שאלה
היי,אני בכיתה ט'(כבר בסוף ב"ה),התחלתי את השנה הזו בכיף יש לי שתי חברות הכי טובות שהן יחד איתי בכיתה ומתחילת השנה הן כל הזמן פשוט רבות על מי תשב לידי?מי תאכל לידי?מי תלמד איתי למבחן? ואני מרגישה כאילו אני מווותרת כבר על כל ההנאות של החיים כדי שלהן יהיה טוב,כדי שלא יריבו יותר,באמת כבר לא איכפת לי לשבת לבד ולהרגיש בודדה רק שיפסיקו.וכל אחת באה ומספרת לי אח"כ על כמה היא חמודה שהיא ויתרה לשנייה שתהיה איתי,זה כבר מתסכל,כאילו הן רוצות להיות חברות שלי מתוך אינטרס כי לא איכפת להן מה אני באמת רוצה או חושבת,העיקר שהן לא יהו לבד,והכי מרגיז שאני מוותרת וכל אחת כבר מוצאת לה תחליף..אין לי מושג מה יש לעשות חוץ מלחכות בסבלנות,אולי יש פתרון יותר טוב?תודה מראש..:)
תשובה
חברה יקרה!
ראשית, אני רוצה להביע התנצלות על כך שרק עתה את זוכה לתשובה.
איזה חמודה שאת! באמת! כזו חברה טובה ומקסימה שדואגת לחברותיה, גם כשזה בא על חשבון נוחיות שלך. קראתי את שאלתך ופשוט נדהמתי מטוב הלב שלך. אשרייך! ובכלל, אשרייך שאת כזו חברותית שב"ה "רבים עלייך" ולא חס וחלילה ההיפך, שאת בודדה ועלייך לנסות ולמצוא חברות.
קודם כל, אני חושבת שאת לא צריכה מאוד להתרגש מזה שהן "רבות עלייך". אני חושבת שאפשר להגיד שזו תופעה די נפוצה, שיש מישהי אחת טובה שכולם אוהבים (זו את...) ויש כאלה שרוצים אותה "רק לעצמם". זה לא בגלל משהו בך חלילה, אלא בגלל משהו באישיות שלהם, שככה הם רגילים ואוהבים את הקשרים שלהם עם חברים.
אבל, באמת לא צריך להיות מצב שאת מרגישה שאת מוותרת על ההנאות שלך, ועל החברות שאת רוצה להיות איתן. גם אם את כן בוחרת להיות עם אותן שתי בנות, זה צריך להיות מבחירה- או כי את מוותרת על הרצון שלך כדי לתת להן את החברות והקירבה שאת יכולה לתת- אבל בשמחה (!!) או כי הן באמת חברות שלך וכיף לך איתן.
משהו אחד שלא כל כך הבנתי, זה מה זה שכשאת מוותרת ו"כל אחת מוצאת לה תחליף"? נשמע שהן לפעמים כן בסוף "מוותרות עלייך" והולכות עם חברות אחרות, אבל לעומת זה, את- בגלל החברות שלך איתן אין לך זמן לעוד חברות אחרות? אבל למעשה כן צריך להיות לך עוד חברות אחרות! אמנם כמעט לכולם יש חברה או שתיים שהן קצת יותר קרובות (ואצל חלק החברים הקרובים הללו הם המשפחה- אחים או בני דודים), אבל בסך הכל זה טוב מאוד שיהיה מעגל חברים די רחב. גם מבחינת הבריאות של הקשר. קשר חברי הרי לא צריך להיות תלותי- אלא כל אחד צריך לבוא אל הקשר מרצון. אני לא יכול לדרוש מהשני כמו שאני לא רוצה שהוא ידרוש ממני כל מיני דברים. אז כשזה לא טוטאלי, זה בדרך כלל שומר על הקשרים.
באופן כללי, הפיתרון שהצעת הוא תמיד טוב- להתאזר בסבלנות. אבל לא כדי לחכות שמשהו יקרה מתישהו בעתיד. אלא , פשוט סבלנות לאנשים סביבנו, שהם שונים מאיתנו, ויש לנו עם כל אחד קשר קצת שונה.
דבר נוסף, את צריכה להיות קשובה לעצמך, ולרצונות הפנימיים שלך- מה יעשה לך טוב? האם להיות איתן? האם לוותר על רצונך להיות לבד או עם מישהי אחרת יעשה לך טוב? או שלא, הפעם לא יעשה לך טוב לוותר, ואת צריכה ללמוד גם להגיד לא.
זו אומנות גדולה מאוד , לדעת להגיד לא, בצורה כזו שהשני לא יפגע, או לא ירגיש שבגלל זה אנחנו פחות אוהבים אותו, או פחות קשורים אליו. זו מיומנות שצריך לעבוד עליה הרבה, אבל בשביל זה- צריך לתרגל... בכל אופן, כשאת אומרת את ה"לא" הזה, תשתדלי להגיד את זה עם סימפטיה ואהדה כלפי השני, מתוך הבנה של המקום שמגיע לשני והמקום שמגיע לך לבטא את הרצונות בצורה הכי פשוטה. וצריך להשתדל לא להגיד מתוך מקום עצבני, או ממורמר או של "נמאס לי" כזה.
אז, שיהיה לך בהצלחה יקירתי!
אני בטוחה שתמצאי את הדרך להתהלך בין הפתלתולים של החברויות בין בנות...
כל טוב,
הדס.
hershko.hadas@gmail.com