האם הדתיים פחות שואלים שאלות?

שלום לך.
שאלת שתי שאלות. אחת גדולה ועקרונית והשנייה, הנובעת ממנה, מתייחסת לנקודה פרטית של היחס לגוש קטיף לאור השאלה הראשונה, כיצד נברר בעצמנו את דרכנו אם בכלל.
אקדים ואומר שהבעיה שאת מעלה לא נכונה לציבור שלנו בלבד והיא מעסיקה אנשים רבים בכל העולם. לא מזמן קראתי ספר (אני עדיין באמצע) העוסק בהגדרת האהבה, איך להשיג אותה וכו'. ספר זה טוען, כמו עוד הרבה פסיכולוגים פרטיים וחברתיים, שהאדם רוצה קשר עם הסביבה ואחת הדרכים להשיג קשר שכזה היא לחיות בקהילה מאוחדת. מטרה זו מושגת באמצעות הדור המבוגר יותר שמחנך מגיל צעיר את הנוער וכך יש המשכיות של חברה מאוחדת, כאשר האחדות היא בגלל האחידות, החינוך המשותף. הבעיה שאת מדברת עליה נכונה מאוד לכל ציבור, אבל כל זה בתנאי שרואים בדבר בעיה.
כי בעצם אני חושב שכולנו מסכימים שיש ערך לחינוך. אין הגיון בכך שכל אחד יצטרך מחדש להמציא את הגלגל, הטלפון ואינטרנט. אנחנו מורישים את הידע שלנו לדור הבא. ואם את הידע הטכני, מדוע לא את הידע המוסרי, ידע הראוי והנכון? לפסיכולוגים יש על זה תשובה פשוטה – את הטכנולוגיה אפשר להוריש כי היא נכונה, את היחס למעשים שונים אי אפשר להוריש כי מי אמר שהוא נכון? ואם הוא לא נכון, איזו סמכות יש לנו להטעות את הדור הבא?
דתות, בשונה מדעות מוסריות וכו', מתיימרות לדעת את האמת האבסולוטית, הנכונה. דבר זה 'מקנה' להן את הזכות לומר מה נכון לעשות ומה לא, מה היחס לכל דבר, על פי ידיעה שהיא מוחלטת על פי סמכות שהיא מעבר לעולם הזה. כמובן, בתוך עולם הדת עדיין יש ליחיד מקום גדול מאוד של אינדיווידואליות, של ביטוי האישיות המיוחדת שלו, אבל ביטוי זה חייב להיות בתוך המסגרת. אנו מאמינים שחיפוש הביטוי מחוץ למסגרת הדת לא רק שאסור, אלא גם מיותר, מכיוון שהתוכנית האלוקית כוללת בתוכה את הייעוד של כל אדם ולכן חיפוש 'מחוץ' לתוכנית הוא חיפוש במקום שבו אין מציאה, סתם בזבוז זמן וכוח.
אבל כאן אני מוכרח לסייג את דברי. יש דתות שבהן שאלת שאלות על האמונה אסורה. יש דתות שבהן השאלה הזו היא מצווה. אצלנו היא מצווה. אנו מעוניינים בשאלות ויודעים את התשובות הנכונות להן, תשובות שיכולות להיות נחלת הציבור כולו. נכון הדבר שאיפה שהוא אנחנו פחות שואלים את השאלות בשלב הראשון של חיינו בגלל שאנחנו חיים בתוך המסגרת, אבל כפי שקורה לך כך קורה לרבים. כשמגיע הזמן הנכון והנפש בשלה לכך השאלות מגיעות ואיתן התשובות, ההתפתחות והבנייה האישית של האמונה. כך נוצר השילוב המנצח שבין חינוך לדרך מסוימת לבין ידיעה שמושגת לאדם בדבר נכונות אמונתו. כמובן, הדרך היא ארוכה, אבל היא אמיתית יותר מכל דרך אחרת. יש אנשים שמתעוררים לשאול יותר, יש ששואלים פחות, יש ששואלים בתחום אחד ויש ששואלים בתחום אחר. זו הבנייה האמיתית ביותר שיכולה להיות. כל אדם מתפתח בהתאם לאישיות שלו. מי ששואל שאלות צריך שיהיה לו כוח לברר אותן ומי שלא כבר נמצא בדרך הנכונה. איזו דרך יכולה להיות יותר טובה מזו?
גם לגבי שאלתך הפרטית התשובה היא אותה התשובה. מי אמר שנכון לא להתפנות מגוש קטיף? התורה. כמובן, אם חוסר פינוי יגרום למאבק פנימי באומה המגיע לשפיכות דמים וכו' השאלה כבר תהיה אחרת, אבל כיום התורה, לפי רוב מוחלט של הפוסקים, אומרת שיש להילחם על המקום הזה כפי שיש להילחם על כל הארץ. גם כאשר יהושע כבש את הארץ היו הרוגים והדבר לא פגם במאומה בתוקף המצווה. כך דרכה של מלחמה. כמובן, כמו בנושא הכללי, השאלה הפרטית למה התורה מצווה כך, מה החשיבות הגדולה של הארץ הגוברת על חשיבות חיי אדם היא שאלה חשובה שכאשר הנפש בשלה היא מגיעה ומקבלת את תשובתה.
סתם דרך אגב, כדי להעמיד דברים על דיוקם, אני רוצה להוסיף ולומר שגם בחשבון של חיי אדם עדיף להישאר בגוש קטיף, כפי שאומרים רבים מאנשי הצבא שלא חוששים שיסולקו מתפקידם או לחילופין שכבר סולקו, כך שדווקא למקרה הזה לא קשה לענות, למרות שהשאלה הכללית של חשיבות הארץ לעומת חיי אדם היא שאלה נכונה מאוד.
בכלל, צעד שמדינה בורחת מחלק מהשטח שלה כדי לשמור על החיילים שלה הוא צעד שאין לו תקדים בתולדות ההסטוריה האנושית (תקנו אותי אם אני טועה). צעד כזה מנוגד לטבע הבריא של כל עם, והוא נוסח בצורה הגיונית בדברי חז"ל "תחילת נפילה ניסה". בשביל מה יש צבא אם לא בשביל לשמור על חבלי מולדת ולהגן על העם?
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il