האם הדרך שלי בעבודת ה' נכונה?

שלום רב גם לך!
אם נתחיל בהתחלה, שאלתך לא ארוכה כלל, ואין לך על מה להתנצל...
יפה מאוד לשמוע שגיבשת לעצמך דרך בעבודת ה´, ועם זאת, כל הכבוד על המוכנות והרצון לבדוק את דרכך! אכן, חשוב מאוד לעצור מדי פעם ו"לעשות חושבים"...

מההיכרות הדלה שלי עם תורתו של רבי נחמן מברסלב, אני מבין את הדברים מעט אחרת...
לעניות דעתי, כשרבי נחמן כותב כי העיקר הוא הרצון, אין כוונתו בכך להתיר לנו לעבור על איסורים, ולהסתמך על כך שהעיקר הוא שהרצון בסדר. הוא מתכוון לכך שאם אני רוצה לעבוד את ה´ באמת, אבל בפועל אני לא מצליח, הרי שהרצון הוא העיקר, אבל אם אני אומר שאני רוצה, אני צריך גם להוכיח זאת! איך מוכיחים?
שמעתי על כך משל מעניין דווקא מחסידי חב"ד. הם טוענים כי כדי להתקרב לרבי, לא חייבים להגיע עד אליו, שהרי הוא רחוק מאוד, וקשה להגיע. מספיק לרצות מאוד להיות אצלו, כי העיקר הוא ברצון, והיכן שרצונו של אדם נמצא, שם הוא עצמו נמצא. אבל מהי ההוכחה שחסיד באמת רוצה להגיע לרבי? ההוכחה פשוטה. מי שהצליח, למרות הקשיים והריחוק, להגיע לבקר את הרבי, כנראה שרצה מספיק...
רבי נחמן אכן מלמדנו שהרצון הוא העיקר, כפי שכתבתי, אך רק רצון חזק באמת, שמסיבות טכניות, או שהיצר מאוד מתגבר, באופן זמני, מעוכב במציאות. בכך, למעשה, מעודד רבי נחמן את המנסים ונכשלים, אבל אם אני לא מנסה, כפי שאתה מביא בדוגמא שלך, אלא מסתמך על הרצון, הרי שלעולם לא נצטרך לקיים מצוות! לצערי הרב, חוששני שאתה צודק בכך שהיצר הרע "תופס טרמפ" על העניין... היחס הנכון צריך להיות בירור ונסיון לעשיית הטוב בפועל, מכל הזמן, ואם נכשלים, באופן חד פעמי (גם אם ה"חד פעמי" חוזר מספר פעמים), העיקר שהרצון טוב, ובו אי אשר לפגוע, וזה מאפשר לנו לחזור בתשובה ולהתחיל מחדש...
אחת הדוגמאות שאני מכיר לתפיסתו זו של רבי נחמן, היא שעני בא אלי לבקש צדקה. אני מחפש מטבע, מוציא את הארנק מהתיק ופותח אותו, אבל עד שאני מוצא את השקל, העני כבר הלך לחפש מישהו אחר... היה כאן רצון, וגם השתדלות, אבל בפועל לא קיימתי את המצווה! על כך אומר מרבי נחמן, כי העיקר ברצון, ורק בו יש לי יכולת בחירה. אבל אם כשיבוא העני, אומר לו כי אני באמת רוצה לתת לו צדקה, אלא שיותר נוח לי שהכסף יישאר אצלי, אין כאן רצון אמיתי...

יחד עם זאת, יש לפעמים מצב בו אנחנו באמת רוצים משהו, וקשה לנו - מכל מיני סיבות. או שזו חולשה כללית שצריך לפתור אותה, או שאנחנו עסוקים בתיקון של דברים אחרים וקשה לנו 'להשתלט' על הכל בבת אחת, ואולי יתכנו עוד סיבות. חשוב מאוד שגם כאשר כך הדבר, נשמר את נקודת הרצון, נשמח בה ונשאף באמת למימוש שלה בשלב מסוים.
על כך כתב הרב קוק (אורות התשובה יג, ט):

אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזה רפיונות אינו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהן מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן.

לעצם הנושא הפרטני של תנועת נוער מעורבת - אני ממליץ לך מאוד להתייעץ עם איש חינוך שמכיר אותך. נכון שלדעת כמעט כל רבני ישראל, תנועת נוער נפרדת רצויה יותר מתנועת נוער מעורבת. אולם כשדנים באדם ספיציפי יש להביא בחשבון כל מיני גורמים: אופי הפעולות המעורבות, באופי הנפש שלך ועוד שיקולים (יש כאלה שבלי תנועת נוער יגיעו למקומות מאוד לא טובים...)
ועוד נקודה למחשבה: אם חבריך באמת חשובים לך, ומתוך שאלתך אני מבין שמדובר בדתיים, מי אמר שעליך להפסיק ללכת? אולי תצליח להשפיע על כמה חברים להפוך את הקבוצה שלכם לנפרדת? אולי בהדרגה, אולי ע"י סדרת שיחות, ולא בבת אחת לבוא ולומר "אולי נעשה פעילויות נפרדות?", אלא בהסבר על הבעיה... אולי אם תעורר את תשומת ליבם, תגלה שגם הם מוכנים, ואז גם תישאר עם חבריך, וגם זכית לקדם את כולכם יחד בעבודת ה´!

וחזרה לנושא המרכזי: אחד מהעקרונות של רבי נחמן, הוא שנפילה היא דבר לגיטימי. לא רצוי, כמובן, אבל קורה. השאלה היא רק מה עושים הלאה... "כי שבע יפול צדיק וקם" כתב דוד המלך, ורבי נחמן מסביר כי כולם נופלים, גם הצדיקים. אז במה הוא צדיק? בכך שהוא קם! האדם הפשוט, מתייאש, ומאבד את בטחונו העצמי, וקובע כי אינו מסוגל. הצדיק קם, מתנער, ומתחיל מחדש!!! למה? כי כשרוצים משהו באמת, משתדלים שוב ושוב, גם אם לא מצליחים!!! עד מתי? עד שמצליחים!! הרי אני רוצה!!! העיקר הרצון!!!

ברכה והצלחה, ובשורות טובות!
חזק ואמץ!
משה כהן
moshec.s@gmail.com