הגירוש - רצון ה'?

שלום וברכה,
קודם כל, אני מתנצל על העיכוב... שאלת שאלה חשובה ורציתי לכתוב את הדברים בריכוז מיוחד. האמת היא ששאלת שתי שאלות, ואתחיל מהראשונה – [האם הגירוש שעברנו הוא רצון ה´?]
התשובה היא שמצד אחד כן, ומצד שני לא. כלומר, שתיכן צודקות... ואסביר את כוונתי.
כתב הרמח"ל במסילת ישרים פרק י"ט, על מידת החסידות:

אַךְ הַכַּוָּנָה הָאֲמִתִּית הַמְצוּיָה בַּחֲסִידִים אֲשֶׁר טָרְחוּ וְהִשְׁתַּדְּלוּ לְהַשִּיגָהּ, הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עוֹבֵד רַק לְמַעַן אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יִגְדַּל וְיִרְבֶּה... וְדָבָר זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב (רבה פרק ד), אָמְרוּ, "כָּל חָכָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְבַר תּוֹרָה לַאֲמִתּוֹ [וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו], וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם, וְלִכְבוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלַיְשׁוּעָה שֶׁתִּצְמַח בְּקָרוֹב, וּלְכִנּוּס גָּלֻיּוֹת, זוֹכֶה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּדְבָרָיו" וכו´. נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁזֹּאת הִיא הַכַּוָּנָה הַמְעֻלָּה, שֶׁהִיא רְחוֹקָה לְגַמְרֵי מִכָּל הֲנָאַת עַצְמוֹ, וְאֵינָהּ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וּלְקִדּוּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמִּתְקַדֵּשׁ בִּבְרִיּוֹתָיו בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. וְעַל זֶה אָמְרוּ (זוהר משפטים), "אֵיזֶהוּ חָסִיד? - הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ": וְהִנֵּה הֶחָסִיד הַזֶּה, מִלְּבַד הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹבֵד בְּמַעֲשֵׂה מִצְווֹתָיו עַל הַכַּוָּנָה הַזֹּאת, הִנֵּה וַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּצְטַעֵר תָּמִיד צַעַר מַמָּשׁ עַל הַגָּלוּת וְעַל הַחֻרְבָּן, מִצַּד שֶׁזֶּה גוֹרֵם מִעוּט כִּבְיָכוֹל לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְיִתְאַוֶּה לַגְּאֻלָּה, לְפִי שֶׁבָּהּ יִהְיֶה עִלּוּי לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר הַתָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה, "וּמִתְאַוֶּה וּמֵצֵר לִכְבוֹד יְרוּשָׁלַיִם וכו´, וְיִתְפַּלֵל תָּמִיד עַל גְּאוּלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשָׁבַת כְּבוֹד שָׁמַיִם לָעִלּוּי"... [שֶׁהֲרֵי אִי - אֶפְשָׁר לַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן לְהִתְרַבּוֹת אֶלָּא בִּגְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבְרִבּוּי כְּבוֹדָם], שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי, "וּמִתְאַנֵּחַ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא"..." העתקתי רק את מקצת דברי הרמח"ל, וכדאי מאוד לראותם בשלמות.
כל עיכוב בגאולתם של ישראל הוא צער גדול לשכינה, כי עם ישראל הם המגלים את שם ה´ בעולם. ומלבד זאת, כל צער של יהודי מישראל – ועל אחת כמה וכמה של אלפי יהודים צדיקים – הוא צער גדול בשמים. אפילו על אדם רשע שיוצא להורג על ידי בית דין אומרת המשנה (בסוף פרק שישי במסכת סנהדרין) "בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי, אם כן המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמן של צדיקים". ואין צורך להאריך את גודל הצער שעובר על המתיישבים בפרט, ובכלל עם כל מי שלב יהודי פועם בקרבו והוא מרגיש איתם הזדהות.
מצד שני, אותו רמח"ל שחיבר את הספר ´מסילת ישרים´ חיבר עוד ספר, בשם ´דעת תבונות´. בספר זה הוא מאריך לבאר, שיש שתי הנהגות שאיתן הקב"ה מנהיג את העולם. האחת היא ´הנהגת המשפט´, והשניה היא ´הנהגת היחוד´. הנהגת המשפט היא ההנהגה שקשורה לבחירה החופשית של האדם, כלומר – היכולת שנתן הקב"ה לנבראים לבחור בטוב או ברע, וכן העונש האלוקי על מעשיהם. הנהגת היחוד פירושה ההנהגה שבה הקב"ה מוביל את עולמו לעבר הגאולה השלמה. הרמח"ל מבאר כי בעומק, שתי ההנהגות הללו שלובות זו בזו, ואין דבר אשר לא יתגלגל בסופו של דבר לטובת גאולתם של ישראל "כי כך היא המידה ודאי, שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם, וכעניין שאמרו כל מאי דעבדין מן שמיא לטב, והם הם דברי הנביא ישוב אפך ותנחמני". וכל הספר "דעת תבונות" עוסק בביאור שתי ההנהגות האלה, וכמובן אי אפשר לסכם אותו בתשובה באינטרנט... בכל אופן ברור שברובד הפנימי, הגירוש יוביל אף הוא לתיקון השלם, ומבחינה זו הוא רצון ה´. כמובן, כל זה במישור ההשגחה, אבל במישור הבחירה המהלך נעשה מבחירה חופשית, והאחראים עליו עתידים ליתן את הדין, או שיחזרו בתשובה.
באופן כללי, דור הגאולה מתאפיין בכך שהנהגת היחוד היא ההנהגה העיקרית, שבה מנהיג ה´ את עולמו, ובמיוחד בגאולה שבאה שבאה "בעתה", בדרך של "לא זכו". (להבדיל מגאולה שבאה כתוצאה מ"זכו אחישנה"). הקב"ה קבע זמן לגאולתם של ישראל, והוא מסובב מהלכים בעולם שיזרזו את הגאולה הזו. דומה הדבר לגלות מצרים, שלא באה כעונש לישראל אלא המהר"ל מסביר שהיא היתה "כור ההיתוך" שבו נולד עם ישראל. אני חושב שהגירוש הביא לזיכוך רוחני גדול של עם ישראל, על ידי כל העוצמות האמוניות והמעשיות שהתגלו במהלכו.
כל התקופה האחרונה הביאה רבים בתוכינו למסקנה, כי חייבים להפיח רוח ונשמה במדינה, ואולי גם זה אחד הלקחים המרכזיים שלמדנו. אולי ה´ רצה לעורר אותנו, שלא נשב על זרי הדפנה ונניח לאנשים חסרי אמונה להמשיך להוביל את מהלכי הגאולה. לציונות המנותקת מאמונה היה תפקיד חשוב, לבנות את הארץ, אבל יש שלב שבו מגיע תורינו.

[ביחס לאמירות הרבנים], אני מצרף כמה קישורים:
האם לא טעו הרבנים שלא התכוננו ליום שאחרי? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=70861
ויש עוד תשובות שאפשר למצוא אותן על ידי חיפוש המילה ´רבנים´.
חג שמח,
יעקב, חברים מקשיבים.
yaakov@makshivim.org.il