שאלה
שלום,
רציתי לשאול בענייני שידוכים:
אני בת 22 , מאז השנה השניה לשירות הלאומי אמא שלי שואלת אותי כל כמה זמן, מתי תרצי לצאת (בהתחלה זה היה כל חודש, אח"כ זה הפך לכל שבועיים)...עד עכשיו לא רציתי לצאת. לפני כמה זמן חברה הציעה לי מישהו והסכמתי לצאת, זה לא יצא בסוף, אבל עכשיו אני בשלב שבו אני רוצה לצאת.
עכשיו השאלה היא איך ומה לומר להורים שלי שאני רוצה לצאת. יש לי כמה התלבטויות בקשר לזה כי אני יודעת שסבתא שלי ודודה שלי לוחצות על אמא שלי שאני אתחיל לצאת ואני לא רוצה שמיד כל המשפחה המורחבת והאחים שלי ידעו מזה שאני יוצאת. הדבר השני הוא שלא כ"כ מתחשק לי לדבר איתם על זה בגלל שאני יודעת שהם מאוד רוצים שאני אתחתן ואני לא רוצה שהם יתערבו לי הרבה. חשוב לי לציין שאני ילדה שכן משתפת ומתיעצת עם ההורים וחשובה לי הדיעה שלהם.
אז השאלה היא איך לומר להורי שאני רוצה לצאת, ואיך לומר להם בלי לפגוע שלא "יטרידו" אותי בעניין ושלא ישאלו כל הזמן שאלות, ואיך לגרום לכל שלא כל המשפחה תדע שאני יוצאת.
תודה רבה רבה
חג שמח
תשובה
בס"ד
שלום וברכה!!
העלאת בשאלתך נקודה רגישה...
בכללי אני חושבת שבכל שלב בחיים, יש את הנקודות האלו.
נקודות שנראות כנקודות רגישות, כנקודות שיכולות לעורר חיכוך. נקודות שקצת מקשות...
ובמילים אחרות, נקודות שהן אתגרים.
ובזווית ראיה שונה עוד קצת לכיוון החיובי: נקודות אתגר, איתם משתפשפים ועוברים תהליך מחזק, תהליך שמוסיף המון כוח ורצון.
נקודות שיוצרות תהליך שמקפיץ למקום טוב יותר.
וכשחושבים איך לעבור את האתגר הזה ולהתמודד איתו, יש שתי אפשרויות לראות את זה: או כדבר שמקפיץ לטוב יותר, או לראות את זה כקושי... והכל תלוי בנו, בזוית הראיה שלנו על הדברים.
למה אני מקדימה את כל ההקדמה הזו?!
לא כי אני חושבת חלילה שזווית הראיה שלך לא נכונה, אלא כי אני רוצה להראות לך את הזווית היפה של הנקודה הרגישה בה את מתלבטת, ומתוך כך אני מאמינה שיהיה הרבה יותר פשוט לשקול איך להתייחס לדברים מבחינת תגובה לעצמך ולהורים.
ועכשיו לנקודה עצמה...
ב"ה הגעת לשלב מאד מיוחד בחיים, שלב בו את רוצה ושואפת להתחתן, להקים בית קדוש בעמ"י.
וזהו אכן מאורע מרגש, ושלב מאד מאד מהותי, וכדי שאכן הדבר יצלח, ויהיה טוב...
יש כמה אתגרים בדרך שהקב"ה שולח לך (ולא רק לך...) כדי להקפיץ אותך למקום הרבה יותר טוב, ושגם הבית שבעז"ה תבני יהיה הרבה יותר יציב, חסין וטוב...
ולכל אחד הקב"ה שולח ברוב חסדו את האתגרים המיוחדים [לו], שיעזרו [לו].
אצלך חלק מהאתגרים זה הנקודה הפשוטה (או הלא כ"כ פשוטה...) של החשיבה, וההתחבטות, מה להגיד ואיך להגיד, שמצד אחד, אני יעבור את השלב הזה כמו שטוב לי ונוח לי, ומצד שני שההורים שאיתי לאורך כל הדרך לא יפגעו.
אולי בשורה אחת זה נראה מאד פשוט, אך אם ננסה להעמיק, בכל צד של המטבע זה יראה טיפה אחרת...
מצד אחד יש אותך... את רוצה לערב את ההורים במינון מסויים שנראה לך מתאים. שיתאים בדיוק לצרכים הרגשיים שלך, לא יותר מזה וגם לא פחות, שלא יזיק, ורק בצורה שבאמת תעשה לך טוב.
אך מצד שני יש את ההורים שמאד מאד רוצים לראות אותך נשואה שמחה ומאושרת...
ומתוך הדאגה והאהבה שלהם לביתם שעמלו, חינכו וגידלו, והשקיעו בה שנים.
מרגישים רצון להיות שותפים בתהליך כ"כ משמעותי בחיה- חייהם, רק המחשבה שביתם תתחתן עושה להם כזה נחת!!! ולכן הם כ"כ מרגישים ורוצים לקחת חלק.
וזוהי ברכה שיש הורים שכ"כ דואגים ורוצים בטובת ילדיהם מתנה משמים!!
יש אנשים שאצלם הניסיון הוא הפוך ומאד מאד קשה, שאולי ההורים לא כ"כ מראים את האכפתיות הדאגה והשתתפות במה שקורה לילדיהם.
מהשאלה שלך היה נראה לי שאת מאד מבינה את הצד הזה של ההורים, ואף יותר מכך, יש איזשהו מקום שאת רוצה שהם יהיו איתך בתהליך... אך את יודעת שהטוב הזה שיבוא מהשיתוף איתם יביא גם את הצד שלא כ"כ יעשה לך כיף... ואולי גם יהיה ממש לא נעים ומעיק.
הראיה הזו שתיארנו עכשיו, היא ראיה בגרותית של ניתוח הדברים מתוך בגרות, אין צד אחד למטבע, יש לו שנים, ואולי אפילו שלושה...
אחרי שמסתכלים על הנקודה הזו בבגרות, אפשר לנסות לחשוב, איזה תהליך טוב צומח מכך, ומתוך זוית הראיה הזו לפעול עם שיקול דעת.
אני בטוחה שיש פה כמה תהליכים טובים ובונים...
אני אתן לך פה בעזהי"ת דוגמא לתהליך אחד:
את, נמצאת במין תהליך מיוחד.. תהליך שמצריך מחשבה, התלבטות, של מי אני, מה טוב לי? איך יהיה לי יותר טוב?! כשההורים יתערבו או לא, כמה אני רוצה בכלל שהם יהיו מעורבים וכו´...
המחשבה הזו, והבירור הפנימי, של מי אני, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, עד כמה אני רוצה שההורים יהיו מעורבים, כמה הדעה שלהם חשובה בעיני, והאם בכלל אני רוצה וחושבת שזה טוב שכך דעתם תהיה חשובה בעיני, היא תהליך של התבגרות, של בירור עם עצמי- על עצמי, של התייצבות על הרגליים, של לקיחת אחריות על עצמי, ובנית תהליך של עצמאיות מסוימת...
בזווית ראיה כזאת, התהליך יראה כמצמיח רק טוב!!!
וכשרוצים להפיק ממנו את הטוב, ומשקיעים בכיוון הזה, הטוב שבכך יהיה הרבה יותר משפיע ומצמיח, למה אני מתכוונת?? איך אפשר להשקיע בתהליך ליותר טוב??
תשקיעי בעצמך מחשבה על זה, תכתבי לעצמך את הדברים, ותשקלי בבגרות ובראיית כל הצדדים איך לומר דברים, ואיך לא לומר מה שלא צריך להגיד.
איך אולי, במקום שאת רואה שדיבורים לא יקדמו, ליצור לעצמך מסננת פנימית, ולגרום לכך שגם אם יתערבו יותר מידי, הדברים לא יפגעו בבניה העצמית שלך, ושל התהליך שאת נמצאת בו.
אני בכוונה לא נותנת פה הצעות של איך לדבר עם ההורים או מה להגיד, ואיך כדאי לך להתייחס...
מהסיבה הפשוטה, שאני בטוחה , שאת מכירה את ההורים שלך הרבה יותר טוב מכל מי שיענה לך אי פעם תשובה כלשהי, בין אם הוא מכיר את ההורים שלך ובין אם לא, ומכיוון שכך את ורק את תדעי הכי טוב, מה לעשות ואיך לעשות.
ויותר מזה, הרגשתי משאלתך, שיש לך ראיה בגרותית נכונה, וכיווני חשיבה להתמודדות נכונה!!
ולכן מה שכן השתדלתי לעשות, זה להראות לך זווית נוספת לדברים, זווית ראיה שאני מאד אוהבת וחושבת שחשוב להשתמש בה,
מכיוון שהיא נותנת לנו בחיים לעבור את נקודות האתגרים בתור תהליך הרבה יותר בונה, מלמד ומחזק!!
מאחלת לך המון המון הצלחה!!
שתזכי למצוא את המיועד, בלי בילבולים ועיכובים מיותרים!
הרבה הרבה הרבה סיעתא דשמיא.
מוזמנת בשמחה לשאול או סתם כך להגיב במייל.
נחמה
nehamonet@gmail.com