שאלה
בס"ד
שלום וכבוד הרב,
השאלה שלי אולי תראה מטופשת ולא רצינית, אבל היא כן.
שאלה הלכתית לגביי חיטוט באף, הייתי רוצה לדעת אם יש לרב איזו תשובה לעניין.
האם מותר? מדוע, אם כן ואם לא.
תודה רבה מאוד.
תשובה
כך כתב הבן איש חי
בפרשת יתרו טז. לגבי תפילת י"ח
קודם שיתפלל יסיר כיחו וניעו [וצואת החוטם ע"י בגד] וכל דבר הטורדו, ואסור לרוק בהיותו מתפלל תפלת העמידה, ואם מוכרח לרוק משום דמטריד יבליע הרוק במטפחת שבחיקו או בכסותו, ולא יבליע הרוק אלא עד שישתוק כדי הילוך ד"א וכ"ש כשהוא היה מזכיר את השם, ולא יגהק לרצונו והוא מה שקורין בערב"י קח"ה כי אם מתוך אונס דוקא, וכן לא יפהק לרצונו והוא מה שקורין בערב"י תתאוו"ב, [ואם הוכרח לפהק שלא היה יכול למנוע עצמו, אז ישתוק ויניח ידיו על פיו שלא תתראה פתיחתו, ואע"פ שעומד לבדו ואין שם אדם רואהו]:
ובפרשת וארא יג. לגבי קריאת שמע
הקורא ק"ש בין דשחרית בין דערבית בין ק"ש דעל המטה הרי זה לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה אפי' לצורך מצוה, אבל בפרשה שניה ואילך שרי לצורך מצוה דווקא, ושלא לצורך מצוה אסור, והמרמז לקטן בעיניו או בידיו כדי שיתפלל חשיב לצורך מצוה אפילו שזה קטן שעדיין לא נתחייב בתפלה, ואותם גבאים שתופסים בידם קופה ומחזרים על הקהל לגבות צדקה לא יעשו כן בעת שקורין ק"ש, ואפילו שהוא צורך מצוה דכיון דהוא מהלך וגובה בעודו קורא הו"ל קריאה של עראי, וכן פה עירנו דרך בני אדם להניף לעצמם במניפה קטנה בקיץ מפני החום, צריך להזהירם שלא יניפו בידם בשעת ק"ש, ובחס"ל סי' ס"ד אות ה' כתב צריך להזהר משאיבת עפר הטבאק"ו וקנוח החוטם אפילו ב(פרשה) שניה ובשלישית ואפי' אם ישתוק בעת שאיבה וקנוח ג"כ אסור ע"ש, [ונראה לי בקנוח החוטם לאו כל אפייא שוים דלפעמים הריר יורד מאליו ואם לא ימהר לקנח יורד על שפתיו וימאס בעצמו וגם אחרים ימאסו עמו, ואמרו רבותינו ז"ל "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה". ובפרט שגורם שיתמאסו אחרים וקשה להם מאד. בפרט לאסטניס. לכן נראה לי כל כהאי גוונא יקנח ואפילו בפרשה ראשונה ורק ישתוק עת שיקנח]:
בפרשת ויקרא י' על כל מה שלא בעת התפילה
"[צריך להזהר האדם בכל מקום ואפילו אינו בבית הכנסת שלא ישליך רוק או צואת החוטם בפני בני אדם, דארז"ל כי האלהים יביא במשפט זה הרק בפני חבירו ונמאס חבירו שעתיד ליתן את הדין על זה], ולכן הרואה רוק עב שקורין בלג"ם היוצא מן כיחה או צואת החוטם מושלכים על פני הקרקע, מצוה לכסותם בעפר או ישפשפם במנעלו ויעבירם, כדי שלא ימאסו בני אדם ואע"פ שאינם שלו, ועיין חס"ל סי' צ' אות ט"ו, [גם יש בני אדם שצואת החוטם שלהם סרוחה, ולכן המטפחת שלהם שמעבירים בה צואת החוטם תהיה סרוחה מאד ויעלה סרחונה אצל היושבים סמוכים להמטפחת הזאת ונמאסים מאד שצריכין להזהר להחליף המטפחת בכל יום, ובעת הקנוח לא יפתחו המטפחת לעיני הרואין שנראה לכלוך רב שלה וימאסו, וצריך האדם ליתן דעתו היטב בדברים כאלה וישמר בהם].
לסיכום - ליד אחרים שזה גורם להם להמאס - אסור.