שאלה
לפעמיים אני ממש מרגישה ככה (כמו הכותרת). מטיפול לטיפול בלי הפסקת נשימה, מכשלון לכשלון ואכזבה לאכזבה. זריקות, בדיקות משפילות, תרופת בלי סוף, כספים הרבה מעבר ליכולת, הפלות, גרידות, נסיונות. לא יכולה יותר להתמודד. החסרון קשה עד כדי כאב. קראתי תשובה של הרב לח'ברה ששאלו על הקושי בעיכוב מציאת הזייווג, התשובה אכן מתאימה להרבה מקרים, ואכן התחזקתי ממנה,(והייתי רוצה לשמוע ולהתחזק עוד) אבל מה עושים בפועל? ביומיום הכואב? עשינו כל השתדלות מצידנו, מכל הכייונים אם זה הרפואיים ואם זה עצת רבנים ותפילות.
מתפללים, ויודעים שהכל מאיתו יתברך לטובה. אבל הכאאאאב, אוכל מכל הכיונים. גם אני רוצה לקחת חלק בגאולת עמ"י להרחיב אותו ולהביא דורות ודורי דורות אחרי שיעשו את רצון ה'.
תשובה
אני מבין וחש את כאבך. אבל יש בו גם נקודה פנימית של חוסר אמונה. השם יתברך יודע איך לנהל את חיי כל אחד מאיתנו בצורה הכי טובה.
את רוצה לקחת חלק בגאולת עם ישראל? מצוין, אשרייך. אבל האם רק להביא ילדים לעולם זו הדרך לגאולה? אפשר לעשות הרבה לקירוב הגאולה בתחומים רבים מאד. יש כאלה שכבר נולדו אך רחוקים מאמונה ומצוות. ו"כל המלמד בן חברו תורה - כאילו ילדו", אפשר לעסוק בזיכוי הרבים ו"ללדת" נשמות לגופים שכביכול חסרים נשמה.
השם ימלא כל משאלות ליבכם לטובה.
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם