האם לשמור על קשר 'על אש קטנה'?

שלום לשניכם!

יישר כוחכם שאתם מעלים את הנושא לדיון ומתייעצת. רוב האנשים מתקדמים בחייהם ללא ביקורת וללא בדיקה מעמיקה, ועצם זה שאתם חושבים פעמיים ובודקים את דרככם ראויה להערכה.


המצב שלכם הוא מסובך. מצד אחד אתם כבר מכירים זה את זו ורואים שיש כאן פוטנציאל למשהו רציני וטוב, אתם יכולים להפליג על כנפי הדמיון ולראות חתונה ובית נאמן בישראל. מצד שני אתם מספיק רציניים כדי להבין שקשר ארוך טווח של חברות עד לחתונה יהיה מאד מסובך וקשה.
מצד אחד אין באמת הבדל עקרוני בין קשר מלא לקשר על אש נמוכה. בשני המקרים נפגשים ומדברים וחושבים זה על זו הרבה והנפש הומה. ההבדל היחיד הוא שב´אש נמוכה´ המפגשים הם לעתים רחוקות וב´אש גבוהה´ הם תכופים יותר. הקשר הנפשי הוא אותו קשר. עדין תמצאו את עצמכם רוצים וכמהים להיפגש כל הזמן וחושבים אחד על השני כל הזמן. גם מבחינה הלכתית הבעיה של חברות ארוכת טווח בהחלט קיימת גם כשהקשר הוא על אש נמוכה.
כל זה בהנחה שהאש תישאר נמוכה... אני לא יודע כמה חזקים אתם ואינני בא לדון או לשפוט אתכם חלילה, אך הנחת היסוד היא שרוב האנשים לא יצליחו באמת להחזיק מעמד בקשר של אש נמוכה ממש. אם תחליטו שמתקשרים פעם בשבועיים, ופתאום יקרה משהו ממש חשוב או מעציב אחרי שבוע, לא תדברו..?! נראה שהורדת האש זה דבר שפשוט לא עובד...

מצד שני, ישנו חשש הגיוני שאם לא תשמרו על קשר ותחליטו על ניתוק מוחלט למשך כמה שנים מתוך תקווה שתחזרו לפגישות מחודשות כשחתונה תהיה רלוונטית, אולי תמצאו את עצמכם לא רלוונטיים זה לזו, כי הייתם מנותקים יותר מדי זמן... ואת זה, כמובן אינכם רוצים כי אתם מאמינים בלב שלם שאתם מתאימים זה לזו!!!

אני יודע שבינתיים לא ממש הצעתי עזרה, אך חשוב גם לפרק את הבעייה לגורמים ולהבין מה הם הרגשות והדחפים שנמצאים בתוכי וגורמים לי לתחושות שאני חש, ומהן הבעיות שמולן אני עומד.

הניסיון האישי שלי ושל חבריי הסובבים אותי הראה לי פעם אחר פעם שבקשרים ארוכי טווח, בין באש הנמוכה ובין בזו הגבוהה, אנשים סובלים מאד... מצד אחד כולם אומרים שבשום אופן לא היו מוכנים לוותר על כך, שהרי הם נמצאים עם האדם אותו הם אוהבים. מצד שני, כולם אומרים שאם היה אפשר למחוק את כל תקופת הביניים הקשה ולדלג לשלבים המתקדמים של חתונה וכו´ - חייהם היו נעימים הרבה יותר. (כמובן שכל זה מדבר על מצב בו האנשים בקשר הינם יראי שמים ושומרי מצוות...)

על כן ולפיכך, אני חושב שעל פי ניתוח המצב אפשר לומר שהפתרון הטוב ביותר הוא להיפרד כידידים ולקבוע להיפגש עוד שנתיים, שלש או ארבע, ועד אז לא להיפגש כלל. אני חושב שהשיקול של הפחד האם עוד נהיה קשורים זה לזה הוא לא אמיתי. בסופו של דבר השאלה היא לא האם נדע בדיוק מה מתרחש בחיים של כל אחד כל רגע, אלא השאלה היא האם אנו שני חצאים של אותה נשמה... האם נועדנו זה לזו... האם בת קול הכריזה עלינו... האם אנחנו באמת אמורים להיות ביחד?

זו השאלה שאתם צריכים לשאול. ברגע שמבינים שזו השאלה, החששות מתפוגגים. אם אנחנו באמת שייכים זה לזו, הבדלי זמן ומקום אינם אמורים לשנות דבר! גם כשתיפגשו עוד שנתיים, תמצאו שזה הדבר הכי הגיוני והכי טבעי שתהיו ביחד!

בינתיים תהיו קצת לבד, תתקדמו ותעשו, תלמדו ותעבדו, תלכו כל אחד למסלול שהכי מתאים לו (ולא למסלול שישאיר אותו הכי קרוב לבית כדי להמשיך להיפגש כל הזמן...), תגדלו ותצמחו. בסוף הדרך החשובה הזו של התפתחות אישית תיפגשו ותראו אם מתאים לכם להיות ביחד.

עד עתה, אני הקטן המלצתי לכם להיפרד מתוך התחשבות בשיקול השכלי והרגשי, אך כמובן שעלינו להחליט גם מתוך התחשבות בשיקול ההלכתי שהוא בהחלט כבד משקל עבור אדם ירא שמים שהתורה היא נר לרגליו ואורח חייו.

ביהדות הקשר בין איש ואישה מתבטא בחיי נישואין, שם מוצא הקשר הזוגי את ביטויו המלא והקדוש ביותר. בניית בית היא המטרה שלשמה גבר ואישה מתאחדים. על כן ההלכה קובעת גדרים וסייגים שיעזרו לנו לשמור את עצמו בקדושה ובטהרה. גדרים אלו מכוונים את הקשר בין איש ואישה למטרה הנעלה של הקמת בית. כאשר מצויים בקשר ארוך טווח, והחתונה היא דבר רחוק שקצת קשה לחשוב עליו, שמירה על ההלכות הללו יכולה להיות קשה ביותר, היות והן בפירוש נועדו למצב בו נפגשים לקראת חתונה.

אני מניח שאתם מכירים את ההלכות הללו, אך תמיד כדאי לחזור ולהדגיש את הדרישות ההלכתיות מקשר בין גבר לאישה, ולחשוב טוב טוב האם אתם באמת מסוגלים לעמוד בכך (וכידוע, “אין אפוטרופוס לעריות...”), או שמא עדיף לדחות את הקשר לזמן בו תהיו מוכנים יותר.


א. הסתכלות, שמיעת שירה והרהור
אני בטוח שזה לא נעים לאף אחד לדבר על זה, אבל אני מוכרח להעלות את זה. שהייה ממושכת (של שנים..!) של בן ובת יחד יכולה לגרום להרהורי עבירה שהם איסור גמור ומפורש בפוסקים ויש להיזהר מכך מאד מאד ולשמור על גדרי צניעות מפליגים שלא יגרמו לאף אחד להרהורים רעים או חלילה לגרוע מכך....

כך כתוב בשו"ע אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א - “ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה... ואסור לשמוע קול ערווה... שמא יבא להרהר בה... ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.”
והפוסקים (האגרות משה לדוגמא) כתבו שגם באישה יש איסור הרהור מצד "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".


ב. ייחוד
איסור ייחוד מפורש אף הוא בפוסקים. דין ייחוד אומר בכלליות ששהייה משותפת במקום פרטי בו אין לאנשים אחרים גישה היא אסורה מחשש לעבירה. ברגע שעוברים על ייחוד, קל מאד גם לגלוש לדברים אחרים, ולכן יש להיזהר לא לעבור את הגבולות ולשמור על הקווים האדומים.
דיני ייחוד הם מסועפים ומסובכים, אך על קצה המזלג – אסור להיות בחדר סגור יחד כאשר אף אחד לא יכול להיכנס פנימה (או מפני שזה נעול, או מפני שאנשים שומרים על הפרטיות ולא נכנסים, או מכל סיבה אחרת). אסור להיות לבד במקומות חשוכים בלילה, אסור להיות לבד בבית באמצע יום כשהגיוני שאנשים לא ייכנסו לבית... ועוד הלכות רבות.

וכך כתוב בשולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כב סעיף ב: “כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה. ואע"פ שאינה ערוה, בכלל ייחוד עריות היא...“
אפשר לעיין שם ולראות את הדינים השונים.

ג. נגיעה
נגיעה אסורה בין בן ובת, הן מצד דיני נידה, הן מצד דיני עריות. בכל מקרה קשה מאד להיות בקשר למשך תקופה ארוכה מאד ולשמור על נקיות מוחלטת בתחום זה היות והרגש עושה את שלו... דין זה הוא חמור אפילו לדעת השיטות המקילות יותר וסוברות שזהו רק איסור דרבנן ולא מדאורייתא (הרמב"ן) משום שדין זה הוא הפתח לאיסורים החמורים באמת... לפיכך יש להיזהר מאד מאד מאד (נראה לי כתבתי מספיק פעמים...) שלא לבוא לידי נגיעה בשום מצב!

הרמב"ם מחמיר ואוסר כל מגע של חיבה בין גבר ואישה מן התורה וכך כתב בהלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א - “כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה...”


אלו הן ההלכות ממש בקצרה שנראה לי שכדאי לשים לב אליהן.

עתה, אני חוזר שוב למה שאמרתי בתחילת דבריי – שמירה על אש נמוכה היא קשה מאד מאד. אני חוזר וממליץ להחליט להיפרד לעת עתה משום שקשר כזה משפיע בכל הרמות.

חשוב לי לציין שאינני אומר זאת בקלות. פרידות הן דבר קשה וכואב עד מאד... אני מודע לכך שאם אכן תחליטו להיפרד, הדבר יהיה כרוך בצער רב, ואני מיצר על כך. אולם, אני עדיין משוכנע שזוהי הדרך הבריאה ביותר עבורכם והיא תאפשר לכם את הצמיחה המקסימלית בחיים הן מהבחינה האישיותית, הן מהבחינה הרוחנית והן מהבחינה החומרית.

אולי אתם אומרים לעצמכם, “מה החבר המקשיב הצדיק הזה בכלל מבין? לו לא היתה חברה אף פעם...” אז תדעו שלא כך הם פני הדברים... פעם היה גם לי מצב דומה ואני (עם קושי רב) שמעתי לעצתם של המבוגרים ממני ולבסוף נפרדתי מאותה הבחורה. וזה היה קשה מאד...

לסיום, סיפור מעודד!

אשתי (שדרך אגב היא לא זו שנפרדתי ממנה...) סיפרה לי פעם על חברה שלה שהחליטה שבחור מסויים מהסניף שלה מתאים לה מאד. היא פנתה אליו ו ´התחילה איתו´... שניהם היו אנשים רציניים ויראי שמים, והחליטו שאכן יש סיכוי טוב לקשר שיתקדם לחתונה, אך כרגע זה לא מתאים. לפיכך קיבלו על עצמם להיפרד טוטאלית למשך שנתיים. לאחר השנתיים האלה הם חזרו ונפגשו.... והתחתנו באושר! אין ספק שפתרון זה הוא דבר קשה בתחילה, אך בהחלט אפשרי!

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם... אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"

אני מאחל לשניכם הצלחה רבה וחיים נפלאים!
כל טוב,
יהודה.

נ.ב. אם יש לכם שאלות נוספות, טענות ומענות, הערות והארות, או סתם בא לכם לספר מה קרה - אני אשמח לשמוע! judajo84@gmail.com