שאלה
שלום,אני בת 15 וחצי מהדרום,דתית-לאומית,לומדת באולפנא וכו'.
לפני ארבע שנים בערך הקימו סניף בני עקיבא ליד הבית שלי,הלכתי ל2-3 פעולות ראשונות ואני זוכרת שנהנתי.עד שאבא שלי בא לבדוק את בסניף בשבת אחת והוא לא כ''כ אהב את הקטע של הבנים-בנות... אז הוא לא הסכים לי ללכת יותר.
באותה שנה סגרו את הסניף והעבירו אותו לחלק אחר של העיר,צירפו אותו לעוד סניף,והתקבל סניף מגוון יותר.
אחרי שסגרו פתחו באותו מקום את סניף אריאל-שכמובן נפרד.
לשם ההורים שלי לא התנגדו שאני ילך(חשוב לי לציין שההורים שלי מאוד בקטע של הדתיים לאומיים,אבל הם נגד חברה מעורבת)ואפילו עודדו את זה שאני ילך לשם.
בכנות,הייתי הולכת לשם בגלל שהקומונרית שלנו ושאר הצוות היו מהאולפנא שלי והייתי בקשר טוב איתם,ולא בגלל שהייתי מאוד נהנית...
גם היינו רק שלוש חניכות בשבט,ככה שהיה טיפה משעמם.שנה שעברה גם הציעו לי להדריך באריאל ולא רציתי-גם בגלל לחץ בזמנים,וגם בגלל שאני לא הרגשתי כ''כ שייכות לשם.
בקיצור...יצא לי להכיר כמה חבר'ה מבנ''ע-כמה מהם מדריכים וכמה חניכים,וממש התחשק לי להיות חלק מהם!! חלק מהעשיה המדהימה הזאת שנקראת בני עקיבא.
לפני כמה שבתות יצא לי להיות בסניף החדש הההוא <כבר לא כ''כ...> של בנ''ע (ללא ידיעת ההורים) והרגשתי מאוד מחוברת,שאני מוצאת את עצמי שם,שאני רוצה להיות שם ולעשות,ולפעול ולתת משלי.
אני מרגישה לא שייכת לאריאל בשום צורה,אבל בשביל ההורים שלי זה מאוד שייך.
אני מרגישה באמת שאם אני ילך לבני עקיבא אני יתפתח יותר מכל הבחינות,מבחינה דתית וחברתית-ולטובה..אני יותר יתרום מעצמי..
ולדרך שבני עקיבא הולכים אני שואפת להגיע.ובעזרת ה' אני גם ירצה לחנך את הילדים שלי ככה,שהילדים שלי ילכו לבנ"ע
אבל ההורים שלי ממש נגד חברה מעורבת,יש להם סטיגמות על בנ''ע,והסניף ההוא (שצרפו אותו לסניף אחר) הוא כן מעורב.לשבט שלי יש מדריך,הצוות מעורב,הפעולות מעורבות,הכל.
אבל יש שם גם הרבה חבר'ה על רמה ששומרים נגיעה(גם אני שומרת) וכו'.
אני יודעת שאבא שלי לא יסכים לי ללכת לשם,וקל וחומר להדריך שם...ואני כ''כ רוצה...!!
אני מרגישה מבוזבזת שאני בנתיים לא בשום תנועת נוער-ועד שיש מקום שאני מחוברת אליו-מונעים ממני ללכת אליו.
אני מקווה שתוכלו לתת לי עצות איך לדבר איתו,מה בדיוק להגיד לו כדי שיסכים לי ללכת...
תודה מראש....
תשובה
שלום וברכה,
לפני שאני משיבה על שאלתך בסוף מה שתיארת, אני רוצה לתת לך כמה נקודות למחשבה:
בואי קודם נחשוב למה את מרגישה שזה יהיה יותר טוב אם תתרמי בבנ"ע ולא באריאל. תראי, תרומה זה תרומה, זה פחות או יותר אותו דבר בכל מקום. צריך "ראש גדול", צריך להיות בעל אשיות מאוד חברותית. צריכה להיות בדמות התורם (במקרה הזה- מדריך) הרבה רגישות, אמפטיה. גם מאוד חשוב עבודת צוות טובה ויעילה ועוד תכונות שאני מניחה שאת יותר מרגישה אותן.
אם יש לך את זה, ואני מאמינה שיש לך את זה אחרת לא היית כל כך מאמינה בדרך הזאת ורוצה אותה, אז למה להתעקש על בנ"ע? זה לא אם לא תקבלי את התמיכה הדרושה מההורים, לא יהיה לך גב כביכול.
אני יכולה להעיד על עצמי שזה מאד קשה לעשות משהו בניגוד לרצון ההורים (אם הם מתנגדים בצורה נחרצת ועם סיבה זו או אחרת) אפילו אם מאד מאמינים בו. אחרי הכל, ההורים שלנו הם האנשים היחידים שבאמת דואגים לנו ורוצים שיהיה לנו טוב ושנוכל להוציא את המיטב שבנו. אני בטוחה שאין להורים שלך שום סיבה לעשות לך ´דווקא´, ולעשות הכל ע"מ שלא תמרי את פיהם חו"ח...
עוד משהו- חשוב שתביני את עניין התרומה לאחר. אם את מחפשת לך חיים קלים תמשיכי להתעקש על בנ"ע. אם תצליחי לשכנע אותם ותלכי להדריך בבנ"ע - זה הדבר הקל לעשות. אחרי הכל - את מכירה שם את כולם, את יודעת מה התפקיד דורש, את בצחוקים והרצינות עם כל מה שקורה שם. זה באמת החלק הקל, ואולי בגלל זה את לא תוציאי את המיטב שבך. הרבה יותר קשה ללכת למקום פחות אהוד, פחות ´מקובל´ ושם להשקיע את כל כולך. אומנם זה הרבה יותר קשה אבל זה הרבה יותר שווה את זה!! אחרי הכל למה את הולכת לתרום מעצמך?- בשביל שלך יהיה טוב או בשביל שלסניף, לחינוך, לחניכים, יהיה טוב?
נקודה למחשבה...
(ואם את עוד יכולה להשיג את המטרה האמיתית של תרומה לאריאל אז למה לא?).
לדוגמא- הרבה יותר קל לאהוב בן אדם שהוא אהוד על כולם, אבל הרבה יותר קשה לאהוב ולהתחבר לבנא´ שהוא קצת פחות אהוד, לא כך?
תארי לך איזה הרגשה תהיה לך כשתתרמי, כשתצליחי לתרום (למרות ה´כמיהה´ לבנ"ע) לאריאל. למקום פחות רצוי (אבל מצוי!!) אבל מקום שיותר צריך אותך...
לעניות דעתי, המצב הכי פחות אידיאלי, הוא המצב שאת כרגע נתונה בו - לשבת בבית ולא לתרום לא כאן ולא כאן. תראי, אם תתחילי להדריך באריאל מאד הגיוני שדברים ישתנו. מאד הגיוני שתחשבי אחרת לגמרי על כל מה שקורה שם. נכון, יכול להיות שאת עדיין תרצי להדריך בבנ"ע אבל את בינתיים תורמת את כל כולך הטוב לאריאל. מה יכול להיות יותר מעבודת קודש מזו? כשאני התחלתי את הש"ל שלי היה לי מאד קשה, לא הייתי מסוגלת להיפתח ולתת מעצמי לאנשים שעבדתי איתם. כמעט עזבתי. אבל לאט לאט הכרחתי את עצמי לעשות את הנדרש, וב"ה זרמתי עם זה והייתה לי את השנה הכי מדהימה!! גם אני, כמוך, נתקלתי בש"ל עם אנשים שממש לא בסגנון שלי אבל לומדים לגשר על הפערים וההרגשה אח"כ פשוט נהדרת ונכונה.
תחשבי על הדברים, אבל אם עדיין סגורה על עצמך שאת רוצה להדריך רק בבנ"ע אז יש מקום לדבר עם ההורים בצורה יותר רצינית. תסבירי להם שאת שומרת על עצמך, שזה לא צריך להדאיג אותם כל הקטע הזה עם החברה המעורבת (אגב- תחשבי אם זה באמת אמיתי- את לא חושבת שחברה מעורבת תקשה עלייך לתרום ולחנך כמו שצריך?). את יכולה גם ללכת על האפשרות של ביקורת- כלומר, ההורים יכולים לתת לך ביקורת מידי פעם. זה יכול להיות בתור תנאי- אם את מפירה תנאי מסוים אז את יוצאת מהסניף. את יכולה גם להזמין את הקומונרית מדריכים (וכד´) לשבת או משהו בסיגנון ע"מ שהורים שלך יראו שהשד לא נורא כ"כ. שיראו שהבת שלהם מספיק בוגרת ועם ראש על הכתפיים כדי לשמור על עצמה. זה יכול מאד להועיל...
אם כל זה לא יעבוד, אז אולי כדאי שתרדי מהעניין. זה אחד הדברים שלא כ"כ שווה להילחם עליהם עם ההורים. אם זה יגרום לכיסוחים רציניים אז תקבלי את העובדה שבבנ"ע את לא תדריכי. לך זה אולי נראה הדבר הכי חשוב בחיים וזה בהחלט נכון (אחרי הכל זה עניין של חינוך), אבל זה לא סוף העולם אם לא תמצאי את עצמך בבנ"ע.
תזכרי גם שאין כמעט הבדל רעיוני בין בנ"ע לאריאל, אם בכלל...
המון בהצלחה, ויישר כח על הרצון לתרום ולעזור!
רק טוב,
אודלי-ה
odelya99@speedy.co.il