החניכות מפסיקות לבוא. מה עושים?

מדריכה יקרה, שלום!

ראשית, ישר כח על המסירות וההשקעה שלך בהדרכה. נשמע שעברה עלייך חצי שנה מאוד מאתגרת, ובשביל לרצות להמשיך ולהתקדם צריך אומץ ונחישות, שנראה שיש לך בשפע. כל הכבוד שאת משתדלת להתמודד עם המורכבויות, ועוד יותר מזה – שאת לוקחת יוזמה ומנסה לראות איך את יכולה לפעול כדי לשפר את המצב.
העלית שאלה שנוגעת לשלושה מישורים: השבט הקיים (שתי חניכות), הבנות שעזבו והמד"שית. ננסה לגעת בכל נושא כדי להציע כיווני עשיה אפשריים.

השבט הקיים
מדריכים של שבטים קטנים בדרך כלל רוצים ומשתדלים להרחיב את הקבוצה – זה יותר כיף, יותר מגוון, מציע אפשרויות חברתיות רחבות יותר וכו´. אך יחד עם זאת, חשוב לזכור שבסופו של דבר החניכות שיש לך הן החניכות שכבר נמצאות בשבט. כלומר, ברור שאתן רוצות להשקיע כדי שהשבט יהיה יותר משתי בנות, רק תזכרו שהחניכות בפועל צריכות לבוא קודם. יחד עם המאמצים לגייס עוד חניכות (שניגע בהם בהמשך), כדאי לא לשקוע בדכדוך על כך שאין עוד חניכות אלא נסו לראות איך אתן משקיעות בשבט שיש לכן עכשיו: שיחות אישיות, פעילויות כיפיות, פרוייקטים יצירתיים ועוד. לא כתבת בנות כמה החניכות, אך אם יש שתי חניכות (או אפילו אחת) שמתמידות ומגיעות מדי שבוע למרות שהשבט קטן, כנראה שיש משהו שמושך אותן ושהן מרגישות שזה שווה להן, מה שדורש גם מכן להיענות להן ולדאוג שתיווצר אווירה טובה בין כולן.
לגבי הריב: קודם כל, טבעי שיהיו מריבות – בנות (כמו גם בנים) נוטות לריב לפעמים... אני מציעה שתדברו עם כל אחת בנפרד ותבררו לעומק מה הציפיות שלהן ומה מפריע להן. נסו להיות קשובות ולהקשיב לעומק, וכמובן תרגמו את זה לפסים מעשיים כדי שהחניכה תרגיש שוב את מקומה בסניף.
לדוגמה:
חניכה: כבר לא כיף לי בסניף בזמן האחרון.
מדיכה: אהממ... (מקשיבה) מה היה יכול לגרום שכן יהיה לך יותר כיף?
חניכה: לא יודעת...
מדריכה: נגיד, יותר קשר איתנו המדריכות? יותר פעולות? יותר משחקים סניפיים? יותר דיבורים?
חניכה: כן! בעיקר יותר קשר איתכן. וגם חטיפים.
בנוסף, אתן יכולות לשדר להן כמה הן חשובות, אם זה בטלפון אחרי פעולה ("לא היית היום אז התקשרתי לשאול מה נשמע..."), בהתעניינות כנה בחיים שלהן ("רוצה להראות לי תמונות מהבר מצווה של אחותך?") ובשיתוף שלהן, מדי פעם, בפעולות שבטיות ("בואו נארגן ביחד התנדבות סניפית\שבת שבט\ערב בנות...").
חניכות שעזבו
בדרך כלל חניכות באות או עוזבות בקבוצות. אם אחת עוזבת גם החברה שלה עוזבת, ולחילופין אם אחת מגיעה וכיף לה אז היא לאט לאט תביא גם עוד חברה. אם חניכות עזבו – כנראה שמשהו היה חסר להן. לכן, על אותו משקל של השיחה עם החניכות בפועל, שווה לנסות לדבר עם החניכות שעזבו ולשאול אותן מה הן היו רוצות שיהיה, מה הציפיות שלהן וכו´. אפשר גם לעשות ניסיון משותף ליישום, לדוגמה – "את מרגישה שלא היה מספיק גיבוש? אז בואי נחשוב איך אפשר לגבש... נגיד, לעשות ערב מיוחד ביחד, לארגן פעילות כיפית... רוצה שנארגן משהו כזה?"
ושוב, אם אתן רואות שלא עוזר כלום ולא מגיעות עוד חניכות – אל תשקעו בייאוש. תשקיעו בבנות שיש לכן ותהפכו את הקבוצה למקום טוב ואטרקטיבי. יבואו עוד בנות – נפלא, ואם לא יבואו – ההפס כולו שלהן...

מד"שית
יחסים בין מד"שיות יכולים להיות מורכבים כיוון שיש שתי בנות עם השקפות עולם שונות, דעה שונה על מה צריך לעשות, אופי שונה וכו´. יש בפניכן בעצם שתי אפשרויות מרכזיות:
1. להחליט ששתיכן נשארות, ושזה מחייב אתכן לקבוע אסטרטגיה משותפת ודרך עבודה שמקובלת על שתיכן. אתן יכולות לשבת ולקבוע איך אתן פועלות עכשיו עם השבט, מה אתן עושות, מי אחראית על מה... והעיקר זה לדאוג שבאמת תעבדו בשיתוף פעולה ולא אחת במקביל לשניה. תמצאו לעצמכן זמנים לשבת ולדבר על השבט, על החוויה שלכן כמדריכות, מה צריך הלאה וכו´.
2. להחליט שלא מתאים לכן להמשיך להדריך יחד. במקרה הזה, כדאי לשבת עם הקומונרית ולראות מי תשאר להדריך את השבט.

בכל מקרה – לא להתייאש! ועם כל ההשקעה בהדרכה, תזכרו שתיכן שיש עוד דברים חוץ מזה ותמשיכו לצמוח בשמחה.

את מוזמנת בשמחה לפנות אלי לאימייל, אם תרצי.

שוב ישר כח, והרבה הצלחה!

בברכה,

ליאורה

leora.d.c@gmail.com