה' ותורה מן השמים - יש חילוקים הפכיים בין הנצרות לאיסלאם: הנוצרים עדיפים על המוסלמים ביחסם אל קדושת התורה שבכתב, שכן הנוצרים מאמינים שתורה, נביאים וכתובים כפי שהם בידינו הם כתבי-קודש שניתנו מאת ה', והם אף מצרפים אותם עם כתביהם (ועיין שבת קטז, ב, בדפוסים שלא צונזרו). ואילו המוסלמים, עם היותם יודעים על תורה שניתנה מאת ה' למשה, אינם מקבלים את תורתו כצורתה, אלא מוסרים ממנה סיפורים קטועים בכתביהם... לעומת זאת, ביחס לעיקר ייחוד ה', עדיפים המוסלמים על הנוצרים, שכן המוסלמים מייחדים לאל 'ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי'... ואילו הנוצרים אינם מייחדים כראוי."
ב. מהערותיו של דוד יוסף על שו"ת הרמב"ם, "פאר הדור", עמ' קכג-קכד, הערה 6: "ולכאורה קשה על תשובת רבנו, דמה לי נוצרי ומה לי ישמעאלי? הרי כיוון שעל כל גוי יש איסור ללמוד תורה, הרי המלמדו עובר על 'ולפני עוור לא תתן מכשול', ומאי נפקא מינה אם יהיה מזה מכשול לישראל או לא יהיה מכשול לישראל? וכן כתבו באמת התוספות חגיגה (יג,א, ד"ה "אין מוסרין"), שהמלמד תורה לעכו"ם עובר על 'ולפני עוור לא תתן מכשול'. עיין שם. ואף רבנו הרמב"ם כתב בפ"ח, מהלכות עבדים, הלכה יח, שאסור לאדם ללמד את עבדו תורה. עיין שם. ומאי שנא גוי? ובתשובתו ביאר בפירוש שמותר ללמד לגוי...?!
יוצא מדברי רבנו המאירי, שכל שעושה כן במטרה לחקור ולהבין כדי לדעת דרך האמת, ואולי יתגייר על ידי כך, מותר. ולפי זה נוכל ליישב דברי רבנו כאן בתשובה, שהתיר ללמד תורה לנוצרים. ואפשר לומר, שכוונתו בגוי כזה שרוצה ללמוד ולהבין דרך האמת וחושב שאם ימצא שהאמת כתורתנו יתגייר. וגוי כזה, שאין עליו איסור ללמוד תורה בעצמו, בוודאי שאף מותר ללמדו תורה, ואין בזה משום 'ולפני עוור לא תתן מכשול'. וכן יש לדייק קצת מלשון רבנו בתשובה, שכתב, 'ויכול ללמד המצוות לנוצרים, והשכר והעונש, כי יש כמה מהם שיחזרו למוטב וכו''. ודו"ק. ויש להוסיף לזה מה שכתב המהרש"א בחידושי אגדות (שבת לא,א), שבגוי שבא להתגייר מותר ללמדו תורה. עיין שם. וכן כתב בשו"ת רבנו עקיבא איגר (סימן מא). וכן הסכים לדבריהם אאמו"ר הראשון לציון, מרן הגר"ע יוסף שליט"א, בשו"ת 'יביע אומר', ב (יו"ד, סימן יז). ע"ש. ודו"ק."
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם