האם המדריך הוא ''שוטר'' בתפילה או פשוט מתפלל?

שלום אברהם.

אני לא רואה סיבה שבגללה אתה צריך להפסיד תפילה לטובת ההדרכה. אם כבר אז להיפך. איזו מין דוגמא אישית מדריכים נותנים אם הם לא מתייחסים ברצינות לתפילה שלהם ורק "משקיטים" חניכים כל הזמן? מצד שני, זו לא חוכמה לבוא בגישה של "אני מתפלל ולא מעניין אותי מה קורה מסביב", כיוון שלך כמדריך יש אחריות מסוימת על ההתנהגות של החניכים שלך בתפילה. לכן השאלה שלך נוגעת בנקודה מאוד משמעותית בתוך האתגר הלא פשוט של תפילה בתנועת נוער.
אז ברמה הטכנית, אפשר למצוא פתרון. למשל, אתה והמד"ש יכולים לעשות תורנות, ובכל שבת אחד מכם יתפלל והאחר – שכבר התפלל לפני שהגיע לסניף – משגיח על החניכים. אבל זה פתרון מאוד חלקי שלא נוגע לעצם הבעיה.
אני לא יודע איך נראית התפילה בסניף שלכם, אבל במקרים רבים מה שמביא חניכים להתנהגות לא הולמת בתפילה (לא מתפללים, מרעישים, יוצאים וחוזרים, ועוד) היא האווירה הכללית שיש בזמן התפילה. הסניף "סובל" את האווירה הזאת והיא הופכת לעובדה קיימת ומקובלת. כמו שאתה בטח יודע, אי אפשר כמעט להתמודד עם הבעיה הזאת בזמן אמת: קשה מאוד להשקיט חניכים באמצע התפילה ובלתי אפשרי – בהגדרה – להכריח אותם להתפלל. לדעתי יש סתירה פנימית במשפט "להכריח אותם להתפלל" כיוון שתפילה היא מעשה שאמור לבטא קשר פנימי ורוחני בין האדם לקב"ה, ולכן אי אפשר לכפות אותה. אפשר לנסות לגרום לאנשים למלמל מילים או להתנדנד, אבל זו כמובן לא תפילה.
לכן אני סבור שאין מקום לחייב חניכים להיכנס לתפילה בסניף. גם מבחינה חינוכית אבל גם מהסיבה הפשוטה שמאוד קשה לכוון את ההתנהגות שלהם בתפילה שבה כולם חייבים "להיות" כדי להשתתף בפעולה. יש משהו לא הוגן בדרישה מחניך להתפלל במקום שבו לא נוח לו, או שחברים מפריעים לו, או שסתם לא בא לו כרגע. זה קשה באופן כללי ובמיוחד בסביבה כל כך סוערת מבחינה חברתית כמו הסניף. אגב, במקרים רבים יש הרבה קשיים טכניים להתפלל בסניף: לפעמים יש בלאגן, לא תמיד המקום נקי ומסודר, יש רעש מבחוץ, שליח ציבור שממהר, ועוד ועוד. סביבה כזאת משדרת לחניך שלסניף לא באמת אכפת מהתפילה שלו, וזה סתם טקס שבו מטילים עליו משמעת.
כשאתה לא מחייב את החניכים להיכנס לתפילה מצד אחד, ומצד שני דואג ביחד עם הצוות שהתפילה תהיה מקום שבו באמת אפשר להתפלל בנחת וברוגע, אתה הופך את התפילה ממטלה מעצבנת להזדמנות בלתי חוזרת. תאר לעצמך שאתה והצוות מצליחים ליצור סביבה מושלמת לתפילה, שלא קיימת בבית הכנסת השכונתי ולא בישיבה התיכונית. תאר לעצמך מה זה יכול לעשות לתפילה של החניכים, וליחס שלהם אליה. זה קצת כמו האווירה שיש בספרייה: כולם יודעים שצריך לשמור על השקט ובדרך כלל זה עובד, ומוסיף לאווירה שהספרייה מנסה לשדר. זו אווירה שהופכת למידה והתעניינות באופקים רחבים לחוויה מרוממת נפש. ועכשיו תאר לעצמך שהספרייה הייתה נראית כמו התפילה הרועשת ומבולגנת? למי היה חשק להגיע אליה בכלל?
לסיכום: אם אתה והמדריך שאיתך באמת מוטרדים ממצב התפילה של החניכים שלכם, נסו לראות את המצב גם מנקודת מבטם, ולשאול את עצמכם מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב עבורם, ולא רק לבוא אליהם בדרישות. אגב, אתם יכולים גם לשים את העניין על השולחן ולשאול באופן ישיר ואמיתי: מה אני כמדריך יכול לעשות כדי לשפר את חווית התפילה שלך? (אולי לא בניסוח המדויק הזה, אבל אתם תמצאו את הדרך שמתאימה לכם ולהם). כל זה הרבה יותר קשה כשהתפילה מוגדרת כחובה, כיוון שגישה כזאת יוצרת יחסי כוח בין המדריכים לחניכים ומכניסה ביניהם מחסום של אינטרסים סותרים. יותר מזה: כשהתפילה היא לא חובה אפשר בהחלט לומר לחניך שמפריע: בבקשה אל תגיע לתפילה עם התנהגות כזאת. זה מפריע לנו. אנחנו בסה"כ רוצים להתפלל. זה לא עונש, זו תוצאה טבעית של ההתנהגות שלו. זו תוצאה שמאפשרת לו לבחור בין אפשרויות, ומאפשרת לאחרים להתפלל בלי הפרעות מיותרות. בתוך כל זה חשוב לזכור שאף אחד לא הגדיר עדיין את התפילה כנושא החשוב ביותר בסדר העדיפויות שלכם או של כל הסניפים והמדריכים בעולם, ולכן – כמו לכל נושא – כדאי להתייחס אליה בפרופורציות המתאימות ולקבל את ההחלטות בהתאם ל"מקום" האישי והקבוצתי שבו החניכים שלכם נמצאים.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com

לקריאה נוספת בנושא:

תשובה למדריכות שמתקשות להכניס את החניכות לתפילה:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=148901