החברים שלי בכיתה מנבלים את הפה

שלום לך צדיק!

משאלתך ניכר שמאחורי בשאלה עומד אדם אכפתי וערכי יישר כוח על שאלתך!

אם הבנתי נכון את שאלתך שאלת איך אפשר לגרום לחברה שסביבך לא לקלל.

אכן, זה מתסכל להיות בחברה לא מתוקנת- בין במעשים ובין בדיבורים.
התסכול יותר גדול כאשר מדובר בקבוצה גדולה והוא גובר כאשר יש רצון לתקן ואין מי שרוצה להיות מתוקן.

קלקול הדיבור הוא חמור מאוד.
מעלת הצומח מהדומם היא בכוח הצמיחה שבו- כאשר כוח הצמיחה מתקלקל הצמח נרקב ולא רק שמאבד את מעלתו אלא שהוא פחות גם מהדומם.
מעלת בעלי החיים מהצומח היא בחיוניות שלהם ובתזוזה- כאשר כוח זה כלה בעל החיים מת וגם הוא פחות מהצומח ומהדומם גם יחד.
הדבר המבדיל ביננו לבין הבהמה הוא המחשבה והדיבור שמוציא את המחשבה מן הכוח אל הפועל וכאשר אדם פוגם בדיבור הוא פוגם במהותו והוא הופך להיות שפל היותר מבעלי החיים, מהצומח ומהדומם גם יחד.
לכן על לכלוך הפה נענשו עם ישראל בחומרה החל מחטא המרגלים וכלה בחורבן הבית השני.
אין ספק שחילול ה' עצום נגרם מלכלוך הדיבור של כל יהודי ויהודי אם הוא מודע לכך או לא מודע לכך, בין אם הוא דתי ובין אם הוא אינו דתי.

סבבה... אני יודע שזה חמור! אבל איך אפשר לתקן את הדיבור של החברה שסביבי?!

זו שאלה קשה. לאו דווקא לגבי הקלקול הספציפי של הקללות אלא לגבי כל קלקול שנתקלים בו בחברה, במשפחה, בעולם ובכל המעגלים הסובבים אותנו.
מצוות התוכחה היא מצווה לא פשוטה שדרושה לה מחשבה רבה.
כבר בדור התנאים אמרו שאין בדורם מי שיודע להוכיח. קשה לקבל תוכחה. לאדם קשה לעמוד מול המראה של עצמו ברגע שמישהו אחר מעמיד לו את המראה ומראה לו את חסרונותיו. אדם רוצה לגלות את חסרונותיו בעצמו ולתקנם בעצמו. ובאמת כשהוא בעצמו מכה על חטא זה יותר פועל על אישיותו "טובה מרדות אחת בליבו של אדם ממאה מלקויות".
איננו יותר טובים מהתנאים, לכן בדורנו צריך להיזהר יותר במצוות התוכחה.
מוכיחים רק אדם שאוהבים "את אשר יאהב יוכיח" וגם זה מתוך הבנה שהוא יקבל את התוכחה "כשם שיש מצווה להגיד דבר שנשמע יש מצווה שלא להגיד דבר שלא נשמע"- לפעמים נקלעים למצב בו צריך לעמוד מנגד, משום שכל מעשה שנעשה רק יחמיר את המצב.
בדרך כלל קשה יותר לקבל תוכחה מחבר. לכן כדאי שתשקול טוב האם כדאי לך להעיר ולמי להעיר ואיך להעיר. אולי כדאי לך לבקש מאדם שיש לו השפעה עליהם. אולי כדאי שתפרוס את מצוקתך לפני אחד המורים או לפני מנהל הישיבה התיכונית שבה אתה לומד- שזהו תפקידם.
גם אם החלטת לדבר עם חבריך למחזור על נושא הקללות יש לבקש רשות לדבר איתם על כך: "יש לי משהו שמפריע לי.. אתה מסכים שנדבר עליו?" אם הם מסרבים, כל מה שנגיד, לא יעזור.
גם אם הוא פותח פתח ומסכים לדבר על הנושא- אין להאשים "אתה לא בסדר" אלא לפרט מה אתה מרגיש כלפיו "אני מרגיש שזה לא בסדר/ שזה לא מתאים לך" וכדומה. בעמדה כזאת אינך מתקיף אלא פורק את מה שאתה מרגיש.
כמובן שאת כל התהליך- היחס הנפשי והיחס המעשי צריך לעשות מתוך נחת ומתוך אהבה ומתוך עין טובה.
"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"- מתוך שאוהבים את הבריות ומתוך האהבה הגדולה מקרבים אל התורה (ולא הפוך- שאוהבים את הבריות בגלל שרוצים שהבריות יתקרבו לתורה)

אין סיכוי.. לפי מה שאתה אומר זה לא ילך... אז, זהו? לא לעשות כלום?!
ממש לא. ישנם כמה דברים שאפשר לעשות- מחשבתית ומעשית.

מחשבתית-
חשוב לדעת לדון את כל האדם לכף זכות ולא למרוח נקודה אחת שחורה על כל אישיותו. לכן אני בטוח שבכל אחד מ"המקללים" במחזורך יש הרבה דברים טובים אחרים שאתה מודע להם או שאתה לא מודע להם. ולכן חשוב לפתח עין טובה כלפי כל אחד ואחד ולהבין שאמנם הוא נופל ומלכלך את פיו אך יש לו מעלות אחרות (כמו שלך ולכל אחד ישנן חסרונות ומעלות) אגב, גם למי שלא דתי יש לו מעלות רבות.
ברגע שתפתח הסתכלות אחרת השחור שצבעת את החבר'ה שמקללים לא יעלם אך יקבל את הפרופורציות הנכונות.


מעשית-
לפעמים במקום להילחם בחושך עדיף להוסיף אור שממילא יגרש את החושך. ולכן במקום להוכיח תשמש דוגמא אישית, תסחף אחריך את החבר שלידך והוא את מי שלידו וכו
אתה יכול לקבוע לימוד יומי על ספר שמירת הלשון, אולי להציע לאחד המורים שידבר על כך או שיקריאו קטע קצר לאחר תפילת שחרית וכו
דבר נוסף הוא להיזהר בעצמך לא להיגרר ולקלל בעצמך- להשפיע ולא להיות מושפע.

אני מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך-
המייל שלי: elronza@gmail.com
פלא': 0524521552
אלרון