שאלה
שלום כב' הרב,
אני לא בטוחה אם נדרתי נדר או לא, כי הבנתי שזה תלוי גם אם התכוונתי למה שאמרתי וגם בנוסח. הנוסח היה : "אני נודרת נדר שלא לעשות....."
ואכן התכוונתי בשעתו. אולם זה מעיק עלי ומציק לי ואני רוצה לבטל זאת אם זה אכן נחשב כנדר. אודה על תשובתך : א. האם נוסח המשפט שאמרתי אכן מהווה נדר ? ב. האם ניתן להתיר הנדר עם 3עדים קרובים ללא רב ומבלי לספר מה הנדר?
בברכת שבוע טוב, רינת
תשובה
שלום וברכה.
ראשית, אסור לנדור. יש אחריות לאדם על מה שהוא מוציא מפיו. חכמים ראו בחומרא רבה את מי שנודר שלא בעת צורך אמיתי. כי זה כאילו הוא מושלם ו"קטן עליו " האיסורים שבתורה, עד שהוא מוסיף על עצמו עוד משלו.הוא מעורר עליו את מידת הדין. ירושלמי.
עד כדי כך חכמים ראו בחומרא את הדין של נדרים, שאמרו שאפילו מי שיכול לקיים את נדרו, ילך לחכם ויתירנו. הגמ' מספרת על רבא שהיה צריך להישבע כדי להיפטר מתשלום, והוא העדיף לשלם ובלבד שלא יצטרך להישבע. ובשו"ע קנו, אלף עיירות היו לינאי המלך וכולם לא חרבו אלא מפני שנדרו נדרים - אע"פ שקיימו !! ולכן לא טוב שאדם ידור. אא"כ, זו עת צרה וכדו'. תמצות הרעיון נמצא ביו"ד סימן ר"ג. יש הרחבה רבה עייני שם.
לגוף השאלה.
נוסח המשפט אחן מהווה לשון נדר.
ב. אין אפשרות להתיר ללא אדם אחד לפחות מבין השלושה שמבין בהלכות נדרים. ואין אפשרות להתיר נדר ללא לספר מה היו הנסיבות של הנדר. מסביר ספר חסידים, שאם אדם נדר בעת צרה, אסור לחכם להתיר לו. ואם הוא מתיר לו, הרי שהסכנה באה על ראשו של החכם שהתיר. כי איזה מן דבר זה, שאתה נודר בעת צרה, ואז כשהצרה חולפת, אתה הולך להתיר ???
ברכה והצלחה.
גד אלואי
ר"מ בישיבת הר ברכה.