האם תפקידו של העורף בזמן מלחמה הוא להיות חסון?

שלום וברכה

אני מבקש להיזהר מאוד בתשובה זו, בשל העובדה שניתן למושכה לכיוון הפוליטי ולניגוח, ואין זו כוונתי.
חוסן לאומי הוא צבר של נושאים רבים ומורכבים. הוא קשור לצבא ולחימוש, כמו גם למוסר ולרוח; הוא קשור למערכות נשק, כמו גם לצדק החברתי; איכות הסביבה ורמת הדיור מחוברים גם הם ליכולת של האומה לעמוד באתגרים.
במסגרת זו, יהיה נכון לומר את אותם הדברים גם על יחסי הנהגה ועם. אין מדובר בדרישות של צד אחד מהצד השני, אלא בהתגייסות משותפת, כל אחד בתחום שלו ובהקשר שלו, לעשות את המיטב שהוא יכול לעשות.
החוסן הלאומי מתברך מהעובדה שהעורף ממשיך לתפקד ושומר על חיי השיגרה שלו, ובד בבד לעתים הוא מתבטא בכך שהעורף מסוגל להתגייס למשימה לאומית שמחייבת נשיאה בעול של כולם.
עובדות אלה מונעות את היכולת לקבוע האם הטלת אחריות של הממשל על העורף נעשית בצורה אמיתית או כהתחמקות. אין כלל כזה. לעתים אכן מדובר בהתחמקות; לעתים מדובר במציאות אמיתית, בה יש צורך לגייס גם את העורף.
גם במקרה שלנו – אם אכן עולה מהדרכים בהן נקט השלטון כי מדובר ברפיסות, בחוסר יכולת לקבל את ההחלטות הנכונות או לשלם את מחירן וכדו' – יהיה נכון לומר שהממשלה אינה ראויה לתפקידה ולמעמדה; אם אכן עולה מהדרכים בהן נקט השלטון כי זה היה הדבר הנכון לעשותו, והתגייסות העורף היא היא הדרך הנכונה להתמודד עם המציאות הקיימת – יהיה נכון לומר שהממשלה עושה את הדבר הנכון.
אינני מכיר מישהו שיכול לקבוע מהי ה"אמת" במציאות נתונה. אני מאמין שזה היה תפקידו של הנביא, ועל כך כתבתי ספר שלם (יראה ללבב), אולם זה לא רלוונטי היום. ממילא הדרך שאנו נוהגים בה היום היא דרך של בחירות, בה כל אחד נאלץ לקבוע את עמדתו שלו ביחס לאלה שראויים או לא ראויים להנהיג את עם ישראל. כמובן שפעמים רבות מתברר לאחר שנים כי הבחירה הייתה נכונה, כמו גם שמתברר בפעמים רבות אחרות שהבחירה הייתה שגויה. אלא שאין לנו כלים טובים מאלה.

כל טוב