האם יש צורך בפעולות ''כבדות''?

מדריכה יקרה, שלום.

יש מגוון מסורות בסניף, כמו גם בארגונים רבים אחרים. חלק מהמסורות מסייעות לנו להתמודד עם דברים, וחלקן רק מסבך אותנו. "מסורת" יכולה להפוך דברים למובנים מאליהם, למרות שבעצם הם ממש לא. בשאלה שלך יש כמה הנחות שכדאי לנו לבחון יחד ולברר האם הן מושרשות במציאות אמיתית או באיזו מסורת לא מוסברת.


ניקח את ההנחה "בד"כ הפעולות בשבת יותר כבדות". למה זה כך בעצם? האם יש סיבה ממשית? לי קשה לחשוב על אחת כזו. ומהי בכלל "פעולה כבדה"? האם היא טובה יותר מפעולה קלילה? האם "חייבים" לעשות מדי פעם פעולות כבדות? אלו רק דוגמאות לשאלות ששווה לשאול כדי להימנע מפעילות "אוטומטית" שבה אנחנו עלולים לפספס את הפוטנציאל הייחודי שלנו כמדריכים ושל החניכים שלנו.


בסופו של דבר, פעולה "טובה" היא לא כבדה או קלילה, לא כוללת דווקא סיפור או דווקא משחק, ולא משנה אם היא מתקיימת בשבת או ביום שלישי. פעולה טובה היא פעולה שמותאמת באופן מוצלח לצרכים, ליכולות ולנטיות של החניכים. התפקיד שלנו כמדריכים הוא לעבוד כל הזמן על איתור הצרכים האלה, ועל חשיבה יצירתית שתכליתה למצוא דרכים לסייע לחניכים לקחת את עצמם בכל פעם – צעד אחד נוסף לעבר הכיוון הנכון. לחשוב, להתלבט, לשתף, לדון, להעלות דברים למודעות, וגם כמובן להרגיש בנוח בקבוצה וליהנות מהזמן המשותף.


לפעמים אנחנו כמדריכים-מחנכים חולמים על מין "פעולת פגז" כזו, שבה אנחנו נואמים באופן כריזמטי וממגנט על ערכים שברומו של עולם, והחניכים מאזינים לנו בשקיקה, נתלים בכל מילה בעיניים מעריצות, ומתמסרים ללא גבול להכוונה החינוכית שלנו. אז אלף סליחות על ניפוץ הפנטזיה, אבל יסודו של החלום הזה – בטעות. לא בגלל שזה לא ריאלי או לא ייתכן, אלא כיוון שלא זה התפקיד הייחודי שלנו, המדריכים. התפקיד שלנו מתחיל באינטראקציה (=יחסי הגומלין, הקשרים הבינאישיים) עם החניכים, ולא בתכנים, בערכים או בצורך "לחנך" אותם. בבסיס, במהות, תפקידנו הוא פשוט להיות שם בשבילם. ובזמן שאנחנו שם, בהחלט יש לנו הזדמנות לאתר צרכים, לסמן יעדים ראויים, ולנוע יחד עם החניכים אל כיוונים שנראית לנו מתאימים. אבל כל זה מתאפשר רק כשאנחנו מקפידים באדיקות לזכור את התפקיד העיקרי והמהותי שלנו, ולא להתבלבל ולהפוך בטעות למורים ורבנים (שכמובן עושים תפקיד חשוב מאוד, אבל זה התפקיד שלהם, לא שלנו).



לסיכום: אין טעם להכביד על החניכים. אפשר בהחלט לחשוב על פעולות קלילות שיש בהן גם תוכן או ערך מוסף חינוכי או מחשבתי. וגם אם המסר לא חודר לעצמות של החניכים – זה בסדר גמור. השארת נקודה למחשבה, העלית משהו למודעות – זה כבר הישג. אבל ההישג האמיתי הוא ביצירת קהילה קטנה של חניכים שקשורים ביניהם בקשרי חברות, וכמובן איתך, המדריכה. החשיבות המהותית של הסניף והקבוצה היא בהיותם "חממה חינוכית" ולא "מחנה אימונים חינוכי". ומתוך הקשר עם החניכות והזמן האיכותי המשותף איתן, אם וכאשר יגיע שלב שבו הן תהיינה יותר בשלות לפעולות בסגנון קצת אחר, את כבר תדעי.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com


קישורים נוספים בנושא פיתוח הקשר האישי וגיוס ההיכרות לתכנון הפעולות:

על יצירת קשר אישי:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=156405
מערכות יחסים עם החניכים
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153198
הגדרת מטרות ותכנון פעולות
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374
https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=153366