האם ה' מעניש רוב בגלל מיעוט?

מתן שלום,
הטרמפ שלך שואל שאלה יפה מאוד, ואני שמח שהנושא מספיק מטריד אותך בשביל לנסות למצוא תשובה.

לפני הכל, ראוי לומר שאנחנו לא יכולים באמת לדעת את הדין וחשבון שה´ עושה בבואו לתת עונש לקבוצה או לפרטים, אנחנו יכולים רק לפשפש במעשינו ולנסות להבין איפה אנחנו טעינו שהגיע לנו עונש מסוים, ולא לנסות להתחקות אחר רצון ה´ שהוא עמוק ונשגב מבינתנו.

התשובה בצורה שטחית, לעניות דעתי, היא שיכול לקרות מצב כזה. אמנם זה נראה לעינינו מאוד לא הוגן, אך אם נבין לעומק את הענין של דין של אדם פרטי לעומת דין של ציבור הענין יהיה ברור יותר.
כאשר מדברים על גזירות של ציבור, אנחנו לא מנתקים בין הפרטים ואומרים שיוסי, בני ושולה חטאו, ולכן שלמה, משה וברכה נענשו. דין של קבוצה, קל וחומר של עם ישראל, הוא כללי ויכול לקרות מצב בו פרטים מסוימים סובלים אע"פ שלא הם בהכרח חטאו. חטאים של ציבור שייכים לכלל הציבור, ודרכם מתברר מצבו הרוחני של העם באותו דור. חשוב גם לזכור שהמעלות שאנו זוכים אליהם הם גם בזכות מצבו הרוחני של העם בכללותו, ורואים זאת בגמרא (ברכות לב.) על הפסוק "לך רד כי שחת עמך" (שמות לב, ז): "אמר לו הקב"ה למשה: משה, רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה [אלא בשביל ישראל"]. כלומר משה רבנו, שבעצמו היה ראוי למדרגת הנבואה הגבוהה ביותר, לא זכה לה כאשר העם לא היה ראוי לכך.

לגבי מלחמות, הראי"ה קוק זצ"ל כותב בספר אורות (המלחמה, א) על אותו נושא, ונדרש להסביר את מותם של מליונים חפים מפשע במלחה"ע הראשונה: "היחידים הנספים בלא משפט...יש בה ממדת מיתת צדיקים מכפרת". כלומר המצב בו צדיקים מתים הוא ידוע ונתון, ויש לו תכלית רוחנית אע"פ שאנו איננו זוכים לראותה. אמנם, גם במותם של אותם צדיקים יש תיקון, שכן "עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה". במילים אחרות, כאשר אדם מוסר את נפשו למות למען הכלל הוא בעצם מגלה שמהות חייו היא דבר גדול ועליון מהחיים הגופניים עצמם, שעצמות חייו היא עשיית רצון ה´ - וזה, לצערנו, מתגלה לפעמים גם במלחמות. נשמתו עולה למעלה לשורש החיים, לרבוש"ע, ועושה שם את פעולתה. אמנם בדברים האלה יש מעט מאוד נחמה למשפחות ולקרובים של אותם צדיקים, שכואבים את האובדן ולעיתים מתקשים מאוד להשתקם ממנו. אבל ה´ לא מנהל את העולם כפי שאנחנו רוצים ולעיתים אנחנו צריכים לקבל את המציאות כמות שהיא ולעשות איתה את הטוב ביותר, מתוך אמונה שכל צעד וכל קרבן מקדם את עם ישראל והעולם לקראת גאולתו, וכלשונו של הרב קוק בתחילת אותה פסקה: "כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח".

מלחמות ע"פ הבנה זאת הן כלי אלוקי שיכול לגרום לשינויים גדולים בפרק זמן קצר. כמובן שאינני בא לומר שאנחנו צריכים לחפש מלחמות בשביל לשנות את העולם - התורה "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" - ועלינו לחפש תמיד את דרך השלום על מנת לעשות רצון ה´. אבל כאשר מלחמות נכפות עלינו ועל העולם אנחנו צריכים לדעת, שלפעמים צריך לקדם את רצון ה´ ע"י נשק ממשי, ולאותן מלחמות יש מחיר כואב שאנחנו נאלצים לשלם, ואולי מתנחמים מעט בכך שמותם של אותם צדיקים אינו לשווא, והם מקדמים את העולם ממקום מנוחתם תחת כסא הכבוד. ראוי גם לזכור שאובדן החיים הוא יותר מצדנו, שכן אותם שמסרו את נפשם זוכים למדרגה הגבוהה ביותר בעולם הבא, מקום שאין כל בריה יכולה לשער.

מתוך כל זה אני מבקש להגיע לנקודה המרכזית של התשובה - שדין של ציבור חל על [כל] הציבור, ויתכן שמי שישלם את המחיר הוא לא בהכרח מי שחטא. הנקודה הזאת נגזרת מעקרון גדול הרבה יותר, שעם ישראל הוא לא רק סך כל האנשים הפרטיים שמרכיבים אותו, אלא מהווה גוף אורגני כשלעצמו, וממילא חלק אחד שאינו מתפקד כמו שצריך יכול להשפיע על כל הגוף, יתרה מכך: החולי מעיד על מצבו הרוחני של כל הגוף, ובא לידי ביטוי במקום ספציפי, אך אין בכך כדי לפטור אותנו מאחריות כלפיו.
לאור הנקודה הזאת, גם הדין הפרטי של אדם אינו מנותק מהדין הכללי של הציבור. רבינו ניסים, מגדולי הראשונים, שואל שאלה מפורסמת על המשנה במסכת ראש השנה (טז.) הנותנת תאריכים שונים לגורמים שונים הבאים לדין: "בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן...ובחג (סוכות) נידונין על המים". רבינו ניסים מקשה, כיצד אומרים שהאדם נידון בראש השנה, כאשר רואים שפירותיו, מימיו ותבואתו נידונים בתאריכים שונים?! תשובתו מופלאה, ונותנת לנו נקודה למחשבה בנושא אותו העלית: האדם נידון בראש השנה על [חלקו] מסך כל התבואה, מים או פירות שנדונו כל אחד בזמנו. כלומר הדין העיקרי הוא זה של הכלל כולו, האם יהיה מחסור או שפע, שנה ברוכת גשמים או בצורת, ולאחר החלטה זו האדם נידון על חלקו מתוך מה שנגזר על הכלל. הנקודה הזאת מאירה באור אחר את תפקידו של פרט בעם ישראל: גורלו אינו מנותק מגורל הכלל, אנחנו לא אוסף של יחידים שפועלים למקסם את התועלת האישית (דרך אגב, הקפיטליזם, שהוא השיטה הכלכלית המובילה בעולם המערבי, דוגל [בדיוק] ברעיון הזה), אלא כולנו חלקים מגוף אחד בעל גורל וייעוד משותף. ומאחר ופרנסתנו וצרכינו הגשמיים קשורים לגורלו של הכלל, קל וחומר שעצם חיינו גם הם קשורים לגורלו של הכלל ויכול להיות מצב בו נראה כאילו אחד משלם על חטאו של האחר, אם כי לאמיתו של דבר הגזירה נגזרה על הציבור בשל מצבו הרוחני הכללי, ומי שנבחר "לשלם את המחיר" - זה שייך לחשבונות אלוקיים שאינם מעניינינו, ואנו כואבים את לכתו [בידיעה ברורה] שהוא זוכה לעילוי שאין למעלה ממנו.

מקווה שעזרתי, להבהרות ושאלות אתה מוזמן לפנות במייל (yoavsb@gmail.com) או בתגובה לתשובה זו.

רק טוב,
יואב.