שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב.
לאחרונה התעוררה מחלוקת בישיבתנו הקדושה. אחד התלמידים קרא לציבור להתפלל בלחש בפסוקי דזימרא, ברכות ק"ש וכו', ולעמדתו הביא את דברי המשנה ברורה בסימן ק"א סק"ז, האומר שהציבור מחויב להתפלל בשקט אם זה מפריע לשאר הציבור, ומוסיף שהדברים נכונים גם לפסוקי דזימרא. בררנו את הנושא, ולדעת המגן אברהם, הִמצאות הסידורים בימינו איננה מוציאה טעם זה מעניינו.
האם הדברים נכונים גם אם הציבור המוטרד מהרעש הינו מיעוט? אילולא הציבור המוטרד היה הרוב, לענ"ד השו"ע לא היה מביא את דבריו, מפני שהרוב היה גורם למיעוט המרעיש להיות בשקט? עליי לציין שלשני הצדדים - הלוחשים ומרעידי הקירות - הכוונה בתפילה עומדת לנגע עיניהם, ולא אינטרסים צדדיים וחסרי משמעות?
מה על הציבור לעשות? האם על הציבור להענות לקריאה זו? דברי הגמ' (ברכות כד) ובעקבותיהם דברי מרן, חריפים מאוד על המתפלליפ בקול, אם מפני שהם "גסי רוח", ואם משום כך שטרדת הציבור עומדת לנגד עיניהם.
לפי זכרוני, ברוב מוסדות התורה על כל גווניהם, קהל המתפללים נוטה אחר אותם רעשנים.
שבוע טוב
תשובה
בס"ד
על מנת שתוכל לדון בענן יותר בדיוק ראה את לשון השו"ע אורח חיים סימן קא ס"ע (ב)
לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו. והני מילי בינו לבין עצמו, אבל בצבור אסור - דאתי למטרד צבורא: הגה ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו – מותר.
(ג) י"א שבראש השנה ויום כיפור מותר להשמיע קולם בתפלה אפילו בצבור: הגה וכן נוהגין ומכל מקום יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי:
והמשנה ברורה כתב שם בס"ק (ז)
"ואפילו בפסוקי דזמרה טוב שלא להרים קול כי הקב"ה שומע בלחש לא כאותם המגביהים קולם יותר מדאי ומיהו בשבת שנוהגים שאחד אומר פסוקי דזמרה בקול רם שפיר דמי".
אם קוראים את דברי השו"ע ובמשנה ברורה רואים שיש שלוש סגנונות של תפילה.
[ א - ] בלחש – שלא שומעים קולו.
[ ב - ] בקול - שומעים קולו.
[ ג - ] מגביהים קולם יותר מידי.
השולחן ערוך אומר שבתפילת י"ח אסור להגביה קולו בציבור לצורך כוונת הלב כי זה יכול להטריד את הציבור. ובראש השנה וכפור שאין לאנשים סידורים - מתפללים בקול לצורך האחרים. ומעיר הרמ"א שגם בימים אלו אין להתפלל בקול יותר מידי כי זה כבר מפריע.
על ה"יותר מידי" הזה מדבר המשנה ברורה.
ולכן אני חושב שתנהגו שמותר בישיבתכם להתפלל בקול ולא יותר מידי.
ואם תשאלו מהו "בקול" ומהו "יותר מידי"?
קול – הוא מה שהציבור שומע אותו ויכול להבחין בדבריו כמו בתפילת י"ח של ראש השנה וכיפור . כל מה שמעל זה עד הקול שהחזן מתפלל בו כתר וקדושה – זה היותר מידי שעליו מדברים הפוסקים.
ויהי רצון שתשמע תפילתכם ברצון מתוך אהבה ודיבוק חברים