ההצדקה של מסלול ההסדר

לכבוד השואל שלום,
השאלה שאתה מעלה היא שאלה רצינית ביותר וכמובן מאוד שנויה במחלוקת. אין מי שיוכל לתת לך תשובה אבסולוטית שכולם יסכימו, יש מי שחושב שדבר זה מוסרי ואף רצוי לעומת זאת יש מי שסובר שאין זה מוסרי כלל. מתוך כך גם אני לא יכול לתת לך תשובה שכזאת, מה שאני כן יכול לעשות לעומת זאת, זה לתת לך את דעתי כמי שהחליט בסוף להתגייס במסלול ההסדר. בנוסף אנסה להפנות אותך לכמה מקורות הנוגעים בדבר.
האמת היא שכאשר נכנסתי למסלול ההסדר שאלה זאת לא הטרידה אותי כלל, הישיבה התיכונית שלחה אותי לשבו"ש (שבוע ישיבה) והמליצה לי ללכת לישיבת הסדר. השאלה המוסרית עלתה רק כאשר הגעתי לישיבה, במהלך השנה הראשונה העלו החברים מהשעור את השאלה כל הזמן והתווכחו בענין יש מי שאמר שהוא רוצה לחתום וויתור כי הוא מרגיש לא מוסרי ויש מי שחשב ההיפך, הוויכוחים האלה כמובן הציקו לי כי לא הייתה לי עמדה בנושא והפריע לי שמעולם לא חשבתי על זה. השאלה התעצמה כאשר חברים שלי ממכינות התגייסו לשלוש שנים והתחלתי לשמוע את התלונות שלהם על הקשיים בצבא בזמן שאני נהנתי בישיבה והייתי אדון לעצמי. וכמובן שהשאלה התעצמה עוד יותר כאשר התגייסתי בפועל והייתי צריך לסביר גם לחברים שאיתם שירתי איך אני מרשה לעצמי לעשות שירות קצר.
תראה אני אסביר לך בדיוק את מה שאמרתי להם, אבל אני אתחיל עם לתת לך אותה ההקדמה שנתתי להם. בשביל להסביר את המוסריות של מסלול ההסדר צריך להגיע עם הנחה מוקדמת שרמת לימוד התורה והרגש הדתי בעם הוא חשוב. מי שלא מסכים עם הנחה זאת לעולם לא יוכל להצדיק את ישיבות ההסדר ויראה בהם עוול וניצול. אני אישית לא מרגיש את הצורך להתעמת עם אדם כזה, אלא רק את המחויבות להשתדל וגרום לו ולאחרים כמותו להעריך את חשיבות הדבר. לכן אני כותב לך את התשובה בהנחה שאתה מסכים איתי לפחות לגבי עניין זה.
אם אנחנו מסכימים שיש חשיבות לרמת לימוד התורה בעם ולרגש הדתי, אנחנו צריכים לפעול בשביל לשמור על הרמה ולהעלות אותה. אין לי עניין בזה שאנשים יתחילו להחמיר על עצמם סתם או לתופעה של חרדליו"ת וכדומה, אני לא מזדהה עם השיטה הזאת למרות שאני יודע שיש מי שמחזיק בה. כשאני מדבר על רמת לימוד התורה והרגש הדתי אני מדבר על הצורך שאנשים ירצו ללמוד מתוך ההכרה של "כי הם חיינו ואורך ימינו" ממהכרה שהתורה היא לב ליבה של היהדות, כשאני מדבר על רגש דתי אני רוצה שאנשים יבינו ירגישו ויפנימו את ההכרה בחשיבותה של היהדות, שלא ירגישו שהם אנשים רגילים אלא שיש להם חוק ישן ומגביל שאך ורק בשל המסורת הם כבולים אליו, אני רוצה שהם ירגישו את החיות של ההלכה ולימוד התורה.
לדעתי, כאן בדיוק נכנס תלמיד ישיבת ההסדר לסיפור. אני מניח שתלמיד הישיבה הוא אדם שרוצה ללמוד מתוך שהוא מכיר את ערכו של לימוד התורה. אני מניח שהוא אדם אשר רוצה ללמוד לא רק בשביל הגירוי האינטלקטואלי שבדבר, אלא בגלל שהוא מאמין כי הדבר יחזק אותו מבחינה תורנית, דתית אמונית. וכי זה יהפוך אותו לאדם טוב יותר. אני מניח שהוא אדם שרוצה להתמודד עם השאלות שמציב העולם בפניו ובפני העם ולעשות זאת ע"י כלים תורניים. אדם כזה, כאשר הוא יצא מן הישיבה, בין אם באמצע הלימודים בכדי לשרת בצבא ובין אם בתום הלימוד בישיבה בשביל להתחיל את חייב ה"אזרחיים" אדם כזה תהיה לו השפעה חיובית על סביבתו. ההשפעה יכולה להיות ע"י שיעביר שעורי תורה לבעלי הבתים באזור בו הוא גר, או ע"י דברי תורה בשבתות וכדומה. אבל אני לא משלה את עצמי ולא חושב שכל בחור ישיבה יוצא רב בית כנסת. אני חושב שההשפעה של בחור שכזה מורגשת אפילו בלי כל אלה. אדם שהשקיע שלוש וחצי שנים מחייו ללימוד ולבירור, לדעתי ישפיע מתוך שהוא משדר אכפתיות וכיוון. אדם כזה משדר לסביבה שהדברים אותם הוא עושה הוא לא עושה מתוך הרגל ומוך הכרח כי יש לו כיפה, הוא לומד ושומר שבת ומקיים כל מצווה אחרת מתוך שהוא יודע שזה הדבר הטוב האמיתי והנכון לעשות, מתוך שהוא מאמין בדבר.
אם אנו מניחים שאנו רוצים להוציא אל הקהילה אנשים שכאלה, לדעתי לא ניתן לעשות זאת מבלי תוכנית ההסדר. במצב בו אנו נמצאים היום, רוב האנשים מסיימים את התיכון בלי ידע ובסיס רחב כל כך ביהדות. בחור שמסיים את התיכון עומד כרגע לפני השנים הכי פוריות בחייו. אם אדם זה רוצה להתמודד עם כל הבעיות שהעלנו לפני כן ורוצה לבנות את עצמו בנייה רוחנית, הוא צריך להשקיע בזה הרבה זמן ומאמץ. זה בלתי אפשרי להגיע לרמת לימודים וידע גבוהה במסגרת של שנה או שנתיים, בכדי להגיע לרמה גבוהה צריך שלוש שנים ויותר. ללא מסגרת ישיבות ההסדר בחור כזה היה צריך לוותר על אחד משתי דברים, על השרות הצבאי או על הלימוד והבנייה העצמית. נניח לרגע שאותו בחור לא היה רוצה לוותר על אף אחד מהשתיים, והיה מתגייס לשלוש שנים האם נראה לך מציאותי שאחרי שלושת השנים האלו כאשר הוא מסיים את הצבא בגיל 21 הוא היה מצליח להתחיל ללמוד מחדש לעוד שלוש שנים ויותר? מה עם ללמוד מקצוע להתחיל לעבוד? להקים משפחה? במצב שכזה זה היה בלתי אפשרי. כמובן שיש יחידי סגולה שעשו זאת, אבל על יחידה סגולה אי אפשר לסמוך בשביל להחזיק עם שלם. אתה יכול להקשות עליי מהמסגרת של "השילוב" (שלוש שנים צבא שלוש שנים ישיבה) אבל ממה ששוחחתי עם חבר שלי באותה מסגרת, רוב הבחורים לא משלימים שלוש שנים של לימודים (והוא בניהם).
אז מה עושה מסגרת ההסדר? מסגרת ההסדר מאפשרת לאדם ללמוד לפחות, ואני מדגיש, לפחות שולש וחצי שנים, אבל בד בבד לעבור מסלול צבאי בסיסי, שמאפשר לו גם לשרת שירות קצר, וגם להכשיר אותו במקרה הצורך כשהיה (ח"ו) צורך בגיוס כוחות נוספים. בנוסף אותו הבחור נמצא במשך ארבע שנים במסגרת צבאית ומהווה הכוח הראשון אותו יגייס הצבא במקרה הצורך (כמו שאכן קרה להרבה מתלמידי הישיבה אשר סיימו את השרות הרגיל במבצע חומת מגן, והם היוו מערך הגיוס הראשון עוד לפני מערך המילואים).
כאן לפני סיום, אני רוצה להדגיש נקודה שאני רואה כחשובה מכל. אני חושב שכל מי שהחליט ללכת למסלול ההסדר צריך לראות את האחראיות שהוא נושא כאשר הוא מקבל מהצבא את ההיתר לשירות קצר. דבר זה בא לידי ביטוי הן בעשייה בפועל דהיינו לימוד רציני ומושקע, והן במישור התודעתי שהאדם צריך לדעת שהוא לא לומד רק בשביל עצמו אלא שם לעצמו מטרה להקרין כלפי חוץ. אדם שאינו מרגיש וחושב כך, לדעתי אין מקומו בישיבות ההסדר.
בנוגע למקורות אותם ביקשת, אודה על האמת שאת מה שכתבתי אמרתי על דעת עצמי, אבל אכן ישנן מקורות ללגיטימיות של הישיבות. אני מציע לך לראות את מאמרו של הרב לכטנשטיין "זאת תורת ההסדר" בו הרב מפרט את הסיבה שההסדר הוא לכתחילה, אתה יכול לראות את המאמר באתר של ישיבת הר עציון, או בכתובת הבאה: http://www.etzion.org.il/yeshiva/article4.html
כמו כן ישנה תשובה של הרב פיינשטין בנוגע לשאלה האם מי שיש לו אפשרות שלא להתגייס לצבא אלא רק ללכת ללמוד בישיבה (במסגרת חוק מי שתורתו אומנותו) מה עדיף שיעשה האם עדיף שייתגייס או לא. והרב פיינשטין פסק שעדיף שילכו לישיבה משום חשיבותו של לימוד התורה. ואע"פ שאני חושב שעדיף לשלב את השניים במסגרת ההסדר, מכל מקום יש משם ראיה לחשיבותו של לימוד התורה וממילא הצדקה לשירות מקוצר.
בברכה,
מאיר, צוות ישיבת הר עציון

ומצ"ב בזה השו"ת:

שו"ת אגרות משה יו"ד ד, סימן לג'
אם ללמוד תורה בישיבה או להתגייס לצבא

בע"ה עש"ק י"ז סיון תשמ"א.

מע"כ התלמידים החשובים מישיבת נתיב מאיר בירושלים מר דניאל קראוס נ"י ומר עפר טויבר נ"י.

הנה אף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש פ"א דבבא בתרא ח' ע"א הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות - רש"י) אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכנראה שהממשלה הכירה ג"כ את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.
והנני המברך אתכם להתגדל בתורה וביראה לתפארת בישראל
משה פיינשטיין.