האם לספר להורים שאחות שלי מדרדרת?

שלום וברכה,

קיבלתי את שאלתך החשובה ואני מזדרז להשיב בגלל חשיבות העניין. טוב ויפה שאת שמה לב, ואת רוצה לעזור, אך לא תמיד זה אפשרי בכל מצב, ואפרט. מחמת מחסור בפרטים טכניים אצטרך לכתוב את הדברים בכלליות, אם הדברים לא היו מכוונים או שלא ענו על השאלה כל צרכה אשמח אם תפנו אלי בשנית ע"מ שאוכל לסייע ככול יכולתי.

הבעיה שהוצגה מתחלקת לכמה חלקים, ראשית, בעיית הצניעות עצמה, הירידה הרוחנית והצורך לעזור בנושא הזה. שנית, ההסתרה של כל הענין מההורים, זו בעיה שצריכה להדאיג. ואנסה בע"ה להרחיב.

ראשית, בעיית הצניעות שהינה כנראה סממן מסוים של ירידה רוחנית של אחות זו, (איני יודע פרטים, גיל וכו´ ולכן לא אוכל כ"כ להרחיב). והשאלה הנשאלת מה עושים, האם אנחנו צריכים לשבת מהצד לראות את האחות מתדרדרת, לצערנו הרב, או שיש בכוחנו מה לעשות משהו להציל את המצב. ההצעה שהצעת לפנות להורים, זו הצעה טובה ובסיסית, אך כנראה שאינה רלוונטית במקרה הזה כפי שיבואר בהמשך. השאלה היא, אם כן מה ניתן לעשות? האם עלי להתערב או לנסות להתעלם.

דבר ראשון, צריך לזכור, אתן אחיות! את אחותה האוהבת ולא משנה מה יקרה, בין אם היא תהיה דתיה או שמא ח"ו לא. ההרגשה הפשוטה אומרת שאני רוצה להתעלם, לא להתייחס אליה, אך זוהי טעות, היא אחותך והיא זקוקה לאהבתך. היא מן הסתם עוברת דברים לא פשוטים, בדרך בו היא צועדת, ואת כאחות מוטל עליך להמשיך לראות בה כאחותך. (וגם אם בשלב זה היא תתנתק, ולא תרצה בך, אולי, בכל מקרה את נשארת עם לב אוהב ופתוח). לכן דבר ראשון עלינו לזכור ש´משפחה לא נוטשים´ אנו אוהבים אותה ורוצים בקרבתה ולא מרחיקים אותה חלילה.

דבר שני, איני יודע את הגיל והאופי, ואיני יודע את הקשר שבינכן, אך אולי כדאי לנסות לצאת לאיזה טיול משותף, למקום שתהיו לבד ותוכלו להפתח ולדבר על הכל. לנסות לראות מה קורה שם בתוך הנפש שלה. נכון, היא בהתחלה לא בטוח שתיפתח כלפיך, אך את תנסי לדבר על עצמך, על התמודדויות שלך, ומתוך כך היא גם תיפתח, תצאו ותדברו. אם לא את, אז אולי תדברי עם איזה חברה טובה שלה שתנסה. לא שאתן באות לשכנע אותה, ולהטיף לה, רק לדבר ולהקשיב מתוך אהבה! ברגע שהיא תרגיש שאת רוצה להחזיר אותה היא תפסיק לשתף פעולה! זו הנקודה השניה, לדבר, לכתוב מכתב, לנסות לגשש מה קורה.

במקרה שאכן יש לה נכונות לדבר, תוכלו להמשיך את הקשר ולנסות לדבר על דברים יותר עמוקים, לברר קושיות שיש לה, ואת מצידך לא חייבת להיות עם כל התשובות אלא תקשיבי, אח"כ תנסי לחפש אחרי התשובות, קודם כל תקשיבי. אם אין מצידה נכונות לדבר על זה, והיא מורדת לחלוטין, וגם לחברה הטובה היא לא רוצה להפתח, נשארו בפנינו שני אופציות, ראשית לנסות בכוח, וזה לא רצוי. שנית, להניח לה בתקופה הקרובה שהיא תתבשל עם עצמה, תחשוב ותברר לבד, ואולי עוד חודש – חודשיים היא תסכים לדבר.

ביחס להורים, עצם זה שהיא מורידה את החצאית מחוץ לבית ולא בבית, זאת אומרת שהיא לא רוצה שההורים ידעו מהשינוי הזה החל בה. וזו בעיה, בעיה שאין פה פתיחות אמיתית בין ההורים לילדים. ולכן גם אם תספרי להם, ספק רב אם יהיה להם מה לעשות. אך אם את חושבת שלהוריך ישנה השפעה טובה ובדרכי נועם על אחותיך, אז חובה לספר להם והם כבר ינסו לעשות את הנצרך. אך כפי הנשמע ממך, ברגע שההורים ישמעו הם יקראו לאחותך ויכריחו אותה לשים חצאית, ואז יהיה פיצוץ ולא תצמח שום תועלת.

לסיכום: ראשית צריך לאהוב, להמשיך לאהוב כמו כל אחד ואחת מבני המשפחה, ואולי אפי´ יותר. שנית, לנסות לדבר - את או חברה, ואם זה לא עוזר להניח לה לנפשה בשלב זה. ביחס להורים, אם את חושבת שההורים יוכלו לעזור ולסייע אז צריך לספר, אך אם אין להם השפעה טובה אין ענין לספר בשלב הזה.

מעל הכל, וראשון לכל, יש להתפלל לרבש"ע שיפתח את ליבה לאהבתו, ויעזור לה לשוב בתשובה שלמה. אין כמו תפילה של אחד על חברו, לצורכו. וקל וחומר של אחות על אחותה, דבר שחביב לפני רבש"ע מאוד!

אני מקווה שנתתי כיוון לפעולה ולמחשבה, אם עדיין הדברים תקועים או שיש איזה בעיה במהלך הדברים אשמח אם תפני אלי בצורה ישירה למייל המצורף למטה. יישר כוח לך על האכפתיות ועל הרצון לנסות לעזור.

ברכה והצלחה!
יהושע
Yehoshua23@gmail.com