האם יש במציאות יהודי רשע?

שלום וברכה,
אני מזדהה עם הקושי שלך לתפוס איך קורה דבר כזה. מבחינת ההבנה השכלית, כתוב בספרים שלכל יהודי יש נשמה אלוקית וגם נפש בהמית, שלצערנו יש כאלו שמפתחים את הצד הבהמי שלהם וזונחים במקביל את הנשמה. זה כואב.
לגופה של השאלה, אני חושב שהיא מאוד חשובה. התשובה היא חיובית, יש בהחלט יהודי רשע. כמובן, זה לא חידוש שלי, אלא זה כתוב בהמון מקומות בתנ"ך, ובספרי כל הדורות.
לפעמים מרוב שאנחנו רוצים ללמד זכות על יהודים, מטשטשת ההבחנה הזו, ויש לכך לפעמים תוצאות שליליות. זה נכון שלכל אחד יש נקודות טובות, אבל כשמדגישים רק את הדבר הזה נוצר טשטוש, שגורם בסופו של דבר לאדישות כלפי המעשים הרעים, ולפעמים גם ללמידה מהם.
יש להוסיף שהפוסקים כתבו שהיום חלק גדול מעם ישראל הוא בבחינת "תינוקות שנשבו", הם לא למדו על שמירת שבת למשל, אבל כל זה לא שייך בעניינים של מוסר טבעי ואנושי. בשביל להיות מוסרי לא צריך ללמוד, צריך להיות בן אדם.

אחרי שמדגישים את הנקודה הזו צריך לזכור שאפשר גם ללמד זכות על אותם יהודים, שלפעמים מדובר באנשים שמקטנותם סבלו מאלימות ומהזנחה וכו' ופשוט זו השפה שהם מכירים. כמובן זה לא מצדיק את מעשיהם, אבל הרבה פעמים צריך פשוט לרחם עליהם שהם הגיעו לדרגה כזו.

טוב, אז יש לפעמים יהודי רשע, ויש לפעמים יהודי שרוב מעשיו טובים אבל הוא עושה גם מעשים של רשעות. [מה כל זה אומר לנו?] אינני יודע אם זה אומר הרבה. בכלל, לא טוב להרבות במחשבות שליליות על אנשים. צריך לדעת שזה קיים, להתרחק מאנשים כאלו (ובכלל זה – להתרחק מהתקשורת שמביאה את המעשים האלה אלינו הביתה, במציאות או בסרט, ומרגילה אותנו בהם), אבל חוץ מזה אני חושב שכדאי לחשוב על כל הדברים היפים שיש בעולם, על כל המעשים הטובים שנעשים שהם אחרי הכל נעשים הרבה יותר ממעשים רעים, בכמות ובאיכות.
זו בעיה רצינית שהתקשורת מראה לנו רק את המעשים הרעים ובכך יוצרת אוירה כאילו אנחנו חיים בעולם של רוע, בעוד שלאמיתו של דבר כנגד כל מעשה שלילי יש מאות ואולי אלפי מעשי חסד לשם שמים. אם התקשורת היתה מדגישה את המעשים האלו, לפחות מתארת את הדברים באותה פרופורציה שבה הם קורים במציאות, זה היה יוצר מהפך מוחלט באוירה הציבורית. אם בראש הכותרות היו מספרים יום אחד על המעשה הטוב שגמל דתי לחילוני, וביום הבא – קיבוצניק למתנחל, ובשלישי – חילוני לחרדי, וכן הלאה (אני ממש לא אוהב את ההגדרות האלה אבל אני משתמש בהם לצורך העניין), אין לי ספק שכל האוירה הציבורית היתה משתנה פלאים. ודאי שצריך גם לבקר את המעשים הרעים, אבל חייבים לשים פרופורציה. בדרך כלל כשמתארים מעשה רע שעשה מישהו, זה רק גורם צער גדול להמון אנשים, ובמקביל זה גורם לשחיקה ביחס שלנו אל מעשים כאלו, והשחיקה הזו גורמת אצל אנשים מעטים לקום ולעשות מעשה.
[אני לא כותב את זה כדי לקטר]. אני כותב את זה כי אני בטוח שלכל אחד מהגולשים בחברים מקשיבים יש עמדה של השפעה על האוירה הציבורית. אם עכשיו זה ב'קטן', אז עוד כמה שנים זה יהיה הרבה יותר בגדול. זה לדעתי המסר הכי חשוב שצריך להפיק מכל סיפורי האלימות בתקשורת.
חיים טובים ושמחים,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il