האתגר הגדול של הימים האלה – אסור לפספס!

שלום וברכה,
תודה רבה על השאלה. אני שוהה בימים אלו בגוש קטיף, וממש מרגיש כאן מסביב אוירה מאוד מחזקת. את הדברים הבאים אני כותב בזכות המקום הזה, בזכות השיחות מרבנים ששמעתי, ובזכות כל האנשים הנפלאים, תושבי הגוש, שיוצרים כאן את האוירה המרוממת.

****************** הקדמה *********************

העיסוק והמחשבה על השאלה ´מה יהיה בסוף, הגירוש ימנע או חלילה לא´ הם מאוד מובנים וטבעיים לכולנו. לא נראה לי שיש אחד שאוהב את עם ישראל וארץ ישראל ולא חושב על כך.
אולם, נראה לי שאנחנו חייבים לעשות מהפך בחשיבה.
במקום לעסוק בתקופה הזו בפרשנויות, הערכות, תחזיות והימורים מה יהיה, נשתדל כמה שיותר, ועד כמה שהדבר אפשרי, להפוך את התקופה הנפלאה הזו לתקופה יוצרת, בונה, תקופה שעוד נתגעגע אליה, מה שלא יהיה בסוף. עוד נתגעגע לזמנים האלו. מי שעבר משברים בחיים, וזכה לעמוד בהם בכבוד ולהיות כל הזמן מול ה´ יתברך – מספר שהזמנים הללו הם הזמנים הנפלאים ביותר, שהם הימים אשר משאירים רושם עצום של קרבה אל ה´.
עד היום, שמענו על תקופות גדולות שהיו לעם ישראל – רק בסיפורים. סיפורים מהתנ"ך, מספרי ההסטוריה, סיפורים מההורים שלנו (על התקופה שלפני הקמת המדינה ומלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, ועוד). אלו היו תקופות גדולות מאוד, שבנו בכל מי שהיה בהם עוצמות גדולות מאוד. עד עכשיו, המילים אמונה וביטחון היו לרובינו סיסמאות. עכשיו זו השעה להפוך אותם לחלק מהאישיות שלנו, להפנים את משמעותם, וככל שנעמיק יותר בדברים ונתבונן בהם, נצא עם רווח ענק ונקי לכל החיים.
כיון שהדברים מעט ארוכים, חילקתי אותם לפרקים. אני חושב שכדאי להתבונן בדברים, להפנים אותם, ולהוסיף עליהם איש איש משלו.

********************* הסגולה של ר´ חיים מוולוז´ין ****************
מהו, בעצם, ביטחון?
ביטחון אין פירושו להיות נביאים ולדעת מה יהיה.
ביטחון פירושו הישענות מוחלטת על הקב"ה, מתוך ההפנמה של היסוד הגדול ש"אין עוד מלבדו", אין כח בעולם שיכול להמרות את רצונו, ושכל מה שיהיה – יהיה לטובה.
הביטחון אינו רק הישענות פסיבית, אלא הוא כח יוצר ופועל. ככל שאדם בטוח יותר, כלומר ככל שהוא נשען יותר ומלא אמון בקב"ה שמה שלא יהיה יהיה טוב, הוא זוכה לכך שהחסד מאת ה´ יהיה חסד גלוי ומתוק יותר. כך אנו רואים בפסוקים רבים, כמו "הבוטח בה´ – חסד יסובבנו", "אשרי אדם בוטח בך", ועוד.
בספר תהלים פרק כ´ מובאת תפילה של דוד המלך, לפני יציאה למלחמה: יענך ה´ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב, ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך" וכו´. והנה באמצע המזמור יש מעבר חד וללא מובן: "[עתה ידעתי] כי הושיע ה´ משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו".
הרגע התפללת, איך פתאום ´עתה ידעתי´?
מסביר המלבי"ם שהתשובה לכך ניתנת בפסוק הבא: "ואנחנו בשם ה´ אלוקנו נזכיר". עצם ההישענות על הקב"ה נותנת לנו את הכוח ואת העוז. וכך מסופר במדרש: "מעשה היה בקיסרין, והיה שם איש גדול, והיה לו שם במדינה, והיה שם איש אחר, והיו שומרי המדינה עוברים, מצאו אכסנאי אחד תפשוהו. אמר לו הניחוני, בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כן הניחוהו ושמרוהו עד הבקר. בבקר הביאוהו אצלו, אמרו לו בן ביתך מצאנו אמש. אמר לו בני אתה מכיר אותי. אמר לו לאו. אמר לו והיאך אתה בן ביתי אמר לו בבקשה ממך איני בן ביתך אלא בך בטחתי שאלמלא אמרתי כך היו מכין אותי. אמר לו בשביל שבטח בי הניחוהו".
כל אחד מאיתנו צריך לחשוב ולהפנים כמה שיותר את היסוד הזה, לא רק בשכל אלא בכל כוחות החיים. ככל שנפנים יותר את הדברים הם יהפכו לחלק מהאישיות שלנו, ונצא עם רווח אדיר. אתמול ראיתי שכתוב באחד הספרים שתקופת שלשת השבועות מקבילה מבחינה מסויימת לתקופת עשרת ימי תשובה, שבכל אחד מהם יש פוטנציאל גדול של חיים. אסור לפספס!
וכך כתב ר´ חיים מוולוז´ין בספר "נפש החיים" ג, יג: "ובאמת הוא [ענין גדול וסגולה נפלאה] להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שם רושם כלל,
כשהאדם קובע בלבו לאמר: הלא ה´ הוא האלקים האמתי,
ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל,
והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו.
ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם,
ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה.
כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שם דבר כלל".

**************** המציאות של עם ישראל – קשר חי עם הקב"ה ********************

כתבת "ברור שאנחנו מאמינים, אבל צריך להיות מציאותיים".
אני מסכים!
כי [המציאות של עם ישראל היא האמונה], וארחיב קצת. אני כותב על כך לא מפני שלפי תורת הסיכויים נראה שאין סיכוי, המצב הוא ממש לא כך כפי שאכתוב קצת בהמשך, אבל אני מעדיף להתחיל בעניין המהותי.

על עם ישראל אפשר להסתכל כעל עם רגיל, שמנהל את חייו לפי חוקי הטבע, אלא שמידי פעם יש חריגות וקורים לו דברים לא צפויים. מידי פעם יש איזו ´יציאת מצרים´, מידי פעם יש קריעת ים סוף, מידי פעם איזה אחד בשם המן גוזר להרוג את כולם וישראל ניצלים, מידי פעם יש כמה מאות אלפים מול מליוני ערבים שמשתוקקים להשמיד אותם – ובכל זאת עם ישראל יוצא מנצח, במקרה הוא חי אלפי שנים, בעוד שאימפריות שלמות קמו ונפלו. וכו´ וכו´.
אבל כמובן שזה לא כך. לפעמים "אין בעל הנס מכיר בניסו", ולכן אצטט את דברי הפילוסוף הצרפתי ז´אן פול סארטר: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההסטוריה האנושית. העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן" (מופיע ב "עם לבדד ישכון", יעקב הרצוג, עמוד 58). כך התבטאו גם רבים אחרים, ויש תחת ידי עשרות ציטוטים של אנשים ישרים מאומות העולם שמודים בפלא ההסטורי הזה.
מתוך החוברת "הפלא הגדול בהסטוריה", הוצאת ערכים: ההסטוריה זורמת בקצב הזמן. העולם הולך ומשתנה – תרבויות מתנוונות ונכחדות. אימפריות קמות, צוברות עוצמה ושוקעות. עמים חדשים עולים על במת ההסטוריה, משחקים את תפקידם ונמוגים אל ערפילי הזמן, אישים רבי השפעה נשכחים, שינויים ותמורות חלים ללא הרף בתולדות האומות.
העמים, כמו בני האדם, הם בני תמותה. האדם סופו למות, זה חוק הביולוגיה. העמים סופם לשקוע, זה חוק ההסטוריה.
... העם היהודי, למרות תפוצתו הרבה, על אף היותו מעורב בחייהם של תרבויות רבות עוצמה, על אף הסכנות, האסונות, הפגיעות ונסיונות ההשמדה, המשיך להתקיים. הוא הוכה, הוא הוספד, והוא קם לתחיה מבין המתים.

את פשרה של החידה הזו אנחנו יודעים: הקב"ה מלווה את עם ישראל על כל צעד ושעל. הוא צמוד אליו תמיד, כדברי הפסוק "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם, כי אני ה´ אלוהיהם".
זוה נקודת המוצא לדיון – חייו של עם ישראל אינם מתנהלים לפי תורת הסיכויים הסטטיסטית.
כמובן, היתה גם גלות והיו יסורים קשים, שגם בהם ליוה אותנו הקב"ה. זו היתה תקופה של "הסתר פנים", וכמו שמסביר הרמח"ל – זה לא שהקב"ה לא משגיח עלינו, ודאי שכן, אלא שה´ [מסתיר] את פניו, כך שמבט חיצוני נראה כאילו הופקרנו. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם".
כל זאת על תקופת "הסתר פנים", אבל ב"ה, אנחנו זכינו לחיות ב[תקופה של הארת פנים]. הן במבט כללי על עם ישראל מאז הקמת המדינה, שמדינה קטנה המוקפת בכל כך הרבה אויבים הפכה להיות מהמדינות המתפתחות בעולם, תוך זמן כל כך קצר, וכל המלחמות וכו´, והן במבט הממוקד לגוש קטיף בשנים האחרונות, אשר ידע אלפי סיפורי ניסים. באופן כללי, לימדו אותנו חכמים שחוץ לארץ הוא מקום של "הסתר פנים", וארץ ישראל – של "הארת פנים".
היינו השבת אצל חברים בנוה דקלים. תוך כדי השיחה שאלה האשה את בעלה: ´כמה ניסים היו לנו עם פצמרי"ם, 3 או 4´? את המשפט הזה שנאמר בשיא הטבעיות אני לא אשכח, אבל ככה חיים שם. כל תושב יכול לספר על ניסיו הפרטיים. אצלם למשל מדובר בשני פצמ"רים שרסיסיהם נחתו בסלון אבל לא פגעו באף אחד, בפעם נוספת בה התעכבה האמא דקה בדרך להבאת הילדים לגן, ובדיוק נחת פצמ"ר במרחק דקה הליכה מהמקום שהם היו. סיפורים אלו מצטרפים לאלפי סיפורים, שחלקם הקטן מרוכזים בספר. וכמו שאמר הרב שמואל אליהו שליט"א, ניסים כאלו לא ארעו מאז יציאתנו לגלות.

עד כאן ניסיתי לנתח את ה[מציאות], והמסקנה העולה מהניתוח הזה היא שבמבט הכי ריאלי, יש בסיס חזק מאוד לאמונה ולתקווה שהגירוש לא יתבצע, כי הקב"ה ממשיך להיות אבא שלנו וללוות אותנו, וזכינו להיות בתקופה של הארת פנים. אבל גם אם חלילה הוא כן יתבצע, אין הדבר משנה בכהוא זה את הביטחון בה´, את השלווה המוחלטת והידיעה שה´ ממשיך להשגיח עלינו ולאהוב אותנו.

************************האם כל זה רלוונטי גם עכשיו???**********************

אם ה´ היה רוצה שהגירוש לא יתבצע, למה נראה שהרכבת ממשיכה לדהור?
אנחנו חייבים להרגיל את עצמנו לאמת הגדולה שהקב"ה הוא מלך העולם. כאשר ה´ ירצה לעצור את התוכנית, אין שום חשיבות לשאלה באיזה שלב הכנה היא נמצאת! זה שהתוכנית נראית מתקדמת אינו מוכיח שום דבר, כי אנחנו רואים כמה כוחות נבנים בתקופה הזו, ואולי התוכנית צריכה להתבטל דוקא בזכות כוחות האמונה הגדולים שיתגלו בעם ישראל בתקופה הזו, הרוחניים והמעשיים.
בדיוק באותה מידה בה האמנו לפני שנה וחצי שהתוכנית יכולה להתבטל, כך אנחנו חייבים להאמין גם היום! ואם העובדה שההכנות מתקדמות גורמות להיחלשות האמונה שה´ יכול ברגע אחד לבטל את התוכנית, אז יש לנו אתגר גדול, להעמיק ולפתח עוד את הדביקות בה´ את ההפנמה שהקב"ה לא כבול לאף כח במציאות. התקופה הזו לא תחזור! זוהי שעת המבחן, אבל בשונה ממבחנים אחרים – מותר לנו ללמוד תוך כדי...
בספר שמואל מובא תיאור של אחת המלחמות עם הפלשתים, כאשר הם היו מצרים לישראל וישראל לא היו יכולים אפילו להכין כלי נשק "וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנו". אומר יונתן לנערו "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה ה´ לָנוּ כִּי אֵין לַה´ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט". אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, וקל וחומר עכשיו כשהחרב עדיין אינה מונחת על הצואר.

כדאי גם לדעת שגם בדרך הטבע הרגילה, המצב בכלל לא חסר סיכוי, למרות שככה מציירים אותו בתקשורת. כידוע, הכוחות המיועדים לביצוע הגירוש חסרי מוטיבציה לחלוטין. כל ערב הולכים אליהם תושבי הגוש ומדברים איתם מלב אל לב, ויש המון תוצאות.
את חוסר המוטיבציה הזו אפשר לראות כבר עכשיו, כשעשרות אלפי חיילים קיבלו פקודה לחסום את הכניסה לגוש ומאות מתוכם סירבו, רבים נוספים ביקשו לא להשתתף במשימה ובקשתם התקבלה, וגם רוב מי שנשאר במחסומים הינו מחוסר מוטיבציה, מה שהביא לכך שאלפי אנשים הצליחו להיכנס לגוש גם לאחר סגירתו, הרבה פעמים בסיוע החיילים עצמם ואני יודע על כך מעדויות אישיות.
אחת מהדרכים המרכזיות של המאבק במתיישבים הוא הנסיון לייאש אותם. בתקשורת ובאנשי השמאל בכלל מדברים על הגירוש כעל עובדה מוגמרת, ובכך הם מנסים לרפות את ידי המתיישבים. הם לא האמינו שכמעט כל תושבי הגוש, למעט משפחות בודדות, לא יפנו למנהלת הגירוש. הם לא האמינו שחקלאי הגוש ימשיכו להאמין ולזרוע, בסיועם של כל עם ישראל. העובדות האלה פשוט מתפוצצות להם בפנים, והן כוחות האמונה הגדולים שנבנים בתקופה הנפלאה הזו, שפשוט לא שייך לפספס אותה.
[כל אחד מאיתנו נקרא לא רק להאמין, אלא גם לפעול], "וכל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו". כך שאנו נוכל לבוא ולומר לפני הקב"ה ´אנו את שלנו עשינו, אנחנו מבקשים שתגמור את המלאכה´.

[מה, אפשר לנצח את צה"ל? את צה"ל שניצח כל כך הרבה מלחמות?]
אם אנחנו שואלים כזאת שאלה, שכחנו דבר פשוט: "כי ה´ אלוקיך נותן לך כח לעשות חיל"!
צה"ל ניצח את כל המלחמות, כי ה´ נתן לו את העוז לנצח אותם. צה"ל לא יוכל לפגוע בזבוב אם ה´ לא ירצה – את העניין הפשוט הזה אנחנו צריכים לחזור ולהפנים, ואולי ההפנמה הזו היא אחת מהמטרות האלוקיות של כל העניין.

***********************אז מה צריך לחשוב – יהיה או לא יהיה?***************

כמו שפתחתי, אנחנו צריכים להשתדל להפוך את הימים האלה לימים בונים ומחזקים, ולא להפוך בהם לסטטיסטיקאים.
אולם, כמובן שאי אפשר להתעלם מהשאלה שבוערת בתוכו של כל אחד, מה יהיה?
וכאן יש שני צדדים למטבע.
מצד אחד, אנחנו צריכים להאמין שהקב"ה יקבל את תפילותינו, שהחסד האלוקי יהיה גלוי לכל, וגוש קטיף תמשיך להיבנות לנצח.
יחד עם זאת, חשוב להשאיר מקום בראש לאפשרות שהקב"ה מתכנן דברים עוד יותר גדולים ממה שאנחנו חושבים, לתפילה יש כח עצום אבל יש לקב"ה עוד חשבונות. ושוב, מה שברור הוא שהקב"ה ממשיך להיות אבא שלנו.
אנחנו לא יודעים אם סיימנו את הניתוח של השנה וחצי האחרונות. כמובן, אנחנו מקווים שכן. מה שבטוח, בסופו של התהליך נראה איך הכל היה לטובה. ראינו כמה דברים טובים ומבריאים כבר צמחו מהמהלך הנוכחי, ומצידנו אנחנו מחוייבים להמשיך ולהתפלל ולעשות איש איש כפי יכולתו. לא ניכנס כאן לשאלה המפורסמת – בשביל מה בכלל להתפלל, הרי ה´ ודאי יודע מה טוב. נציין רק שהקב"ה מצווה אותנו להתפלל בעת צרה, ומכאן שזהו רצונו, כי התפילה מבטאת את קשר החיים שלנו עם אבינו שבשמים, והיא עצמה פועלת. אנחנו את שלנו עשינו ונעשה בע"ה, ואנחנו מתפללים לקב"ה שישלים את המלאכה.
***************** הפתעה? ********************

אנחנו צריכים לזכור ש[כל מה שעובר עלינו - אינו הפתעה פתאומית]. ידענו זה מכבר שכך יהיה. המשנה בסוף סוטה מתארת הרי את השפל הנורא שיגיעו אליו בעקבתא דמשיחא. גם הגמרא (סנהדרין צז ע"א) הוסיפה:
"דור שבן דוד בא בו - תלמידי חכמים מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה. וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות. עד שהראשונה פקודה - שניה ממהרת לבא".

גם הגר"א - לפני כ-250 שנה, הודיע לנו מראש מה יהיה, ביתר פירוט (קול התור פ"א אות יב):
"לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים... [לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה...] לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בזה היא נקנית ממש... עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על ידי ארמילוס שר הערב רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף... ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע, ומן המיצר נגיע למרחביה".

אנו נמצאים כיום בתקופה נאדרה בקודש. השעות הן שעות נפלאות מאוד. עכשיו יש לנו הזדמנות נפלאה לבנות לעצמנו כוחות גדולים של אמונה, אמונה שלא נשברת ונחלשת מכל קושי אלא היא אמונה חיה.
אנו נמצאים בשעת מבחן מופלאה ביותר. אנו נבחנים כיצד למרות כל הלחץ העצום, הרוע והשחיתות שמסביב - איננו הולכים עצובים, מרוטים ומיואשים, אלא בוטחים בו יתברך באופן מוחלט, מתוך אמונה חזקה. אנו מאמינים בתפקיד שיש לנו, ולכן אנו שמחים בו מאוד. זהו מבחן שבעז"ה לא יחזור, שבו אנחנו זוכים להוכיח את אמונתנו בקב"ה. לכן צריך להמשיך להיות תמיד בשמחה, וסופה של השמחה לנצח בעזרת ה´ את כל החולשות.

חיים טובים ושמחים ובשורות טובות,
ובעזרת ה´ ניפגש במסיבת ההודיה (כל מי שלא בגוש – יאלץ לשמוע אותה רק באמצעי התקשורת!)
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il

נ.ב: אני מצרף שני פרקים בספר תהלים:
פרק קיב:
א הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְהוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאד: ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְברָךְ: ג הוֹן וָעשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עמֶדֶת לָעַד: ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק: ה טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט: ו כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק: ז [מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה]: ח סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו: ט פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד: י רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תּאבֵד:

פרק לב :

א לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה: ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה: ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם: ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבנֵי קַיִץ סֶלָה: ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה: ו עַל-זאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ: ז אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה: ח אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי: ט אַל-תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרוֹב אֵלֶיךָ: י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע [וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ]: יא שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב: