הגיע החופש ונמאס לי להיות הסינדרלה של המשפחה

ממש לא תינוקי ומאד טבעי ומובן.
ואני מתארת לעצמי שיש יותר מאחת שאם זה היה קורה לה הכל היה מתפוצץ כבר ביום-יומיים הראשונים של החופש.
נראה מהשאלה שלך שמדובר במשהו שלא התחיל היום פשוט עכשיו כשהגיע החופש ויש קצת זמן כל הקטע הזה בא לך בווליום גבוה יותר.
בואי נאמר שיכול מאד להיות שאמא שלך מבקשת ממך בתור הבת היחידה לא כי היא חושבת שאת אמורה להיות שפחה או משהו בסגנון,
אלא פשוט היא יודעת שעלייך היא יותר יכולה לסמוך, כי איך נאמר את זה בעדינות, בנים בלי לפגוע בכישרון ובכבודם קצת פחות רגישים לדקויות,
ומה זה משנה אם יש עוד סימן של קפה על הכוס, ותהיי סגורה על זה שלרוב הם בכלל לא ישימו לב לזה.
לא שזה מצדיק משהו, כן? אבל תסכימי שאם מסתכלים ככה על הדברים קצת נרגעים.
עכשיו כשאת רגועה יותר בואי ניתן עיקרון לחיים ואחר כך נמשיך עם מה כדאי לעשות בתכל´ס.
אולי אני טועה, אבל מהצד הזה של המסך נראה שיש פה מישהי שקצת-הרבה כועסת,
וכדאי לדעת שלא בריא לשמור דברים בבטן, לאגור ולאגור ו...בום! יום אחד להתפוצץ.
ושלא תביני לא נכון אף אחד לא אומר שהיית אמורה להתעצבן כבר ביום הראשון.
רק כמו שמבלון יש כל מיני שיטות להוציא ת´אויר –
יש מי שלא יקשור וישחרר בעדינות, יש כאלה שאם כבר קשרו יפתחו ת´קשר וישחררו, ויש כאלה שפשוט יתקעו סיכה ופיניטו לקומדיה.
מה שאני מנסה לומר או יותר נכון אומרת פה, שבחיים כמו בבלון יש כל מיני דרכים להוציא אוויר מבעיות עם אנשים,
את יכולה לעשות את זה תחת קונטרול ואפשר גם בבום של להתפרץ ולכעוס.
וסתם לידע כללי הבחירה בשיטה היא בין השאר גם עניין של טיימינג.
ברגע שאת אוגרת ואוגרת, ועוד מאכילה את עצמך בכמה האחים מרגיזים, ואיך אמא שלך לא חיה נכון ומה נראה לאבא שלך עם תפיסות ימי הביניים שלו,
אז את מתנפחת ומתנפחת ובאמת שלא צריך יותר מסיכה קטנטונת ומקרה הכי פיצפון בשביל שתפוצצי על כל העולם ואשתו ותשחררי את כל מה שלחץ לך על הלב בימים האחרונים.
לא שהאופציה מהקצה השני של הסקאלה להתחיל לשפוך ישר שזה מתחיל לקרות היא יותר טובה.
בכלל כל מה שהוא לשלוף מהמותן לרוב לא מוכיח ת´צמו.
אז מה כן?
תתפסי לך כמה רגעים של נחת ואפשר גם כוס קפה (שתשטפי אח"כ ;) ...) ותגדירי לעצמך מה בדיוק מפריע לך ואיך את חושבת אפשר לשפר ת´מצב.
לצורך העניין את גם לגמרי יכולה להשתמש בשאלה שכתבת לנו.
אחרי שאת רגועה לכי לאבאל´ה ואמאל´ה ותשאלי אותם מתי אפשר לדבר איתם,
ואז על כוס קפה ועוגה תשתפי אותם בתסכול שלך, במה הם מציעים לעשות,
ואולי מזה תצאו לפורום רחב יותר של תיאום ציפיות עם כל המשפחה וחלוקת עבודה מי עושה מה ומתי שיכולים יותר מלהרגיע ולסדר ת´עניניים.
באותה מידה את יכולה גם לכתוב להם מכתב שממנו תצאו בסופו של דבר לכינוס של המשפוחה.
כי בינינו, וכאן את יכולה לרשום לעצמך עוד עקרון לחיים, ב-99% מהמקרים השאלה היא לא מה אומרים אלא איך אומרים.
שיהיה אחלה חופש ושבמקום לצאת ממנו עם תחושת סינדרלה תצאי מלכה.

כל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com