שאלה
בימים האחרונים קיבלנו מכם, הנוער היקר, שאלות רבות מאוד (רובם נשלחו לדוא"ל).
השאלות נסבו סביב ההתנתקות, כשהמסר מכל השאלות הוא:
אין לנו כח... קיוונו, התפללנו, השתדלנו, זעקנו וייחלנו לרגע שה' יציל אותנו.
אבל, לא!
התאכזבנו.
עכשיו אנחנו פצועים, בוכים, זועקים וכואבים.
הרבה שאלות נשאלו: היכן ה'?! מה לא עשינו?! איפה הקב"ה?! למה אני מאמין?! האם יש עוד במה להאמין?!.... ועוד,
תשובה
נוער קדוש ויקר, הלב בוכה, ממאן להאמין שאכן ככה קרה לאנשים קדושים אלו שמסרו ומוסרים את נפשם על קידוש ה' ביישוב הארץ. היינו אתכם בדרום בימים האחרונים, ראינו אתכם (בנים ובנות, מבוגרים וצעירים...) צועדים בשדות, בכבישים, ביישובי גוש קטיף וזעקנו להקב"ה 'הבט למסירות נפש זו והצל את היישובים, לא יתכן שמול מסירות נפש כזו לא תתבטל הגזירה'.
אך אוי לעיניים שכך ראינו שנגזרה הגזירה, ראינו אנשים מפונים בתים נהרסים והלב בוכה וממאן להאמין.
אך דעו לכם נוער יקר שכל עוד לא נסתיימה ביצועה של הגזירה, כל עוד לא נגמר הכל, יתכן ונשוב בגאון לבתינו. ולמדונו רבותינו ש'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל ימנע עצמו מן הרחמים'.
ותשאלו, כיצד? הלא אנחנו רואים שהכל אבוד? שהכל נמחק?
אלפי דרכים למקום לעשות זאת ולבטל את הגזירה הזו, גם כעת – נמשיך להתחנן גם בשבת זו, שבת פר' ואתחנן, שתתבטל הגזירה הזו.
[לשאלת רבים על היום שאחרי.]
אי אפשר להתעלם, עד עתה ניסינו להגיד ולהאמין ש'היו לא תהיה', ניסינו לא לדבר על היום שאחרי, אבל כעת אי אפשר להתעלם.
'אין לנו עסק בחשבונות שמים. התפללנו, קרענו עולמות, כל אלה לא הלכו לריק, חשבונות שמים נשגבים מבינתנו. יש רגע שהאמונה מחזיקה אותנו. אמונה שלא נתונה למשברים, יהיו אלו קשים כואבים ואכזריים כפי שהיו...
[התפילות שלכם לא הלכו לריק. שום תפילה לא נאבדת.]
גם משה רבנו התפלל והתחנן שהוא רוצה להכנס לארץ, הוא בכה ויסד על כך תקט"ו תפילות, ובכל זאת הוא לא נענה, אך קיבל את רצון ה' גם כאשר תפילותיו לא פעלו את הדבר הספציפי שהוא ביקש. אנחנו מאמינים שתפילותיו של משה רבנו לא הלכו לריק... (הספרים הקדושים אומרים שכל קיומו של עם ישראל בכל הדורות עומד בזכות תפילתו אלו. הדברים המדויקים נמצאים בסוף התשובה)...
אתם חייבים לדעת, התפילות שלכם יפעלו. אסור לכם לחשוב לרגע שאם ההתנתקות תצא לפועל סימן הוא שהתפילות הלכו ריקם. אדרבא, כיהודים מאמינים אנו חייבים לשנן לעצמנו, ולדעת שהתפילות פעלו ויפעלו את שלהן, ותהיה להן השפעה לדורות, אולי לדברים הרבה יותר חשובים. גם אם ספציפית ביצוע ההתנתקות לא נמנע בעקבותיהן, אל תאבדו את האמונה, אל תאבדו את התקווה". (מתוך דברים שאמר הגאון הרה"ג אשר ווייס שליט"א כשבוע לפני הפינוי והציבור געה בבכי רם).
[לסיכום:]
לא על הכל ענינו בפירוט רב, ניתן לדון בהכל עוד ועוד, אבל השבת קרבה והזמן לוחץ, ועוד יש הרבה מה לומר,
כעת רק נוכל לסכם ולומר כי:
[כל צעד, כל מאמץ, כל תפילה, כל השתדלות... – הכל!!! נרשם למעלה, הכל!!! הותיר רושם, הכל הועיל לעם ישראל] - מתי וכיצד, איננו יודעים.
כעת רק נוכל לחזק אתכם בני הנוער היקרים והנפלאים, משפחות, אנשים נשים וטף,
חיזקו באמונה ובע"ה נראה פני גואל במהרה בימינו אמן.
להמשך הדברים נשמח לקבל תגובות. שאלות, כמובן שניתן להתקשר לקו ולהמשיך וללבן את הדברים.
אוהבים אתכם,
חברים מקשיבים.
[קישורים נוספים:]
אנו צרכים להתגאות ביהודים בגוש קטיף \ הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א: http://www.a7.org/news.php?id=121721
לא נשכח לא נסלח \ חברים מקשיבים: https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=6029
כיצד אנו באים בתביעה להקב"ה 'דור העקב' – כל כך נחותים? (מאמר נפלא): http://www.levhadvarim.com/view.php?book=04