הורים

בע"ה
שלום רב,
צר לי לקרוא שכל כך קשה לך עם אמא. את צודקת שאמא ובת צריכות להרגיש קרובות זו לזו ומאד קשורות.
לא אחדש לך כלום אם אומר שבגיל ההתבגרות , לפעמים הכל מתנהל אחרת ממה שהיינו רוצים. גם את וגם אמא עוברות שינויים גדולים.את כבר לא רואה את עצמך כילדה קטנה, וגם מצפה מאמא שתתייחס אליך אחרת ממה שהיתה רגילה. אבל לאמא זה קשה , אצלה השנוי לא בא מבפנים, היא רגילה היתה כל השנים לראות איך את מתנהגת כילדה קטנה, וקשה לה לקבל בבת אחת את השנוי . מה עוד שלפעמים את באמת מתנהגת כבוגרת ולפעמים כקטנה, זה מותר ובסדר אבל את אמא זה מבלבל!
עם החברה שלך יותר קל לה, כי אותה היא לא גידלה וגם לא צריכה להתמודד עם כל השגעונות שלה. איתך - כן, וכנראה שזה לא קל.
אני דוקא חושב שאמא שלך בהחלט מתפקדת כ"נורמלית", לפי התאור שלך, והקושי הוא חלק מהנורמליות.זה חלק מהעולם של המבוגרים, כבר לא משחקים בבובות או בקלאס. כבוגרת תצטרכי להתמודד עם הרבה קשיים, וזה קשה. לשמחתינו, הקשיים הראשונים שאנחנו נתקלים בהם הם עם ההורים שלנו, שעם כל הקושי איתם, אנחנו גם אוהבים אותם מאד והם אוהבים אותנו עוד יותר, כך שבסופו של דבר מתגברים על הכל, אבל זו רק הכנה לחיים.
אני די משוכנע שאמא מאד היתה שמחה לדעת שניתן לסמוך עליך,אבל בתנאי שזה תמיד כך. האם את חושבת שניתן? תמיד? אולי את בעצמך יודעת שלפעמים את לא בדיוק מוכנה לקחת אחריות עד הסוף?
זה מאד קשור לבטחון העצמי שלך, עד היום היית רגילה להישען בבטחוןעל הורייך, או בכלל על מבוגרים ממך. (זו יכולה היתה להיות בת דודה או המדריכה בסניף או כל אחת אחרת.)אבל היום את מתחילה לעמוד על הרגליים שלך, ומדי פעם את נופלת. את מצד אחד רוצה להרגיש בטוחה , אבל מצד שני לא מוכנה לקבל עזרה, וגם ההורים לא נותנים אותה כי את כבר גדולה! אבל אנחנו חוזרים לאותה נקודה , אין מה לכעוס על אמא. זה טבעי ונורמלי ואפילו הכרחי על מנת שתתבגרי ויהיה לך בטחון עצמי אמיתי.
אז איך יוצאים מזה??
תביני שיש לכן מערכת יחסים שכרגע היא כפולה , גם של אמא ובת צעירה וגם של אמא ובוגרת.תחליטי שלמרות שלפעמים נוצרים כעסים, את הולכת ונרגעת , ואח"כ מתנהגת כאילו את מישהי אחרת . זה כאילו הצגה שבה בכל מערכה את מחליפה זהות, אבל האמת היא שככה זה בחיים האמיתיים. אני בטוח שגם אמא מתנהגת כך, אחרי התפרצות של כעס איתך היא הולכת הצידה , מנגבת את הדמעות (כן, גם לה זה כואב והיא בוכה) ומחליטה שהיא מבינה שזה חלק מההתבגרות שלך, ובפעם הבאה שתבואי לדבר איתה , לא משנה על מה, היא כאילו תשכח שבכלל היה כעס קודם.
בכלל, אחת המידות שצריכים אנשים מבוגרים ושלילדים עדיין אין מספיק זה סבלנות. לא הכל מצליחים כאן ועכשיו, אז ככל שתראי שיש לך סבלנות ואת מוכנה לחכות ולקבל דברים לאו דוקא כמו שאת רוצה, תדעי שהתבגרת !

ד.א. יש לך אחות גדולה , אולי נשואה? אולי כדאי לך לדבר איתה? אני בטוח שהיא עברה דברים דומים , הרי יש לכם אותה אמא,נכון? אני מניח שהיום היחסים שלה עם אמא מצויינים, ואני בטוח שגם שלך יהיו כך בהמשך.
בהצלחה רבה.
בברכה, אליעזר