האם ניסיון של עשר שנים אינו בלתי אפשרי?

לאייל השואל היקר,
שלום וברכה!
בשאלתך טובע בלבול רב, כפי שכתבת, ואולם – אף הוא אינו מצליח להסתיר את הפיקחות, התום והחיפוש אחר האמת החבויים בדבריך. אני מבקשת לשתף אותך בכמה תובנות שהתחדדו אצלי תוך כדי התמודדות עם השאלה החשובה שלך, ומקווה שהדברים יתיישבו על לבך וירגיעו מעט מהסערה שאתה חווה.

1. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים!
לא אוכל להקל במשהו מחובת ההתמודדות המוטלת עליך. אם אמצא מלים שיטשטשו את עוצמת ההתגברות הנדרשת, אעשה שקר בנפשי. איני מאמינה בכך. לא הפעם. ההתמודדות היא קשה ומבלבלת ותובעת כוחות רבים.
ואמנם, אייל, חיינו כרוכים בהתמודדויות רבות. הן תופסות חלק נכבד מהחיים. נדמה לנו שהחיים אמורים להיות קלים לחלוטין, זורמים ללא כל מכשול, מספקים בכל רגע. אבל החיים דורשים הרבה עבודה וסבלנות. וסבלנות, כרוכה לפעמים גם בסבל.
אם תצליח להקשיב למלים האלה, מעבר לתוכן המדכא – משהו, הגוזר עליך (לכאורה) חיים של התמודדויות מתסכלות - - -
תוכל לשמוע עד כמה מעריכים למעלה את כוחות החיים שבך, ועד כמה מאמינים בך שתוכל להתמודד. השגיך בבחרותך ובכל תקופה בהמשך חייך, יהיו נכסי חייך. ההתמודדויות וההתגברויות יעשוך לאדם.
שולט ולא נשלט, בוחר ולא כפוי, מעודן, מזוכך.


2. יש שאלות שאין להן תשובות.
אבל למה נגזר עלי להתמודד כך?! ככה. בעוה"ז יש גם שאלות שאין עליהן תשובות. האדם נתבע למלא את תפקידו בעולם, גם כשניצבים מכשולים בנתיבי חייו. ההשלמה עם העובדה שאיננו מבינים את משמעותה של כל משימה שמוטלת עלינו, היא שתביא את ההקלה מעול ההתמודדות.
כשאיננו משלימים עם חובתנו להתמודד, אנחנו משקיעים הון של אנרגיות במשאלה שלא נצטרך להתמודד, באינספור מחשבות של "מה היה אילו הייתי יכול...", ולא נשארים לנו כוחות - להתמודדות עצמה.
תינוקות סובלים מאוד מכאבי צמיחת השיניים. הם אינם שואלים למה זה כך. הם (והוריהם) מתמודדים, מתוך השלמה שזוהי אחת ההתמודדויות ההתפתחותיות בתקופת הינקות. לבני הנעורים – יש עוצמות של יצרים ומצופה מהם להתמודד עמם. כשנצליח להיות שלמים בנפשנו עם המשימה (הקשה מאד, אמנם) שהוטלה עלינו כעת, לא נצטרך להתעסק כל הזמן באיך ש'דפקו' אותנו עם זה, אלא באיך צולחים את זה כטוב ביותר.

(וכאן אני מוכרחה לדייק, שאמנם לא לכל שאלה יש תשובה, ואולם לצד ההשלמה עם מה שמוטל עלינו, חשוב שנשאף ללמוד ככל יכולתנו ולהבין את משמעות הקיום והעשייה ככל האפשר. עם זאת, ולכך התכוונו דברי, אל לנו להעמיד את ההבנה כתנאי לעשייה, או להחליט שמה שנשגב מבינתנו הוא לא ייתכן.)

3. החיים הם לא מעבר בין "חדרי המתנה".
שמעתי לא מעט אנשים נשואים (גם באושר) שמקווים ש"נתחיל לחיות באמת – כשנצא לפנסיה". בנתיים הם עסוקים בטרדות החינוך והפרנסה, באחזקת הבית וכו'. כשהגוזלים יעזבו את הקן והפנסיה תפרנס אותם, אז יהיה להם זמן ללמוד תורה, לפגוש חברים, לטייל. רחמנות עליהם. לא חבל על השנים היפות שלהם?! כמה היו יכולים להפיק מההווה, לו היו רואים אותו כעומד בפני עצמו ולא רק כתחנה בדרך לחדוות הפנסיה?!
אלא מה, שאנחנו לא ממש שונים מהם. גם לנו נדמה שאנחנו יושבים היום בחדר המתנה המכונה "גיל הנעורים". יש עכשיו התמודדויות, הן רק אילוץ. נתפלל שיסתיימו מהר ככל האפשר ושיגיע כבר התור שלנו לספוג את האושר האמיתי. האמנם?!
הצעת לוותר על משימות העכשיו המוטלות עלינו, כדי להתחתן. הדגשת את המשימות הלימודיות בהן מושקעת אנרגיה רבה בתקופה זו, שהן, כהגדרתך, לא העיקר בחיים, וזה נכון. ועם זאת, מכלול המשימות הניצבות בפניך בשלב הזה: הבנייה הרוחנית, האתגרים השכליים, המשימות החברתיות וכן, גם ההתמודדויות האישיות, הם אבן הבניין של השנים האלה בחיים שלך. אינך "אדם בהמתנה". הינך "אדם בבניה". מתקופה לתקופה אתה בונה קומות נוספות במגדל חייך, שאי-אפשר לדלג על אף אחת מהן. לכל פרק-חיים ערך בפני עצמו ותפוקה מיוחדת שאפשר להניב רק בו.
אל נעצר באף תקופה בחיים, בהמתנה מתסכלת לשלב המבטיח שיבוא אחריה, שכן –
א. נמצא שאנחנו מתוסכלים כל ימינו, משום שהחיים, כאמור, הם מסע של התמודדויות, ולעולם לא נגיע לשקט המוחלט (עד שנגיע, בעז"ה, לעולם שכולו טוב).
ב. נפספס את השלב הזה, ולא נשיג ממנו את מה שאנחנו מצופים לבנות בו ולהבנות מתוכו.

אז - נתפלל שהשלב הזה יעבור אף הוא בשלום ונחווה גם בתוכו טוב, סיפוק ואושר.

4. חתונה היא הרבה יותר מפתרון בעיות
דע, שחתונה אינה פותרת את כל הבעיות. חתונה היא אינה רק מענה לצרכים עמוקים, פיזיים ונפשיים. בחלקה הגדול, החתונה היא מערכת של חובות המצריכה בגרות ואחריות במידה רבה. קשר עם אישה הוא לא דומה ולו במעט למה שמתחולל היום בפנטזיה. כדי להיות קשור ומחובר לאשתך באמת, תזדקק לכוחות של קבלה וסבלנות והבנה ואיפוק ומחשבה על הזולת ונתינה ועוד... ועוד... האחריות על בית, אישה ומשפחה צופנת בחובה קשיים יום-יומיים. חיי הנישואין רחוקים מלהיות רק "המקום שבוא תבוא על סיפוקך". אל תיבהל. הם הרבה יותר מזה. כשמתרחקים מהכמיהה לממש את הפנטזיות המדומות ובונים חיי נישואין ומשפחה מתוך בגרות והבנה, שובעים טוב הרבה משאפשר היה לדמיין, ויוצאים מסופקים מכל הבחינות.
אלא שלשם כך נדרשת הכנה רבה. העבודה שתעשה היום תקבע גם היא את המידה שבה תהיה מוכן לנישואין בבוא היום. אם תשכיל ותצליח לעמוד איתן אל מול קשייך היום, להיות סבלן, לקחת אחריות על חייך, לשמוח במה שיש לך עכשיו ולהאמין בעתיד הוורוד השמור לך, בעז"ה, אזי תגיע בעוד שנים אחדות עם כוחות רבים יותר ומתאימים יותר לשאת בעול הנישואין.
אין לי היכולת והזכות להכריע האם ישנם בודדים כאלה שמתאימים לנישואין בגיל צעיר מאוד. כך או כך, עליך לזכור שבשלות לנישואין אינה תלויה רק ביכולת לאהוב באמת. הנישואין, כאמור הם מכלול של מטלות פיזיות, מנטאליות ורגשיות שדורשות הרבה מבני הזוג, צעירים ומבוגרים כאחד. אני יכולה לומר בוודאות שברוב המקרים כיום, הבשלות לנישואין מגיעה סביב שנות העשרים, ולא הרבה לפני.
האמן לי. ההמתנה תהיה כדאית, ועוד איך כדאית...

5. אפשר להתמודד!
... ואיך להתמודד,
בסור מרע - להימנע ממצבים שמעוררים את היצר, כולל בסניף.
ובעשה טוב - להתמלא בתוכן חיובי: להשקיע בהתפתחות האישית, בעידוד היצירתיות (לנגן, לצייר, לכתוב שירים...), להשקיע במשפחה ובחברים. להשקיע בלימודים. לטייל. להתנדב (יש תחומי התנדבות רבים שלא מצריכים פעילות מעורבת).
הרבה מזה, בעצם, כתבת בעצמך. ומניסיונם של בני נוער רבים שעברו את התקופה בשלום (ועם כמה שפחות תסכולים) – זו הדרך וזה עובד.

ומה עוד יש לומר?!
היה בוחר ושולט
וסבלן.
נצל כל רגע היום לחיות, לעשות טוב, לשבוע טוב ולהתקדם
והתכונן גם לטוב הצפון לך בעתיד, בעז"ה.
יש לך כוח.
מאיתנו, המאמינים בך בכל לבנו.

נ.ב
יש לך כשרון ביטוי מיוחד במינו, מלווה בתבונה ובישרות הלב.
הלוואי שתמצא דרך להתפתח בתחום ולשרת את העולם בכישרונותיך.