הדרך שלי מול הצניעות המשפחה

ברוכה הבאה לגיל המיוחד הזה.

אין ספק שאת נמצאת במצב די מורכב.
מצד אחד, את מבקשת את החרות לבחון דברים בהתנסות עצמית; מאידך גיסא את נמצאת במסגרת שמחייבת אותך, ולא מאפשרת לך את כל המרחב החופשי שאת מבקשת ללכת בו.
קשה לי כמובן לומר לך באופן ממוקד מה כדאי לעשות, כי אני לא מכיר לא אותך ולא את הורייך.
ברם, אני יכול להציע לפחות שתי פתיחות, תחילת דרך:
א. האם את משוכנעת שאת לא יכולה לדבר עם ההורים שלך, בעת רצון, לא בויכוח ובשעת סערה כשהם מגבילים אותך, אלא דווקא בזמנים משמחים – על הרצונות שלך, החיפוש שלך, הבקשה לעשות דברים אחרים וכדו' ? אולי את פוחדת לעשות את זה, אבל זה בהחלט אפשרי לנסות, ולבקש מהם את האפשרות לבדוק את דרכך. אולי תציעי משהו שגם את וגם הם יכולים לחיות איתו, וזה יהיה הכי טוב.
ב. אפשרות שניה היא לעשות הפרדה בין מה שאת עושה בפועל, בצורה חיצונית, ובין מה שאת חושבת בפנים. את הרוח שלך אף אחד לא יכול לכלוא. על כן, את יכולה לעשות את מה מחויבת לעשות, אבל לחשוב את מה שאת רוצה.


כל טוב, ואשמח לעזור